הדעה הרווחת היא שטבח 7 באוקטובר הוביל בציבור הישראלי לשתי מגמות פוליטיות סותרות לכאורה: מחד, הציבור במובנים רבים נע ימינה מסיבות מובנות. מאידך, משום שהמחדל התרחש בזמן כהונת ממשלת ימין, ותרמה לו הקונספציה הימנית של החלשת הרשות הפלסטינית וחיזוק חמאס, סביר שבעתיד הקרוב תיבחר ממשלה בהובלת מפלגת מרכז, אולי עם נטייה מסוימת ימינה.
ועדיין, נותר בישראל מיעוט לא מבוטל של אלקטורט "שמאלי" שלא מעוניין לשבור את הכלים מול הפלסטינים. הוא סבור שמיטוט הרשות, ועל אחת כמה וכמה התיישבות מחודשת ברצועת עזה, יחסמו כל אפשרות להסדר מדיני בעתיד, גם אם שלטון חמאס ימוגר. עד כמה השאיפה של הציבור הזה ריאלית וישימה היא מורכבת ושייכת לדיון אחר. אבל במציאות הנוכחית בישראל פוסט 7 באוקטובר יש לה חשיבות, וכמובן גם השלכות פוליטיות.
מפלגת המחנה הממלכתי, שמובילה כיום בסקרים, היא הכלאה של אנשי מרכז וליכודניקים שלא שינו את עמדותיהם הימניות. גדעון סער, שותף בכיר במפלגה הזו, שיריבותו עם בנימין נתניהו השכיחה את היותו נץ ימני עקבי, כבר הכריז כי "הרשות לא יכולה לשלוט בעזה". בני גנץ, ראש המפלגה, התחמק משאלה בנושא במסיבת העיתונאים עם ראש הממשלה ועם שר הביטחון יואב גלנט, ולבסוף הפטיר שיש לדון בסוגייה רק לאחר המלחמה. יאיר לפיד שומר גם הוא על עמימות בנושאים מדיניים משום שהוא רואה ביש עתיד כמפלגת מרכז.
שתי המפלגות האחרונות שנכללות במחנה הדועך הנקרא "שמאל ציוני", העבודה ומרצ, קיבלו יחד בסקר האחרון כחמישה מנדטים. לראשונה יש מנהיגה ללא בוחרים ולשנייה יש בוחרים ללא הנהגה. הרושם הוא שהשמאל הישראלי מוטל על מיטתו ומוחזק בחיים רק באמצעות מכשירי הנשמה. הסיכוי היחיד של שתי המפלגות הללו לשרוד ולהביא בשורה הוא אם יעמידו בראשן אדם חדש.
מלחמת עזה לא תוליד כנראה גנרלים שירכבו לפוליטיקה על תהילת ניצחון, אבל היא העלתה את קרנו של איש צבא לשעבר, סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן, שכבר היה ח"כ במרצ. הימין כינה אותו בעבר בוגד בעקבות התבטאויות קיצוניות שלו כלפי מתנחלים, וגם במפלגה הוא נתקל בהסתייגות כשהפסיד לזהבה גלאון בפריימריז לראשות המפלגה ב-2022. הרושם היה שמדובר בקצין יהיר שמחפש פלטפורמות פוליטיות לקידום אישי.
ד"ר ברוך לשםאלא שבעקבות פעולותיו לחלץ ניצולים ממסיבת הטבע ברעים ב-7 באוקטובר הוא זוכה לחיבוק ציבורי חם. אומץ הלב שגילה, והענווה שבה התייחס למעשיו, הפכו אותו לגיבור מקומי בתקופה של זעם כלפי ההנהגה שכשלה. במהלך המלחמה הוא אחד היחידים שהשמיעו עמדות פוליטיות ומדיניות, מורכבות אך ברורות, לגבי היום שאחרי: להמשיך בפעולה ארוכה לחיסול חמאס בעזה, לדכא את האלמנטים המשיחיים והקיצוניים בישראל, ולחתור להיפרדות מהפלסטינים. בסקר האחרון בחדשות 12 נמצא כי אם הוא יעמוד בראש רשימה של מפלגות העבודה ומרצ היא תקבל תשעה מנדטים.
אם אכן מספרים כאלה יתממשו, המשמעות עשויה להיות לא רק הצלת השמאל הציוני משכחה פוליטית, אלא גם להפוך אותו לרלוונטי ולבעל השפעה. אם אכן אחרי הבחירות הבאות תשלוט בישראל מפלגת מרכז, תעלה השאלה מי יקבעו את גבולות הגזרה שלה: בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, או יאיר גולן? התשובה יכולה להשפיע באופן דרמטי על אופייה של מדינת ישראל: האם להמשיך להעמיק את השליטה בפלסטינים או לנסות להתנתק מהם.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
