יהודית רענן (59), שהייתה הראשונה ששוחררה משבי החמאס עם בתה נטלי (18), התראיינה אמש (יום רביעי) לראשונה, וסיפרה לערוץ הטלוויזיה האמריקני NewsNation כי זמן קצר לאחר שנלקחה בשבי הובלה לבית חולים מקומי שבו שוחחה עם מנהיג חמאס בכיר. לדבריה, לא מדובר ביחיא סינוואר אלא במישהו בכיר מטעמו.
אף שארגון הטרור טען כי אינו פועל מבתי חולים ולא משתמש באזרחים כמגן אנושי, בריאיון אמש העידה רענן אחרת. "כשחצינו את הגבול היו עוד אנשים במכוניות ישנות שלקחו אותנו לבית חולים, ואיש מאוד בכיר מהחמאס שדיבר עברית מצוינת. אני לא זוכרת את שמו. אנחנו יודעים שזה לא סינוואר, אבל זה היה מישהו מטעמם", ציינה.
רענן תיארה את שמחת צוות בית החולים ברגע שהחטופים הגיעו למקום. "מהרגע שהגענו, כל האחיות עמדו שם וצהלו בשמחה, ממש עשו צהלולים. הם היו כל כך שמחים שהאנשים שלהם חזרו עם טרף יהודי. אמרתי להם שאני אמריקנית אבל הם שמחו שזה טרף יהודי. אני לא חושבת שכולן שם היו שמחות לראות אותנו, הן היו מפוחדות, אבל הן כולן מוקפות שם באנשים עם רובים", אמרה.
רענן סיפרה שהיא נחתכה קשה כשאחד החוטפים שלה הסיר את האזיקונים מעל ידה בסכין חדה. "אז אמרתי לאלוהים, 'אתה רוצה שאני אמות ככה?', ידעתי שאם אמשיך לאבד דם, אני פשוט מתה". חתיכת סרט שחור והפיג'מה שלה עזרו לה בסופו של דבר לחבוש את הפצע ולעצור את הדימום. היא עדיין נושאת צלקת בידה.
תיעוד שחרורן של יהודית ונטלי רענן משבי חמאס
יהודית ונטלי, אזרחיות ישראליות-אמריקניות תושבות הפרבר אוונסטון הקרוב לשיקגו, שוחררו על ידי חמאס "מטעמים הומניטריים". הן הגיעו לישראל לביקור משפחתי בקיבוץ נחל עוז לכבוד יום הולדתה ה-86 של אימה, ושהו בדירת אירוח סמוך למשפחה. השתיים נחטפו בבוקר הטבח והוחזקו בשבי חמאס עד 20 באוקטובר.
רענן שחזרה את שעבר עליה בבוקר 7 באוקטובר. "היינו בבית האורחים, עשיתי את התפילה שלי מוקדם בבוקר, ואז חזרתי לישון", סיפרה. "ישנתי עמוק מאוד אז לא שמעתי המון דברים שקרו באותו בוקר. בסוף התעוררתי משיחת טלפון של אמא שלי שאמרה לנטלי לא לצאת מהבית. יצאתי מחדר השינה וזה הרגע שבו רקטה פגעה בחדר. שמענו יריות מבחוץ, מרחוק. לא שמענו מסוקים. שמעתי ערבית, והבנתי שיש לי שתי דקות להסביר לבת שלי מה עומד לקרות. אמרתי 'מותק, את זוכרת איך ראית בסרטים? הבחורים האלה שיש להם את כל הארטילריה הצבאית הזו שמגיעים עם רובים והכול? זה מה שיעבור דרך הדלת, אז אל תיכנסי לפאניקה, זה לא יעזור לסיטואציה. אם תיכנסי לפאניקה יירו בך. אז אל תפחדי'".
לדברי רענן, שני אנשים חמושים נכנסנו לדירה. "היה להם נשק גדול ופצצה בגודל מצבר של רכב", ציינה, "הם המשיכו לאיים עלינו באקדח וצעקו אפילו שרק אנחנו היינו בבית. הייתי בפיג'מה והבת שלי אמרה לי: 'אני פוחדת שיאנסו אותי'". היא התייחסה לעדויות על שימוש באונס מצד מחבלי חמאס, ואמרה ש"אפילו אנשים בעזה אומרים שזאת לא דרך הקוראן. זאת לא ההתנהגות שאנחנו מקבלים. זה לא מקובל על אף אחד. אנחנו לא יכולים לחיות ככה, זה לא אנושי".
בזמן שהמחבלים פשטו על הדירה, יהודית, אמנית למחייתה, לא שכחה להביא עפרונות צבעוניים ולשיר שירים כדי לשמור על נטלי רגועה. היא נזכרת ששרה לבתה את השיר "What a Wonderful World" של לואי ארמסטרונג, "ונטלי אומרת לי, 'אמא, אני לא חושבת שזה מתאים. זה לא כל כך נפלא כרגע'. אמרתי לה - 'זה מתאים. את מלכה יהודייה, את הנסיכה שלי'".
לדברי רענן, היא הצליחה לתקשר עם החוטפים בעזרת מעט ערבית שלמדה באוניברסיטה. "לקחתי קורס בערבית אז אני יודעת נורא מעט, אבל ברגעים האלה, כשאת מאוימת, פתאום כל מה שצריך כדי לשרוד חוזר אלייך", אמרה. היא העידה כי לפני שנלקחו מהקיבוץ לעזה, החוטפים הכריחו אותן לדבר עם משפחה אחרת בקיבוץ שהסתגרה בביתה וסירבה לצאת החוצה. לדבריה, המשפחה לא הקשיבה להם. גורלה אינו ידוע.
"היינו קבוצה שלמה ורצו לקחת אותנו לעזה באוטו", סיפרה, "ניסו לגנוב רכב אחד אבל הוא לא התניע אז התחלנו ללכת ברגל. על כל אדם היו שני שומרים חמושים, החזיקו אותנו אזוקים מכל צד. לא יכולתי ללכת מהר וחמוש אמר לי 'אם לא תלכי מהר אני אירה בך'. הוא ירה באדמה וזה היה מאוד מפחיד, אבל לא יכולתי ללכת יותר מהר. היינו בכפכפים, ופחדתי שיבוא עקרב או נחש כי הלכנו בשדות". רענן סיפרה שהחוטפים העבירו אותן כמה פעמים במהלך השבי. "פעם אחת נפלה רקטה ישראלית ממש לידנו. זה היה כמו רולטה רוסית, אתה לא יודע אם אתה הולך למות או לחיות", אמרה.
היא העידה שגם בשיקגו הרחוקה היא ובתה עדיין חיות בפחד שאנשי החמאס יבואו אחריהן. לדבריה, היא מתקשה לישון וחושבת באובססיביות על החטופים. "לא היה לנו אוכל, קיבלנו רק הקצבה קטנה של לחם, ואנחנו היינו שם רק 14 ימים - שאר החטופים 150 ימים שם. אני לא יכולה לדמיין מה מצבם עכשיו. אני מתפללת לשלומם של החטופים כל יום, בבוקר ובערב. לא תהיה לי מנוחה עד שכולם ישוחררו. אני מקווה שהם עדיין בחיים", סיכמה.
אחרי שחרורן של האם ובתה, התפרסמו ברחבי הרשתות החברתיות טענות על כך שהשתיים פעילות בארגוני BDS וכי שון קינג, כוכב רשתות חברתיות שידוע בתכניו האנטי-ישראליים, סייע לשחרורן בעזרת קשריו עם חמאס. המשפחה הכחישה את הדברים ואמרה כי מעולם לא שמעה על קינג, אך האחרון פרסם בפומבי את התכתבויותיו עם בן רענן, אחיה של נטלי, שבהן אמר בן לכוכב הרשת כי הוא ואחותו מעריצים את פועלו. בן אכן הודה שפנה לקינג וביקש ממנו לסייע לו בשחרור אימו ואחותו משבי החמאס, כמו שביקש מכל מי שרק היה מוכן לעזור. למרות הדברים, אין כל אינדיקציה לכך שקינג אכן תרם לשחרורן.
