"אפס פיקוח". יו"ר הוועדה על האסון
(צילום: ירון שרון, סאונד: גילי פרידמן, תסריט ועריכה: תמר אברם )
ועדת הבדיקה הממשלתית למניעת אסונות במכינות קדם צבאיות צפויה להגיש את הדו"ח הסופי שלה בקרוב. הוועדה קמה לאחר מאבק הורי הרוגי אסון נחל צפית. ב-26 באפריל 2018 נהרגו 10 בני נוער שיצאו לטיול גיבוש למכינת בני ציון בנחל צפית שבערבה. כיום מתנהל המשפט של מנהל המכינה יובל כאהן והמנהל החינוכי אביב ברדיצ'ב, הנאשמים בהמתה בקלות דעת.
במהלך עבודתו שמע צוות הוועדה עדויות, שמהן עולה עולם שפעל כמעט ללא חוקים ובלי יד מכוונת. בועז זעירא, שהיה מדריך במכינה בכפר אדומים, החליט להגיע לוועדה לאחר שהגישה את מסקנות הביניים שלה. זעירא, שהיה מדריך במכינת עין פרת, סיפר על חניכה שהמשיכה לרוץ למרות שברי מאמץ, חניכים שדוחפים עצמם אל הקצה ונדרשים "לסתום את הפה", וצוות לא מקצועי ללא כלים אמיתיים בהדרכה.
זעירא אמר כי "הערכים הם מה שמוביל אותי. גדלתי באווירה כזו, ולכן עניין האמת הוא מה שמוביל אותי. חשוב לי להגיד את הדברים ולעמוד מאחוריהם, וזה הקו המנחה שלי כאדם וכמפקד". זעירא העיד על עצמו שלמד באוניברסיטת בן גוריון, היה בעמותת איילים ועבר לארגון השומר החדש וגר בחוות בודדים, ותיאר את עולם המכינות שהכיר. ראש מכינת עין-פרת דוד נחמן הציע לו להיות מדריך. "הייתי בן 29-28, ואז (הוא, א"ק) אמר לי לבוא להיות מדריך ואמרתי 'על הכיפאק'. עברנו למכינה בכפר אדומים ובעצם התחלתי את השנה הראשונה שלי בתור מדריך במכינה". זעירא עבד שם שלוש שנים.
"לגבי עולם המכינות - אני מאוד מעריך ואוהב אותו. כשהגעתי לראשונה לריאיון אצל נחמן דוד נפלה לי הלסת, זה קסם לי, ולאורך הדרך היו כל מיני נקודות בעייתיות ומוזרות, שבאותו זמן לא הבנתי לעומק, והן היו מבחינתי נקודות אזהרה, שבאותו זמן לא הבנתי שהן כאלה, ולא הבנתי אותן כי תחושת השליחות עמדה לנגד עיניי", ציין. הוא הוסיף כי "אמנם היה דיבור על בטיחות, אבל הוא לא היה משמעותי. גם בארגון השומר וגם באיילים, הציונות הייתה חזקה יותר מהכול, הציונות תגן עלינו".
יו"ר וועדת הבדיקה, השופטת בדימוס שולמית ווסרקרוג, שאלה: "זאת אומרת שהתחושה הזו של שליחי מצווה הייתה גם בקרב המכינות החילוניות? לא רק הדתיות?". זעירא השיב כי "יש משהו מיסטי במכינות. למה שליחי הציונות אינם ניזוקים? חזרה לעין פרת - המתח שהחניכים נמצאו בו אותו זמן גרם להם לא פעם לסתום את הפה ולא לדבר. בין אם זו חניכה ששלוש פעמים בשבוע צריכה לקום ולרוץ כי היעד של המכינה הוא חצי מרתון, והיא ממשיכה לרוץ על אף שברי המאמץ כדי להיכנס ל'קבוצת השווים', וזה מחייב אותה 'לסתום את הפה', ובין אם אלה אתגרים נפשיים-רגשיים שחניכים נמצאים בהם, והם לא מדברים עליהם כי הם לא רוצים לחשוף צדדים אפלים או חולשות".
זעירא הוסיף כי "לא אחת מצאתי את עצמי ב-04:00-03:00 לפנות בוקר בשיחות נפש עם חניכים כי קשה להם והם לא רוצים לפרוש, או לא רוצים להוריד את הרגל מהגז. זו הייתה הרוח. החל מ-2014 כשהגעתי למכינה, ועד 2018-2017 כשעזבתי. פעם אחר פעם, שנה אחר שנה. הלך הרוח הזה היה מגובה בזה שכשיש לך קושי במכינה, הדמות המקצועית שאתה יכול לדבר איתה היא לא מקצועית. חניכות הגיעו אלינו אחרי שעברו הטרדה מינית לפני המכינה והתפרקו, או לא אכלו בצורה מסודרת, או נכנסו להתקפים כאלו או אחרים. לנו אין את היכולת לטפל. אין גוף בתוך עולם המכינות שיודע להתמודד עם האתגר הזה".
לדברי זעירא, "אני יכול לתת דוגמה מחניכה שאיימה להתאבד, וגם דיברה על זה. היא הייתה במכינה, ואפילו השאירה אתר פתוח באינטרנט של 'איך עושים את זה'. אני זוכר שהיה באזז בקרב הצוות על הנושא, ויכול להיות שהיו דברים מאחורי הקלעים שלא הייתי חשוף אליהם. אבל אני לא זוכר שהיה עוצר, או התמודדות רוחבית, או הצפה של הנושא עם החניכים. מישהי שעברה הטרדה מינית לפני המכינה - דאגנו שיהיה מישהו צמוד אליה. אבל לא היה גוף מקצועי שטיפל.
"רוח המקום זה לגרום לאנשים להיות חדורי מוטיבציה ושליחות. לצד זה אגב, גם עלינו המדריכים היה עומס מאוד גדול. הייתי מגיע הביתה שחוט, נפשית, פיזית, מנטלית, כי עשיתי שיחות ארוכות לתוך הלילה עם חניכים, כי היה מקרה שעשינו טיול, ואז אחרי כן טיול של לילה לבן, שהחבר'ה מטיילים בלילה ובבוקר של אותו יום בלי שעות שינה.
"באיזשהו מקום כשלא היו 'אבא ואימא' בעולם המכינות, כל מכינה עשתה מה שהיא רואה לנכון - היו מכינות שקידשו את הבטיחות והגבילו את עצמן בדברים מסוימים. ברגע שהגיע מישהו ממשרד החינוך אז הוא גם נשבה בקסם. אני חושב שכשרואים אנשים צעירים מלאי מוטיבציה ותשוקה, אתה בעדם. עבדנו מסביב לשעון, אבל לא עבדנו מסביב לשעון בהתייחסות לפרט".
זעירא ציין מקרה נוסף: "היינו בשבוע שטח, שבוע הישרדות. באחד הימים אני והרכז של הקבוצה השנייה התחלפנו, ובמהלך נסיעה על דופן של צוק התנתק הגלגל מהרכב, והרכב מט ליפול עם עגלה שצמודה אלינו. בתחקיר שעשיתי שאלתי את אותו ראש קבוצה מה קרה, והוא אמר שהיה פנצ'ר ושהחליף גלגל. ואז אמרתי שאחרי זמן מסוים צריך לחזק את הברגים, הוא אמר - 'לא ידעתי'. הזדעזעתי מהדבר הזה, ופה הייתה הנקודה שהבנתי שזה קו פרשת מים מבחינתי, שבנקודה הזו התחלתי להבין שאני צריך לדאוג לאנשים שלי יותר מכל אדם אחר. לא הופקו הלקחים. אני בספק (אם ההורים ידעו על האירוע, א"ק)".
זעירא הסביר כי "בצורה מסוימת נחל צפית טלטל אותי. טעיתי בהרבה מאוד דברים. חלק מהם (המדריכים, א"ק) הרימו את הדגל. בסוף קמתי ועזבתי. בגלל זה סגרו לי את הדלת. נשרפתי במכינה. כשקרה האסון הייתי בהלם. לא (הופתעתי, א"ק), הייתי בהלם. הדבר האחרון שחשבתי זה שזה קשור לבני ציון. לא תיארתי לעצמי. הכרנו את המכינה. זו מכינה שהייתה בקשר הדוק עם עין פרת. באיזשהו מקום זה אותו די. אן. איי".
