"בכל אחת מארבע השנים האחרונות נסגר לפחות גן אחד ביישוב, והשנה הולכים להיסגר שני גנים". כך מספר שי נהיר, אב לשני ילדים מהיישוב הקהילתי יובלים בגליל התחתון, על-רקע הנתונים שהציג בתחילת השבוע בישיבת הממשלה שר התפוצות עמיחי שיקלי, ולפיהם ב-20 השנים האחרונות חלה צניחה דרמטית של יותר מ-50% בכמות הילדים בתחומי המועצה האזורית משגב. שיקלי ציין בפני השרים כי קיים "משבר שמתאפיין בגידול חד ועקבי של יישובי המיעוטים כמו גם בכמות התושבים, לעומת היחלשות מתמשכת של היישובים היהודיים".
מהנתונים שנוגעים למועצה האזורית משגב, שעליהם התבסס השר שיקלי במסמך תחת הכותרת "סכנה ממשית ומיידית לאובדן ריבונותה של מדינת ישראל בשטחי הגליל", עולה כי ביישוב כמון פחת מספר הילדים בתקופה שנבדקה בכשני שלישים, ביישוב אבטליון נרשמה ירידה של 75%, וביישוב לבון חלה צניחה של יותר מ-95% במספר הילדים. בתום השנה הנוכחית צפוי להיסגר גן הילדים היחיד שנותר בלבון.
בשבועות האחרונים קיבלו עשרות הורים לילדים קטנים הודעות על הכוונה לסגור גנים ביישובים רבים בתחומי משגב. הסיבה: רישום נמוך לשנת הלימודים הבאה. בין היתר נמסרו הודעות כאלה בשמשית, מצפה עדי, שכניה, מצפה אבי"ב, מנוף, קורנית, יובלים, כמון, מכמנים וגם חנתון שבו מתגורר השר שיקלי.
בנו הקטן של שי נהיר, בן 4, ייאלץ להסתפק בשנת הלימודים הבאה בגן רב-גילי שבו לומדים כל ילדי יובלים בגילים 3 עד 6. את הילדים היהודים "יחזקו" ילדים מיישובי הבדואים הסמוכים. השכנים מהווים כיום כ-40% מהתלמידים במערכות החינוך ה"יהודיות" שבתחומי המועצה האזורית משגב. התושבים טוענים כי היעדר אפשרויות הגידול הופך את היישובים ל"מזדקנים", והבתים שנמכרים בהם ברי השגה רק למשפחות מבוססות ובעלות אמצעים, שלרוב כבר אין בהן ילדים קטנים.
"ביישוב שלנו ביובלים שיעור בני ה-60 ומעלה הוא גבוה יותר מכל יישוב שתמצא במרכז הארץ", ציין נהיר. "אנחנו גרים ביחידת דיור בבית של ההורים שלי כבר שבע שנים, ולא מצליחים למצוא הזדמנות לקנות שטח לבנות בו את הבית שלנו, והמחירים בינתיים הולכים ומכפילים את עצמם. התיישבות בלי ילדים ובלי משפחות צעירות לא יכולה להתקיים ונדמה כי המדינה ויתרה כבר על הגליל והפיתוח הכפרי".
נהיר מכיר היטב את מדיניות רשויות התכנון, שרואה בעיקר בחיזוק הערים הגדולות בגליל כאתגר המרכזי והחשוב ביותר, אך אומר כי הוא רוצה לגדל את ילדיו בסמוך לבית הוריו וביישוב שבו גדל ושאסור להזניח את ההתיישבות הכפרית בפריפריה. "גרנו בהתחלה במרכז הארץ ולאחר שהילד השני נולד, זה היה טבעי עבורנו לחזור ולגור ליד ההורים ולקבל מהם עזרה בתקופה כל כך נדרשת. מחירי הדירות גם אמורים היו להיות שפויים יותר מאשר אלו שבמרכז הארץ".
"רצינו ליהנות מחיים ביישוב בפריפריה"
תום ורז ורמן מגדלים את שני ילדיהם, בני 3 ושנה, ביישוב מנוף שגם הוא משתייך למועצה האזורית משגב. הם שוכרים יחידת דיור קטנה ומחכים כבר שנתיים להזדמנות לרכוש קרקע ולבנות עליה את ביתם. נכון לעכשיו נראה כי ההזדמנות הזאת הולכת ומתרחקת מהם. "נולדתי וגדלתי כאן ביישוב", מספרת תום. "עזבתי לטובת לימודים ועבודה וחזרנו עם הבת הגדולה גאיה כדי ליהנות מחיים ביישוב בפריפריה וקרוב לטבע.
"לפני כחצי שנה הייתה הגרלה על קרקעות וזכינו להיות חלק מהמשפחות שזכאיות לבנות בית בהרחבה הקטנה. בשכבה שלי במנוף היו 16 ילדים, והיום אני היחידה מכל השכבה שגרה כאן ועוד שלושה חברים לפחות רוצים לחזור אבל אין להם לאן כי אף זוג צעיר לא יכול להרשות לעצמו לקנות כאן שטח לבית ואין עוד מגרשים שעומדים להגרלה. אם אזרח בדואי ששירת בצבא מקבל הטבות והערכה, ראוי שגם אנחנו נקבל את אותם התנאים. זה ערך של שוויון ולא בהכרח ציונות".
רז ציין דוגמה. לדבריו, "בכפר הבדואי כאוכב, פחות מקילומטר קו אווירי מהבית שלנו, עלויות הקרקע ליוצאי צבא הם בין 50 ל-150 אלף שקל לאחר הנחה של 90% בדמי הפיתוח, ואילו אצלנו כמעט ואין סבסוד והעלויות של הקרקע מגיעות ל-1.2 מיליון שקל, וזה עוד בלי עלויות הפיתוח הגבוהות על הקרקע הסלעית ועלות בניית הבית ולו הפשוט והבסיסי ביותר. גם אנחנו שירתנו בצבא וחושבים שמגיעות לנו ההטבות האלו כדי שנוכל לחזור לכאן ולהקים פה את ביתנו כפי ששכנינו הערבים רוצים בצדק".
רז מודאג מאוד מעתידו של היישוב שבו בחרו בני הזוג להקים את ביתם וחשבו כי ימצאו בו קהילה מתפתחת של בני גילם. "הבן הקטן שקד הוא הילד היחיד בכל המחזור שלו ביישוב ואנחנו באיזשהו צומת דרכים. מצד אחד מחפשים מאוד את הקהילה ולגור בקרבה להורים, אבל מצד שני מבינים שיכול להיות שאנחנו מכניסים את הילדים שלנו למציאות בעייתית שיגדלו ביישוב כפרי שאין בו ילדים אחרים בני גילם או מעגל חברים מאוד מצומצם. זה אירוע שמאוד מדאיג אותנו ומעיב על העתיד. בשנה הבאה תהיה לנו מסגרת אחת לבני 0 עד 3 ומסגרת אחת לקבוצה של בני 3 עד 6. זו מציאות איומה".
אבי המשפחה סיכם: "הרבה מסתכלים עלינו כפריווילגים שמחפשים לגור בבית פרטי באזור כפרי, אבל אסור לשכוח שמעבר לרצון לחזור להורים יש פה משמעויות כלכליות מעבר שלקחנו על עצמנו ומחיר שאנחנו משלמים במגורים באזור ספר מרוחק, ללא תחבורה ציבורית ורחוק ממרכזי קניות ותעסוקה. להגיע לעבודה בחיפה לוקח שעה ועשרים. כל משפחה נדרשת להחזיק שני רכבים כי לכל מקום שרוצים להגיע, אפילו לביקור רופא או לקנות חלב, אנחנו יכולים רק עם רכב".
לנוכח הצניחה הנרחבת במספר התושבים היהודים בשטחי המועצות האזוריות משגב, גליל תחתון, עמק יזרעאל ובמרחב הגליל כולו, התפתחו עימותים סוערים בישיבות הממשלה שגלשו לוויכוחים קולניים בין השרים שיקלי ושרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק מצד אחד, אל מול אנשי משרד השיכון ורשות מקרקעי ישראל (רמ"י) מהצד השני.
השרים וראשי המועצות האזוריות בגליל תולים את האשם במערכות התכנון המדינה, ובעיקר ברמ"י שאמונה על ניהול קרקעות המדינה, על כך שהן מובילות בשנים האחרונות מדיניות תכנון נרחבת להסדרת עבירות בנייה בלתי-חוקית והרחבת ההתיישבות ביישובי המיעוטים בגליל, שסבלו לאורך שנים מחוסר תכנון ומצוקת דיור חריפה.
בהתאם למדיניות כלפי יישובי המיעוטים, ניתנו הטבות רבות בשווי מיליוני שקלים ואושרו תוכניות מתאר רבות, גם על חשבון שטחים ירוקים ושמורות טבע כדי לענות על המצוקה בתחומם. מנגד - יישובים יהודיים בגליל לא נהנים מהטבות או מהקלות דומות, ומחירי הקרקעות יקרים בהרבה לעומת שכניהם ביישובים הערביים הצמודים. גם ההתפתחות היישובים היהודיים די מצומצמת.
"הזנחת פיתוח ההתיישבות היהודית מחד, וטיפוח יישובי מיעוטים מאידך, פגעו אנושות במצבת היישובים היהודיים בשטח, עד כדי איום ממשי על ריבונותה של מדינת ישראל בשטחים אלה", אמר השר שיקלי בישיבת הממשלה. השר ציין כי בשנה האחרונה אושרו הרחבות של אלפי יחידות דיור ביישובי המיעוטים בגליל שמאופיינים בבנייה נמוכה ורוויה, ואילו באותה התקופה לא אושרה אפילו תוכנית מתאר אחת בכל מרחב ההתיישבות ברמת הגולן, במרום הגליל, בגלבוע ובעמק המעיינות כולו.
במועצה האזורית משגב אושרה תוכנית בודדת לבניית 59 יחידות דיור, וביישוב הרדוף בתחומי המועצה האזורית עמק יזרעאל אושרה תוכנית אחת לבניית 51 יחידות דיור. בישיבת הממשלה הקודמת, שעסקה בין היתר בהגדרת "אזורי עדיפות לאומית", אף גילו השרים כי במשרד השיכון וברמ"י פועלים כדי להרחיב את הפגיעה לכאורה בסיכויי התפתחות היישובים היהודיים בשל הכוונה לבטל סבסוד עלויות פיתוח, בו בזמן שהמדינה מעניקה סבסוד של עד 90% בדמי הפיתוח והקרקע ביישובים ערביים. לבקשת השרה סטרוק, הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו על הקמת ועדת שרים בראשותו למציאת פתרונות לסוגיה בתוך חודש. דיון ראשון בוועדה נערך אתמול.
בישיבת הממשלה בתחילת השבוע, הציג השר שיקלי רשימת דרישות אקוטיות לפתרון הזדקנות יישובי הגליל ונטישת הצעירים, בהן קביעת יעד מינימלי של אישור 50 תוכניות מתאר לפחות להגדלת היישובים הכפריים ובסך הכול הרחבת כולם בתוך שש שנים, הגבלת מחירי הקרקע בגליל, והעלאת תקרת השווי להנחה לסך של מיליון שקל ועדכון ההטבות למחוסרי דיור, משרתי מילואים ועוד.
שיקלי מציע להקצות לכל יישוב בגליל קרקע שעליה יוקמו 100 יחידות דיור להשכרה למגורים זמניים לסטודנטים וזוגות צעירים, כעתודה לקליטה וחיזוק היישוב. לצד זאת יוקם מתחם תעסוקתי מקומי ביישובים. השרה סטרוק אמרה כי "הממשלה כולה מגויסת להצלת ההתיישבות בגליל, יש קונצנזוס לאומי רחב שזו משימה לאומית ממדרגה ראשונה, ואני מקווה שבשילוב ידיים נגיע גם לנוסחה הנכונה ונזרים חיים חדשים וצעירים".
עד כמה הממשלה מתקשה לקדם החלטות שיובילו לשינוי בנושא? ביום ראשון היו אמורים השרים לדון בהצעת מחליטים של השר יצחק וסרלאוף (עוצמה יהודית) בסוגיה "ציונות ערך מנחה" שמטרתה ליישם את ערכי הציונות של חוק הלאום במשרדי הממשלה. התנגדות של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה ושל השרים החרדים לנוסח המוצע, הובילו לדחיית הדיון בנושא. גם משאל טלפוני לאישור נוסח חדש לא נערך בסופו של דבר. השרה סטרוק סבורה כי ההחלטה בנושא היא בעיקר הצהרתית, ושהחלטות על צעדים מעשיים בתחום עדיפות לאומית, מחירי קרקע וכו' הן הרבה יותר חשובות.
