משילות על הנייר בלבד. ב', קבלן בניין מאזור הדרום, נכווה כמה פעמים. "הגיע אליי בחור בדואי לשטח", סיפר לחוקרי משרד העבודה ומפלג תשתיות ביחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית (יאל"כ) בלהב 433 במשטרה. "הוא שאל אותי 'מי שומר לך על הכלים?'. עניתי שאין לי שומר, אני לא צריך שומר. אח שלי אמר לי 'תיזהר'. נבהלתי. הוא נתן לי את הטלפון של עדאל, סגרנו על 7,000 שקלים". עדויות שהגיעו ל-ynet מתיק דגל של הפרקליטות משרטטות את הקלות הבלתי-נסבלת של תופעת גביית הפרוטקשן בנגב שהולכת ומתעצמת.
הפרוטקשן משגשג על רקע גל האלימות הרצחני בחברה הערבית, שהיום הפכה חנאן אבו חיט מחיפה לקורבן ה-73 שלו מתחילת השנה. נשיא המדינה יצחק הרצוג התייחס לגל האלימות ואמר כי מדובר ב"מכת מדינה, טרור אזרחי בלי גבולות".
הרצוג: "גל האלימות הרצחני - טרור אזרחי ללא גבולות, שמאיים על כולנו"
(צילום: אבי קנר)
האיש שאותו הזכיר הקבלן ב' הוא עדאל א-סאנע (37) משבט תראבין א-סאנע בנגב. בחודש שעבר הגישה הפרקליטות לבית המשפט המחוזי בבאר כתב אישום נגד א-סאנע וחברת השמירה "עין האופק" שבבעלותו בגין סחיטה באיומים של קבלנים בדרום בסך כולל של כ-2.26 מיליון שקלים, קבלת דבר במרמה בסך 2.09 מיליון שקלים, ועבירות כלכליות נוספות.
לפי כתב האישום, בין נובמבר 2018 ועד לחודש מרץ השנה, א-סאנע הפעיל את חברת השמירה ללא רישיונות מתאימים ממשרדי המשפטים והעבודה. באמצעות "עין האופק" וחברה נוספת שבבעלותו, א-סאנע סחט באיומים דמי שמירה מ-11 קבלנים באזור הדרום. "הנאשם הוא בן שבט בדואי בעל מוניטין עברייני בתחום עבירות הפרוטקשן והאלימות", צוין בכתב האישום. "שבט תראבין א-סאנע הוא שבט דומיננטי במפת הפשיעה באזור דרום הארץ, ובני השבט זכו למוניטין שלילי הנוגע להפעלת כוח ושימוש בכוח על מנת להניע אחרים לעשות או להימנע ממעשה בהתאם לרצונותיהם".
אבל איך בעצם עבדה השיטה של עדאל לגביית דמי חסות? הוא מעולם לא איים בצורה מפורשת על הקבלנים. נציג הפרקליטות, עו"ד שאול אשחר, הסביר בדיון שנערך בחודש שעבר בבקשה להאריך את מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים, כי "עדאל לא מאיים בעצמו. הוא שולח שליחים. הכול זה ביטויים, כמו 'תראבין זו משפחה בעייתית ששולטת באזור', 'ככה זה בענף שלנו', 'אם לא תיקח שמירה יגנבו לך ויפגעו לך בכלים'. יש פה ראיות למכביר. בימינו אין צורך באיום מפורש, ודי באיום משתמע על רקע היחסים והתופעות בחייהם של המאוים והמאיים".
לפרוטקשן בנגב יש מאפיינים ייחודיים. למעשה, כל קבלן קיבל חשבונית ואף שילם על שירות "השמירה" של א-סאנע בצורה מסודרת, בתוספת מע"מ כמובן. "עשינו עבודות בכיכר במושב", העיד הקבלן ב' במסגרת איסוף העדויות נגד הנאשם. "שאלתי את הבחור הבדואי 'מי בעל הבית שלך?', הוא נתן לי את הטלפון של עדאל ודיברתי איתו. הביטוח דורש מאיתנו שמירה".
ב' הוסיף: "בפועל לא הייתה לי ברירה אלא לשלם, אחרת היו נגנבים הכלים או שהיו נגרמים נזקים לכלים, ואז לא היה משתלם לי להתווכח איתו על השמירה בשטח".
"הבנתי שאני משלם על שקט נפשי"
חוקר: "האם הודעת לעדאל שאין שומר בכלל כפי שסיכמת איתו ואתה משלם כסף על אוויר? על כלום?"
הקבלן ב': "לא הודעתי לו, כי ידעתי שאני משלם פרוטקשן ואין טעם לדבר איתו בכלל. ידעתי שאם אני משלם לעדאל, אז חמולות אחרות לא יתעסקו איתו וייכנסו לתא שטח שלו. הם הרי לקחו מפת ארץ ישראל וחילקו את השטחים לחמולות, וככה מנהלים את הפרוטקשן, ועושים הסכמים ביניהם, מה כל אחד השטח שלו ומה שטח שאתה לא נכנס בו. שילמתי ל'מחוז' תראבין ואין ולא יהיה שום דבר. זו המציאות שקיימת שאני חי בה".
4 צפייה בגלריה
"הבנתי שאין שמירה ואני משלם על פרוטקשן". שכונת סיגליות בבאר שבע
(צילום: חיים הורנשטיין)
ב' סיים את העבודה במושב והתחיל עבודה נוספת בשכונת רמות בבאר שבע. "הודעתי לעדאל שאני מסיים את התשלום ל'שמירה', ואז הוא שלח לי הודעה בוואטסאפ שהוא יודע כבר שאני עובר לשכונת רמות בבאר שבע, והוא מציע שוב את 'שירותיו' לשמירה. הבנתי שאני סתם משלם כסף, ואין שמירה ואין כלום ואני משלם על שקט נפשי ובעצם פרוטקשן. התחלתי את הפרויקט ואז הגיע אליי בדואי תוך שעתיים עם טנדר ששאל אותי 'מי שומר לך פה?'. עניתי 'אני לא צריך שומר, אני עובד עם משרד השיכון'.
"הוא אמר לי 'לא. זה השטח שלי, אנחנו שומרים פה'. שאלתי אותו 'מי בעל הבית שלך?'. ענה לי 'אתה מכיר אותו. זה עדאל. הוא 'בעל הבית' של שכונת רמות בבאר שבע של השמירה'. זה אומר שמשפחת תראבין שולטים בשכונת רמות ושאין גורם אחר מהחמולות השניות שיכולים להיכנס או כל חברת שמירה אחרת לשטח של עדאל. וככה זה מתנהל בכל הדרום. מבחינתי זה אומר שאין משילות ואני חייב, על-מנת לשמור על עצמי או על הציוד והרכוש שלי, אני חייב לשלם לו ואין לי ברירה".
ב' אמר עוד לחוקרים: "עדאל לא מדבר באיומים, הוא שולח אנשים בדואים. כשאני רואה בדואי ששואל אותי על שמירה, אני מבין שאם אני לא אשלם הולך להיות בלגן. הוא שולח שליחים, הם עושים את הכנת השטח על-מנת שכשהוא יגיע אני אבין שאין לי ברירה אלא לתת לו כל מה שהוא מבקש. ברגע שאתה רואה טנדר עם בדואים שמגיע אליך לאתר, הוא לא מגיע סתם. אני מבין לבד שלא כדאי לי להגיד להם לא או להתווכח איתם".
על שירותי ה"שמירה" בשכונת רמות בבאר שבע, עדאל עשה ל-ב' מחיר. רק 6,500 שקלים. "בפועל זה סתם חארטה, כי אין שמירה ואין כלום", סיפר ב' לחוקר. בסוף התקופה שבה עבד בשכונה, הודיע ב' לעדאל שהוא מפסיק את השמירה. זמן קצר לאחר מכן כבר קיבל טלפון מהשומר בשטח שהודיע כי פרצו לא לטרקטור.
ש', מנהל בחברת קבלני בניין, סיפר לאנשי היחידה המרכזית של מרחב נגב שהיו מעורבים בחקירה, כי העסק שלו מתקשר עם שירותי שמירה מחוסר ברירה. "כל אחד שולט באזור אחר", סיפר ש'. "הייתה לנו כלבייה בעמק שרה בבאר שבע ולא הסכמנו לשומר. באנו בבוקר ולא הייתה חומה. 'אתה רוצה שאני אשמור לך? זה לא יקרה. מה אתה עושה?'. בדרך כלל הם באים אליך, במקרה שלנו הם באו אליי". ש' הסביר לחוקרים ביקש להימנע מוונדליזם. "אם הוא פה ונותן שקט, אז נשתמש בשירותים שלו. בואו נתחבר למציאות".
ב', בעל מניות בחברת בנייה, סיפר שמדובר בהתנהלות רגילה בכל אזור הדרום.
חוקר: "האם אתה יכול לסרב לבדואי שלא תקבל ממנו את השמירה?"
ב': "לא, הוא ישרוף את הכלי. אם אתה באזור שלהם - צריך לשלם. הם באים אליך, הם תמיד באים. ברגע שהם רואים את הכלי הראשון או משרד מכירות הם באים". ב' המשיך וסיפר על העבודה מול החברה של עדאל. "יש דברים שלא מדברים עליהם. הוא אומר 'אני דואג להכול'. אתה משלם ואז פשוט אין גניבות. הבדואים גם יודעים ביניהם איזה אזור שייך לכל אחד, ואז אף אחד לא אמור לגנוב. זה סטטוס קוו. כל עוד אתה משלם הכול בסדר".
אבל לא רק קבלנים מהדרום נאלצו לשלם. ש' מירושלים, מנהל פרויקט של חברה שפעלה במתחם כלניות בבאר שבע, סיפר כי א-סאנע הגיע גם אליו. "הוא שייך למשפחת תראבין אני חושב", שיתף ש' את החוקרים. "זה מוכר כאחד השבטים של הנגב שנמצאים בכל דבר. זה שם מוכר בתקשורת כפלילי ובעיות".
חוקר: "היית צריך שמירה באתר כלניות?"
ש': "תקשיב, בכל אתר בנייה ידוע שחייבים שומר, אחרת יבואו, יגנבו ציוד ודברים ויעשו נזקים. כך שזה לא נתון לשיקול אם אני רוצה או לא, אני חייב. הרגשתי שאני שבוי שלו, אני מכניס את זה לתקציב כחלק מההוצאות".
חוקר: "אתה למעשה שילמת מס פרוטקשן לחברת השמירה על-מנת שלא ייגרמו לך נזקים או ייגנב ציוד. דהיינו, קנית 'שקט תעשייתי לפרויקט".
ש': "ברור. זה מה שמחפש כל קבלן, מחפש את השקט ושלא יהיו נזקים גדולים יותר שיכולים להיגרם. תמיד ההרגשה היא שאין לי ברירה. זה עניין של כסף שלמעשה הפרויקט מממן אותו כחלק מההוצאות, כך שאני כבר רגיל לזה שנים".
עו"ד אורי בן נתן חוקר: "ממה שאני מבין ממך, בכלל 'חברות השמירה' האלה שמגיעות לאתרים וכופות עליך ועל שאר הקבלנים, אתם למעשה מעלים את המחירים של הפרויקט ומשכללים בהוצאות ובעלויות שלכם את 'מס השמירה' כמו שציינת?"
ש': "ברור. זה חלק מההוצאות שלנו. זה כבר נלקח מהתקציב ההוצאה של הפרויקט".
עו"ד אורי בן נתן, סנגורו של א-סאנע, הסביר בדיון בבית המשפט כי מרשו "מנהל חברת שמירה מסודרת, משלם מיסים כדת וכדין. לא מדובר בעבריין. יש הסכמי עבודה עם הקבלנים. הוא מעולם לא איים על אף אחד. קבלנים אמרו 'אין עוד בן אדם כמוהו. אוהבים אותו אהבת נפש'".
