האומנם יש מחלוקת משמעותית בין מתודולוגיית הפרשנות המשפטית של הרב עובדיה יוסף המנוח לבין זו של נשיא העליון לשעבר אהרן ברק? שני האישים משתמשים בטכניקות פרשניות דומות, לא פעם אף זהות, כדי לצקת תוכן ולפרש את מקורות הדין. בעוד עובדיה יוסף עשה זאת ביחס למקורות ישראל - שולחן ערוך, ברק עושה זאת ביחס לחקיקה האזרחית. אולם שניהם נוקטים אותה טכניקה של אקטיביזם שיפוטי עם ראייה חברתית של שמירה על זכויות המיעוט. שניהם דיינים שלא נבחרו "בבחירות דמוקרטיות", שניהם כיהנו בתפקידם המקצועי-רוחני עשרות שנים, וחרף חילוקי הדעות הרטוריים ביניהם – רב הדמיון ביניהם על השוני.
הרב עובדיה יוסף, בפרשנותו את ארבעת חלקי "שולחן ערוך", הרבה להכניס שיקולים אנושיים כמעט בכל נושא שבו דן: כשרות בשר, הכשרת כלים, איסורי עריות ועוד. תפיסתו האקטיביסטית בהכרח מכירה בצורך בחידוש המודרני של טקסטים ישנים. הוא, כמו השופט ברק, מכירים בעובדה שמדובר בטקסטים שנכתבו לפני שנות דור, שהינם בהכרח מופשטים וכוללניים מדי בכדי ללכוד את כל הסיטואציות העתידיות האפשריות, ומכאן בהכרח על פרשן בשר ודם לצקת בהם תוכן עכשווי.
שניהם משתמשים במושגי שסתום כמו "צדק" ו"סבירות", בין אם יקראו לזה "מידת הרחמים" ובין אם יקראו לזה "האדם הסביר". כך או אחרת, שניהם בני אותה אסכולה פרשנית של הצורך ביציקת ערכים חדשים לציוויי דין ישנים, ושניהם אף נקטו פרשנות מרחיבה בשים לב לשיקולי אנושיות שמניעים את שניהם.
למשל – מה דינו של בעל תשובה שיש לו מערכת של כלי חרסינה שבה השתמש בעבר לבשר ולחלב? לפי פרשנות פורמלית, שמרנית ומצומצמת – לא ניתן להכשירה. בפועל, הרב עובדיה יוסף התיר להכשירה בהגעלה על מנת שלא לנעול דלת בפני בעלי תשובה.
שאלה אחרת עסקה בדינה של אישה שבגדה בבעלה וחזרה בתשובה. אם תספר לו – יצטרכו להיפרד. אם לא תספר – יחיו בחטא. בשם המושג של "כבוד הבריות" התיר לה הרב עובדיה שלא לספר, על מנת לא לפגוע בו. המושג כבוד הבריות, שהיווה כלי פרשני מסיבי בידיו, זהה בפועל לחלוטין למושג "תקנת הציבור" ששימש בנדיבות פחותה את השופט ברק. שניהם בפועל הכירו בעובדה שעצם עבודת השיפוט היא מעשה פרשני יומיומי של טקסטים כלליים ומוקדמים יותר.
נשאלת השאלה אם שני הדיינים – הרב עובדיה והשופט ברק – מחזיקים באותם ערכים. אף כאן, למרבה ההפתעה, התשובה בעיקרה חיובית. אצל שניהם האנושיות, החסד, החמלה ואהדת החלש מהווים ערכים שבהם יוצק הפרשן את פירושו.
גם עובדיה יוסף וגם אהרן ברק ציונים. שניהם רואים בכינוס המחודש של ישראל בארצו משום צורך ומטרה. הרב עובדיה יוסף קרא לה "אשמורת שלישית" וברק מצידו הציע להעלות את חוק השבות לרמה של חוק יסוד. שניהם ציטטו פעמים רבות מההמנון הלאומי, "להיות עם חופשי בארצו", היינו - שניהם ראו בחופש היהודי משום אידיאל.
ד"ר עמית גורביץ'בתפיסה הפרשנית של השופט ברק לשמירה על זכויות המיעוט הוא ביקש לראות גם בזרמים הדתיים משום מיעוט שראוי להגנה מפני עריצות הרוב החילוני. לא פעם הוא ביטא פליאה מדוע דווקא החרדים והדתיים מתנגדים לפרשנותו, חרף העובדה כי בפועל כקבוצת מיעוט היו נתונים להגנת בית המשפט העליון מפני עריצות הרוב החילוני.
הנה כי כן, חרף המחלוקת הסמלית בין שניהם והרטוריקה הלוחמנית, רב הדמיון ביניהם על השוני. בניגוד למקובל לחשוב, אהרן ברק לא התנגד לפנות למשפט העברי לשם ייבוא רעיונות פרשניים. מאחר שממילא לתורה פנים רבות, הוא קיבל בפועל את הציוויים המקראיים לגבי גר, יתום ואלמנה ואהבת ישראל. כך עשה לא פעם גם עובדיה יוסף. את תמונתו של אהרן ברק עטוף תפילין יש להבין אפוא בהקשרה האותנטי והאמיתי, ולא הפוליטי. אני משוכנע כי שנתם של שניהם – מי בעולם הזה ומי בעולם הבא – נודדת למראה החורבן הפנים-יהודי-פנים-ישראלי שבפניו אנו ניצבים כיום.
- עו"ד עמית גורביץ' הוא דוקטור לפילוסופיה ומרצה באוניברסיטת בן גוריון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
