ביום חמישי שעבר קיימה צמרת המשטרה בראשותו של המפכ"ל רב-ניצב קובי שבתאי שיחת ועידה. זה הליך שגרתי שמתקיים שנים רבות, ובו כל הניצבים נמצאים על הקו, ונועד להעברת הנחיות ודיווחים על אירועים במחוזות השונים. במהלך השיחה ביקש המפכ"ל להעלות לדיון שני נושאים חשובים מבחינתו: מינוי יועץ משפטי חדש למשטרה בדרגת תנ"צ במקומה של איילת אלישר, ומינוי נציג משטרתי בדרגת נצ"מ בוועדת החקירה של אסון מירון.
בשלב הבא היה אמור שבתאי להציג את המועמדים שלו, אלא שהמהלך והדרך שבה זה נעשה הכעיס כמה מהניצבים, ובראשם מפקד מחוז תל אביב ניצב עמיחי אשד. "מה החיפזון לעשות את זה בטלפון", הגיב בתקיפות אשד בשיחה. "עכשיו חג, מה הבהילות? למה טלפונית? תעשה מסודר". אל אשד הצטרפו עוד כמה קולות ניצבים ברקע ושבתאי הבין את המשמעות – שלא יוכל להעביר החלטה. "אוקיי, הבנתי אתכם", אמר ודחה את הדיון במינוי לפגישה מסודרת עם כל הניצבים.
זוהי רק דוגמה אחת לצורה שבה מתנהל היום סגל הפיקוד הבכיר של המשטרה תחת הנהגתו של שבתאי. קצינים ממורמרים, קבלת החלטות פזיזה וחוסר אמון, הם רק חלק קטן ממערכת היחסים הרעועה של פורום הניצבים במשטרה.
מלכתחילה, יש לומר, לא הייתה שם אהבה גדולה עם המינוי המפתיע של שבתאי על ידי השר אוחנה. אבל מרגע שהתרחש אסון מירון, וההפקרה של ניצב שמעון לביא (שאומנם מיהר לקחת אחריות, אבל הושאר לשאת בה לבדו), התרחבו עוד יותר הפערים בין המחנות. בשבוע שעבר לאחר שנחשף ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet פרוטוקול הישיבה שבה אישר המפכ"ל את קיום האירוע ללא מגבלות שבוע וחצי לפני האסון, נשלפו חרבות הביקורת באופן גלוי. באותו פרוטוקול התברר כי דווקא ניצב לביא היה זה שביקש להגביל בגלל הקורונה את מספר המשתתפים ל-10,000 איש.
בעקבות הפרסום החלו קצינים לאסוף חומרים ולשלוח אותם בחשאי לחברי ועדת החקירה כדי שיבחנו גם אותם. הם ציינו את נוהל המשטרה לקיום אירועים דתיים המוניים, הצביעו על תאריך מדויק שבו התקיים כנס בחטיבת האבטחה ובו עלה נושא מירון והפנו אצבע לעוד כמה קצינים שהיה להם קשר ישיר לאישור האירוע במירון, אבל ברחו מהנושא כמו מאש (כמו למשל ראש חטיבת האבטחה והיועצת המשפטית). "לא יכול להיות שאחרי ישיבה כזאת ישאירו את האחריות על לביא. בסוף המפכ"ל הוא המפקד והוא זה שהכריע", אמרו קצינים בכירים.
בלי לדפוק חשבון
בכלל, הגם שמדובר בגוף היררכי שבו המפכ"ל הוא הקובע – סגל הפיקוד הבכיר היום ממש לא דופק חשבון כשהוא צריך להעביר ביקורת. בצד המבקרים אפשר למצוא מלבד אשד גם את מפקד מחוז חוף, ניצב יורם סופר, כשלצדם לביא שלא מהסס להביע את דעתו. המשותף לכולם – הם לא מונו על ידי שבתאי. אליהם מתווסף לפעמים מפקד מחוז ש"י ניצב עוזי לוי – שהיה בטוח שיקבל את מג"ב אבל זעם מאוד כשהבין שהתפקיד הולך לניצב אמיר כהן. כהן ומפקד מחוז ירושלים תנ"צ דורון תורג'מן נחשבים למקורבים ביותר של שבתאי ולתומכיו בסגל הפיקוד הבכיר.
ואולי בכלל שרשרת המינויים הראשונה של שבתאי היא שיצרה את הקרעים בצמרת המשטרה. עם כניסתו החליט שבתאי על שורת מינויים, חלקם תמוהים: הוא העלה בדרגה את תורג'מן ומינה אותו בתפקידו הראשון למפקד מחוז ירושלים המורכב והרגיש; העדיף את אמיר כהן שהיה במכללה, לתפקיד מפקד מג"ב על פני סגן מפקד מג"ב לוי שנשלח לפקד על מחוז ש"י; וביצע הצרחה לא מובנת כשהעביר את ניצב פרץ עמר ממחוז חוף לדרום, ואת ניצב יורם סופר ממחוז דרום לתפקיד מפקד מחוז חוף.
את הזובור הראשון ספג שבתאי כבר בפגישה של סגל הפיקוד הבכיר בשיחת ועידה שבה הקריא את רשימת המינויים החדשים. "אני רציתי את ירושלים. הייתי מוכן לעבוד בירושלים", הטיח בו סופר, "למה אמרת לשר שאף אחד לא רוצה את התפקיד". סופר, שהימם את כל הניצבים בשיחה, המשיך עוד להטיח ביקורת על המינויים עד שבסופו של דבר היה זה שבתאי שהגיב: "שמעתי אותך. היה דיון שיבוצים וזו לא שיחה לטלפון". השיחה הזאת פתחה את הדלת לשאר הביקורות וההדלפות שייצאו מישיבות של צמרת המשטרה.
לפני שלושה שבועות שוב חטף שבתאי מצמרת הניצבים שלו כאשר חתם על הסכם שכר חדש לשוטרים. על פי ההסכם, שנשלח לכל הקצינים, אמנם המשטרה תזכה בשנתיים הקרובות לתוספת של 1,100 תקנים, אלא שהגזרות הקשות וניצחונו של האוצר נמצא בתחתית המכתב: סעיף שכר השוטרים שהיה פתוח עד היום, יהיה עם תקרה וינוהל על ידי המשטרה. בנוסף, בשנים הקרובות תצטרך המשטרה לפטר עד 17% מהשוטרים החדשים שהיא קולטת. "זה לא הסכם טוב, זה יפגע במשטרה", תקף אשד בחריפות. גם סופר היה ביקורתי ואליהם התווסף לביא. ומה שקרה בתוך הישיבה זלג גם החוצה: מסמכים שהועברו לפורום המפכ"לים והניצבים בדימוס עוררו תרעומת גדולה ושבתאי ספג מבול של ביקורות בקרב חברי הפורום וברשתות החברתיות.
"מה ההיגיון?"
לא רק המינויים עוררו את זעם הניצבים. ב-26 בפברואר השנה התקיימה הפגנת מחאה באום אל-פחם שבה השתתפו כ-500 מפגינים. למרות כוחות גדולים של משטרה שהיו מאובזרים ברימוני הלם, כדורי ספוג ואמצעים נוספים לפיזור הפגנות, ההפגנה יצאה מכלל שליטה, ואחד המפגינים נפצע באורח קשה. ראש העיר וחבר הכנסת יוסף ג'בארין מהרשימה המשותפת ספגו כדורי ספוג, והמשטרה ספגה ביקורת קשה.
שבוע לאחר מכן אמורה הייתה להיות הפגנה נוספת. באגף המבצעים בראשותו של ניצב אמנון אלקלעי, נערכו לקראת עוד יום שישי סוער. הפעם דיברו שם על אלפי מפגינים שיבואו. אלקלעי וצוותו הכינו כוחות מיוחדים, צוותי תגבור ממחוזות נוספים ואמצעים לפיזור הפגנות. אלא שאז גילה אלקלעי כי המפכ"ל שבתאי מנייד כוחות גם הוא, כולל פרשים, ואף שוקל להביא לעימותים כלבנים לצורך השלטת סדר. "בקיצור, עבד לו מעל הראש", כפי שהסביר קצין אחר.
לאלקלעי, שהביע לא פעם את מורת רוחו מדרך קבלת ההחלטות של המפכ"ל, זה כבר היה יותר מדי. עוד באותו שבוע הוא נכנס לשבתאי והודיע לו כי החליט לפרוש מהמשטרה. "אני לא רוצה להמשיך יותר", אמר, "אנחנו לא רואים עין בעין את עבודת אגף המבצעים". מאוחר יותר סיפר למקורביו: "אני לא מוכן לעבוד איתו. עם דרך קבלת ההחלטות הזאת, זה רק עניין של זמן עד שנצטרך לתת הסברים על תקלות". רק חודש קודם לכן הסתיימו סבבי המינויים של הניצבים במשטרה, והתפטרותו של אלקלעי גרמה לטלטלה חוזרת בארגון ולמינוי מיידי של אבי ביטון לראש אגף המבצעים – מינוי שלא החזיק הרבה זמן.
אלקלעי החליט שהוא עוזב, אבל עוד ישחק תפקיד חשוב בהמשך הדרך של שבתאי. כראש אג"מ, אלקלעי נכח גם הוא באותה ישיבה טעונה שלפני אסון מירון. לאחר שלביא הציע להגביל את כמות האנשים על ההר בגלל מגבלות הקורונה, וגם אלקלעי הזהיר מפני הסכנה הנובעת מהצפיפות, לקח המפכ"ל את זכות הדיבור ואמר שלא ניתן להגביל את האירוע ושהוא יתקיים ללא הגבלה. אלא שכאן, בצעד יוצא דופן, ביקש שוב אלקלעי להדגיש כי הצפיפות תהיה מסוכנת מאוד, ולכן ההגבלות יכולות לשרת גם את הבטיחות וגם את מניעת המגפה. זה לא עזר.
היום, כשהוא יושב כבר כמה חודשים בביתו, ממתין אלקלעי, עדיין בחופשת שחרור, לקריאה לעדות בוועדת מירון. גורמים במשטרה מעריכים כי יש ברשותו תכתובות ומסמכים שהוועדה טרם ראתה וכי הוא עם בטן מלאה על כל מה שהתרחש שם. "אמנון לא מתכוון לשמור על אף אחד, כולל לא על המפכ"ל", אמר קצין בכיר המעורה בפרטים, "הוא יודע בדיוק איך התקבלו שם החלטות".
אלקלעי היה הסנונית הראשונה כשהחליט לקום וללכת אבל לא האחרונה. בתחילת פברואר מונה ניצב משה ברקת למפקד מחוז מרכז – אחד התפקידים המשמעותיים במשטרה, שהצמיח לא מעט מפכ"לים. ברקת הגיע בתקופה סוערת, והשיא היה במהלך הפרעות של ערביי ישראל שהתמקדו בעיר לוד. ביום הראשון של ההתפרעויות כינס המפכ"ל ישיבה של כל הניצבים ברמלה על מנת לעמוד מקרוב על הנעשה בשטח. כשהמצב לא נרגע, החליט שבתאי להקים מפקדה קדמית של המשטרה בבסיס מג"ב בלוד כשהוא עצמו נמצא בה יחד עם סגנו, ניצב דוד ביתן ושאר אנשי המטה.
ברקת, שעם כניסתו לתפקיד סיפר כמה הוא נרגש ורוצה לפקד על מחוז מרכז, הבין היטב את המסר. הוא ראה כיצד המפכ"ל מתערב בהחלטות של המחוז שלו, ובעצם נוטל ממנו את הפיקוד דה פקטו בשטח. גם לאחר שנרגעו האירועים, התערב שבתאי שוב בנעשה במחוז מרכז. לברקת זה הגיע עד כאן. ב-20 ביולי, כאשר המפכ"ל היה בלשכה שלו בתל אביב, הגיע ברקת וביקש להחליף איתו מילה. לאף אחד בלשכה לא היה ברור פשר השיחה, גם למפכ"ל לא. ברקת נכנס והטיל את הפצצה. "אני עוזב את המשטרה", אמר והותיר את שבתאי המום.
דקה לאחר שעזב את החדר כבר יצאה הודעה מוכנה לכל כתבי המשטרה על הפרישה המפתיעה. "מיציתי", אמר ברקת בהודעתו, אבל לכל חברי סגל הפיקוד הבכיר היה ברור מה הסיבה. לחטיבת הדוברות המשטרתית האירוע הגיע בהפתעה גמורה, ורק שעה לאחר מכן יצאה ההודעה הרשמית של המשטרה שבה גם המפכ"ל מברך את ברקת – אבל אף אחד במשטרה לא באמת קנה את זה.
שבתאי מצא עצמו שוב עם חור בסגל הפיקוד. במשטרה אומרים כי המפכ"ל ניסה לנצל את המצב לסבב רחב יותר: הוא ביקש להוציא את לביא מהמחוז הצפוני ולשלוח אותו ללימודים, ולאחר מכן להביאו למרכז – אך לביא התנגד ונשאר בתפקידו. בלית ברירה העביר שבתאי את ביטון, שרק שלושה חודשים קודם לכן מונה לראש אגף המבצעים, לתפקיד מפקד מחוז מרכז. "ככה לא עושים מינוי", אומר קצין בכיר במשטרה. "העזיבה של ברקת הפתיעה אותו, אבל מה ההיגיון להעביר מישהו שרק כמה חודשים קודם לכן נתת לו תפקיד חדש? מה, אגף המבצעים כבר לא תפקיד חשוב?".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "חברי סגל הפיקוד הבכיר עסוקים בהובלת המשטרה אל מול האתגרים הביטחוניים ואתגרי הפשיעה בישראל. כל ניסיון מצד גורמים בעלי אינטרסים לסלף את המציאות תוך זריעת כתבות שקריות ובכך לפגוע בעבודת הארגון נועד לכישלון. צר לנו כי אותם גורמים פוגעים בקצינים שעושים את עבודתם נאמנה למען ביטחון מדינת ישראל ותושביה".
