מי שהיה ברצועת עזה באחרונה וראה את מה שקורה שם מקרוב, מבין שמדינת ישראל השיגה בשטחיה את רוב מה שאפשר להשיג באמצעים צבאיים. רוב רצועת עזה הרוסה. בצפון הרצועה 70% מהבניינים אינם ניתנים יותר למגורים. בדרומה, בהערכה שמרנית, חצי מהבניינים הרוסים.
כשחיפשו מקום לפנות אליו את העקורים שנמצאים כעת ברפיח כדי שאפשר יהיה להתחיל במבצע צבאי, מצאו בצה"ל שרק בדיר אל-בלח, שאליה לא נכנסו לוחמינו, יש עדיין תשתיות מים וביוב שסביבן אפשר להקים מחנות פליטים למאות אלפי אנשים. בכל שאר הרצועה התשתיות הרוסות.
פעילות לוחמי אוגדה 99 במרכז רצועת עזה
(צילום: דובר צה"ל )
מה שחשוב יותר, בבדיקה יחסית מדויקת שנעשתה באחרונה התברר ש-45% מלוחמי חמאס והג'יהאד האיסלאמי נהרגו או נשבו, וכ-65% מתשתיות הלחימה של הארגון, כולל המנהרות, המשגרים ואמצעי ייצור הנשק והרקטות, הושמדו או נהרסו באופן בלתי ניתן לתיקון. אין זה אומר שלא יכולה לעוף רקטה פה ושם, אבל רוב הסיכויים שהיא תנחת בשטח הרצועה ושצה"ל עם יכולותיו כיום ישמיד את המשגר תוך דקות.
זה לא הכול. תושבי עזה נמצאים במשבר הומניטרי שייקח שנים להתאושש ממנו, ובלבנון ובאיראן רואים את ההרס בעזה ומבינים מה יקרה להם אם המלחמה לא תסתיים במהרה.
2 צפייה בגלריה
מנהיג חמאס בעזה סינוואר, אוהלים ברפיח, וראש הממשלה נתניהו
(צילום: REUTERS/ Bassam Masoud ,AP, מארק ישראל סלם)
גם איראן ספגה מהלומה כפולה: פעם כשהמתקפה שלה כשלה ופעם לפי הדיווחים שלפיהם ישראל הגיבה. במשמרות המהפכה מבינים כנראה שעדיין לא הושג איזון אסטרטגי לטובת איראן במאבקה נגד ישראל, אפילו שהשלוחים שלה עדיין נאמנים לה. לישראל יש את היכולת לגרום כיום יותר נזק ואבדות לאיראן מאשר למשטר האייתוללות בישראל. והעיקר, בטהרן נוכחו שיש פוטנציאל לקואליציה מערבית-אזורית שתקום נגדה ביוזמת וושינגטון וירושלים.
לצה"ל יש במצב הנוכחי יכולת מוכחת להסלים ולסיים את המלאכה, כלומר לפרק כליל את היכולות הצבאיות של חמאס. מי שצפה בהכנות שצה"ל עושה לכניסה לרפיח ובתוכנית החכמה שאושרה כבר לביצוע, מבין שההכרעה הצבאית של חמאס והג'יהאד האיסאלמי היא בהישג יד וכי צבאות הטרור תוך זמן קצר יחזרו להיות ארגוני טרור שסכנתם פחותה ובהם אפשר לטפל כמו שמטפלים בטרור ביו"ש.
הטענה שלחץ צבאי לא מזיז לחמאס פשוט איננה נכונה. וההוכחה - הנכונות הפתאומית של חמאס לשאת ולתת על עסקה עקב האיום של כניסת צה"ל לרפיח.
ארבעה מכשולים
במצב הזה יש ארבעה מכשולים שעומדים בדרכנו להכריע את חמאס ולסיים את המלחמה בניצחון, כולל בזירה הצפונית. המשימה החשובה ביותר כעת היא להביא לשחרור החטופים - כל החטופים. שני בחשיבותו הוא הצורך לסיים את מלחמת ההתשה בצפון בהרחקת חיזבאללה מטווח הסתערות וירי בכינון ישיר לתוך יישובינו.
שלישי בסדר העדיפויות הוא הצורך למצוא תחליף לממשל האזרחי ברצועת עזה במקום חמאס. והצורך הרביעי, שהוא חשוב ביותר, הוא לשקם את הלגיטימציה שהתכרסמה כמעט לחלוטין, להמשיך בלחימה ולהגן על עצמנו. במילים פשוטות, אנחנו זקוקים כעת לשינוי במערכת היחסים שלנו עם הממשל האמריקני, עם בעלות בריתנו במחנה המערבי-הדמוקרטי ועם מדינות האזור שמשתייכות למחנה הזה ומתנגדות להשתלטות איראנית על האזור.
ארבע המשימות האלה הן בנות השגה. מדינת ישראל, אחרי שהפגינה יכולות צבאיות מרשימות בעזה ובלבנון ולפי המדווח גם באיראן, יכולה להרשות לעצמה כעת להתחשב באילוצים ולשנות כיוון. לא לוותר על הכוונה והמאמץ להכריע את חמאס ולהרחיק את חיזבאללה מהגבול, אלא רק לשנות את האסטרטגיה ואת שיטות הלחימה, כלומר הטקטיקה שאותה ננקוט להמשך הלחימה באמצעים אחרים.
משפחות חטופים הדליקו כתובת אש עם הכיתוב "חלאס" סמוך למחלף קק"ל
(צילום: מירב כהן מור)
בעניין החטופים אפשר לגלות גמישות מקסימלית בתנאי אחד - שבסופו של תהליך יוחזרו לנו כל החטופים החיים וגם אלה שאינם בחיים. במצב הנוכחי לא צריך להיבהל ולהירתע מדרישת חמאס להפסקת המלחמה. בכירים בצה"ל, בשב"כ ובמוסד תמימי דעים שאפשר להשלים את מה שעוד לא עשינו להכרעת חמאס באמצעים ובשיטות לחימה אחרים שיצריכו הרבה יותר חוכמה, עורמה, מודיעין וזמן, אבל שיביאו לתוצאות הרצויות בעתיד הקרוב ויאפשרו הן לתושבי הנגב המערבי והן לתושבי גבול לבנון לחזור לבתיהם בבטחה. כל זאת בתנאי שהדרג המדיני יבין שמדובר במאמץ שהוא לא רק קינטי והוא מתפרש על פני זמן וידרוש משאבים רבים, כולל כוח אדם ותקציבים.
עוד חשוב לציין בעניין החטופים שאי-אפשר לעשות הקבלה בין המצב היום לבין הכניעה של מדינת ישראל לחמאס כששחררה את גלעד שליט מהשבי. אז נכנענו לחמאס בלי שגבינו ממנו מחיר ובלי שיצרנו הרתעה נגדית. פשוט נתנו לחמאס את כל מה שהוא רצה.
הפעם, כשמדינת ישראל תיענה לחלק ניכר מדרישות חמאס, כולל הפסקת הלחימה, יחיא סינוואר ואנשיו שיצאו מהמחילות - אם בכלל יצאו משם או יישארו שם כמו חסן נסראללה בבונקר - ייאלצו להתמודד עם העזתים, שרובם ישובו לבתיהם ויראו שלא נשאר שם כלום עבורם. אז גם יהיה קל יותר לכונן בעזה ממשל אזרחי חלופי לחמאס שיתבסס עם מקומיים ועל כוח משימה בין-ערבי שלא יידרש להיכנס לרצועה על כידוני צה"ל אלא כמי שבא לסייע לאחים הערבים בלי שיצטרך לקבל את ברכת הדרך מאבו מאזן.
מה שחשוב לא פחות הוא שישראל תשקם את הלגיטימציה שיש לה בארה"ב ובזירה הבינלאומית ותסגור את האוברדרפט שנוצר בתודעה הבינלאומית לרעתנו. כבונוס, אולי אפילו נקבל נורמליזציה עם סעודיה.
אשר ללבנון: שם, אחרי שתסתיים המלחמה בעזה, יהיה קל יותר להשיג הסדר. ואם נראה תוך זמן קצר שנסראללה מושך רגליים, צה"ל יצא למלחמה מוגבלת שהוא מוכן לה כבר כעת. אשר לארסנל הטילים ושאר כלי המשחית שהאיראנים נתנו לחיזבאללה בלבנון, באלה מדינת ישראל, בסיוע בעלי בריתה האמריקנים, תטפל כשתגיע שעת ההתמודדות הגדולה עם איראן סביב נושא הגרעין.
גורם בכיר מאוד בצה"ל אומר שלבנון כבר חרגה מזמן ממעמד של פרוקסי (שלוח) והיא חלק מהמערך האיראני הצבאי, וכך צריך לטפל בו ובלבד שהדרג המדיני במדינת ישראל יבין שמערכה ארוכה עוד לפנינו ובמערכה ארוכה צריך לתעדף את המשימות וכי אנחנו כעת במצב שבו אנחנו יכולים להרשות לעצמנו מבחינה צבאית להעדיף את שלום החטופים ואת סיום מלחמת ההתשה בגבול לבנון על פני מיטוט מושלם של חמאס והג'יהאד האיסלאמי בעזה.
"כל כלב יבוא יומו" אומר הפתגם הערבי וכדאי שנרד לעומקה של התבונה הפרקטית הגלומה בפתגם הזה. מדינת ישראל, ממשלת ישראל וזרועות הביטחון שלה נמצאות כעת בנקודת מפנה גורלית וצריך שיהיו לנו העוז, השכל, העורמה והאחדות הפנימית לשנות כיוון: לשחרר את החטופים ולקבל לגיטימציה להמשיך את המלחמה באמצעים אחרים.
