בית המשפט העליון קיבל היום (רביעי) את ערעור הסנגוריה הציבורית שמייצגת את הרוצח יצחק שפק, שדקר באכזריות את פרודתו עליזה לפני כארבע שנים, וקיצר את עונשו מ-29 שנות מאסר ל-27 שנים בשל הידרדרות משמעותית במצבו הבריאותי לאחר גזר הדין.
השופטים ניל הנדל, ג'ורג' קרא ודוד מינץ הסבירו שהקלו בעונש מהסיבה ששפק עבר אירוע מוחי לאחר גזר הדין והפך משותק חלקית, מתקשה בדיבור שנע בכסא גלגלים, ונמצא במחלקה סיעודית, וקבעו שיש להקל עליו.
שפק בן ה-54 רצח את אם ילדיו כמה חודשים לאחר שעזבה את ביתם המשותף כשביקשה לסיים את נישואיהם. אחרי שחתמו על הסכם הגירושין, וכשבועיים לפני הופעתם ברבנות למתן הגט, התפתח בין השניים ויכוח - ושפק הגיע לביתה של פרודתו ודקר אותה 15 פעמים באמצעות סכין בשר חדה וארוכה. כשהבין שעליזה כבר לא בחיים, נעל את הדלת, השליך את המפתחות - והתחבא עד שהרשויות איתרו אותו למחרת ועצרו אותו.
שפק הודה ברצח במסגרת הסדר טיעון שנחתם בבית המשפט המחוזי בלוד, וסעיף ההרשעה נקבע על "עבירת רצח בסיסית", חמורה פחות מעבירת "רצח בנסיבות מחמירות" שנכנסה לתוקף עם הרפורמה בעבירות ההמתה לפני כשלוש שנים. העבירה ששפק הודה בה לא מחייבת מאסר עולם, והפרקליטות והסנגוריה היו חלוקות על העונש שייגזר עליו. השופטים קבעו ששפק יישלח ל-28 שנות מאסר וחצי, והפעילו גם את המאסר על תנאי שנקבע לו מתיק אחר, כך שהעונש נקבע על 29 שנים.
הפרקליטות ערערה לבית המשפט העליון וביקשה להציג עמדה עקרונית, שבמקרה של "עבירת רצח בסיסית" שנעשתה מתוך כוונה תחילה, כמו במקרה של שפק, יש בכל זאת לראות בעונש מאסר עולם כנקודת מוצא לגזירת העונש. שפק, מנגד, ביקש להקל את עונשו.
אלא שהיום שופטי העליון קבעו תקדים ודחו את בקשת המדינה. השופטים קבעו כי החוק אינו מחייב מאסר עולם בעבירה ששפק הורשע, והטלתו נתונה לשיקול דעת בית המשפט. השופטים ציינו כי עונש מאסר עולם צריך להוות אפשרות בפועל במקרים כאלה, ולא רק על הנייר.
סגן נשיאת העליון, השופט ניל הנדל, כתב כי "עונש של מאסר עולם אינו יכול לשמש נקודת מוצא שממנה יש לסטות רק במקרים חריגים. במסלול גזירת דינו של הנאשם, אולם הוא בהחלט יכול להוות נקודת הסיום בו". הנדל הוסיף, והשופטים ג'ורג' קרא ודוד מינץ הצטרפו לדבריו, כי "ראוי שהעונש של מאסר עולם יוטל על מבצע עבירת רצח במקרים המתאימים, וזאת מבלי לקבוע אמות מידה מחייבות לסיווג מקרים אלו. המקרה של המערער משתייך למקרים אלו, משנסיבות המעשה מצדיקות הטלת מאסר עולם. אולם, נסיבות העושה, ובאופן ספציפי נסיבותיו הרפואיות של המערער כפי שהתפתחו לאחר מתן גזר הדין – מצדיקות במקרה זה לחרוג מתוצאה זו ולהטיל על המערער עונש מקל יותר".
עורכת הדין רותי אלדר, שמייצגת את משפחתה של עליזה מטעם תכנית ס.נ.ה של הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, הגיבה בצער: "לאכזבתם של בני משפחתה של עליזה שפק ז"ל שנרצחה בידי בעלה, החליט בית המשפט העליון להקל בעונשו של הרוצח ולהעמידו ל-27 שנות מאסר בפועל, למרות שבפסק הדין נקבע במפורש כי העונש הראוי במקרה הזה הינו מאסר עולם, וכך הייתה צריכה לפסוק הערכאה הדיונית, כפי שטענה המדינה בערעורה. ההחלטה להפחית שנתיים מהעונש המקורי, הנמוך כאמור, התבססה אך ורק על ההידרדרות הדרמטית במצבו הרפואי של האסיר, לאחר שנגזר דינו".
עו"ד קרן אבלין הרץ, מנהלת מחלקת תיקי בית המשפט העליון בסנגוריה הציבורית שייצגה את שפק בתיק ביחד עם עורך הדין גיל גבאי, אמרה כי "פרקליטות המדינה לא השלימה עם התיקון לחוק, והגישה סדרת ערעורים עקרוניים שבהם טענה כי מאסר העולם צריך לשמש עונש מוצא בעבירת הרצח הבסיסית, ושניתן יהיה לסטות ממנו רק במקרים חריגים. אנו מברכים על החלטת העליון שקיבל את טענותינו וקבע כי מאסר העולם הוא עונש המרבי ולא עונש המוצע".
גבאי הוסיף כי "העליון נתן היום החלטה תקדימית בנושא, אך לצד זאת יש לזכור כי מדובר באירוע טרגי שבו נרצחה המנוחה על-ידי הנאשם, ולפיכך נגזר עליו עונש חמור. אנחנו שבעי רצון מכך שבית המשפט העליון נתן משקל להידרדרות במצבו הבריאותי של הנאשם והקל בעונשו".
