סמל-ראשון י' הוביל את הכוח שמנע את נפילת מוצב סופה בדרום העוטף במתקפת הפתע של חמאס. בימים האחרונים, במקום להיות בחופשת שחרור, הוא נערך עם חבריו מסיירת הנח"ל לתמרון הקרקעי בתרגילים, במודלים ובהכנות קדחתניות.
לוחמי שייטת 13 בקרב על מוצב סופה
(צילום: דובר צה"ל)
יחידתו איבדה את שרשרת הפיקוד הבכירה שלה, והמפקדים והלוחמים הזוטרים מצאו את עצמם תוך זמן קצר ממלאים את מקומם, מקבלים החלטות של קצינים בכירים - הכרעות שמנעו תוצאה קשה יותר בגזרת אשכול. סיירת הנח"ל אף המשיכה להחזיק את הגזרה הדרומית במשך שבוע לאחר תחילת המלחמה, והוחלפה רק בימים האחרונים על ידי כוחות מילואים כדי להיערך לכניסה הקרקעית לרצועת עזה.
עבור סמ"ר י' זו אינה הפעם הראשונה שהיה תחת אש וחיסל מחבלים. לפני כמה חודשים הוא קיבל צל"ש על תפקודו ההרואי בקרב עם מחבלים ליד מעבר ג'למה שבשומרון, אז נהרג סמג"ד סיירת הנח"ל רס"ן בר פלח. בשיחה עם "ידיעות אחרונות" ו-ynet תיאר סמ"ר י' כיצד החזיק מעמד לצד ארבעה מלוחמיו בפינה מבוטנת במוצב הפלוגתי, בנחיתות מספרית מול עשרות מחבלים, עד שאזלה התחמושת.
המחבלים חדרו אל המוצב ואף השליכו לחדרי החיילים, שכבר היו ריקים, מטענים - אך סמ"ר י' והלוחמים הצליחו להחזיק בעמדת מפתח במוצב - מה שמנע את כיבושו. במקביל, קבוצת לוחמים אחרת הייתה נצורה בחדר האוכל במוצב. הלחימה הייתה כה עיקשת, כך שסמ"ר י' נאלץ לבקש מטייס מסוק קרב אפאצ'י שיתקוף את המוצב מהאוויר, בהכוונה ישירה שביצע, אף שמעולם לא הוסמך לכך או התנסה בזאת.
"סביב 6:00 בבוקר רוב הכוחות היו כבר בחוץ כחלק מהיערכות הבוקר המוקדמת הקבועה, אז לא נשארנו הרבה במוצב", סיפר. "אני שימשתי כמפקד כיתת הכוננות. המחבלים ניסו לחדור למוצב משני כיוונים במקביל, ואת הכניסה הראשית הצלחנו להחזיק במשך כמה שעות. מנענו כך שטח השמדה לחיילים". כאמור, סמ"ר י' וארבעת חבריו הצליחו להחזיק מעמד ולירות על כל מחבל שניסה לחדור.
באותו הזמן, חבריו לצוותי העורב השתמשו מיד בטילי הגיל הייעודיים של היחידה המובחרת לפגיעה במחבלים אחרים שהתקרבו מגדר הגבול הסמוכה שנפרצה כליל. בשלב מסוים, בשעה שנחיתותו המספרית של הכוח הלכה וגדלה, נאלץ סמ"ר י' לחלץ לאחור תחת אש את אחד החיילים שנפצע בידו. "יתר כוחות הסיירת ניהלו לחימה עם נפגעים והרוגים במוקדים אחרים בגזרה, והבנתי שזה רק אנחנו למשך שעות", אמר. "פעלנו בצורה קרה ומחושבת, כך גם לוחמי היחידה שהגיעו לכרם שלום וניהלו שם חילופי אש שמנעו את כיבוש הקיבוץ".
בשעת צהריים מוקדמת, כאשר נותרו כדורים אחרונים במחסניות של סמ"ר י' וחייליו, הגיע כוח הסיוע הראשון שסיפק לו תחמושת וחמצן: מפקדת גדוד קרקל, סגן-אלוף אור בן יהודה - צל"שניקית בעצמה בזכות קרב מול עשרות מחבלים שהתנהל בעשור הקודם בגבול מצרים - חיפתה על הכוח הקטן מסיירת הנח"ל, סיפקה לו תחמושת והצטרפה ללחימה, במקביל ללוחמי שייטת 13 שהגיעו כתגבורת להכרעת המחבלים ולהשבת השליטה על המוצב. "המחבלים הסתובבו כמו זומבים מסוממים", הוסיף סמ"ר י', "המפקד שלהם היה שמן, עמד מאחורי הכוח שלו ונתן להם הוראות במקום להסתער איתו קדימה, כמו אצלנו".
סמ"ר י' וחבריו הצליחו להרוג יותר מ-15 מחבלים במוצב. זמן קצר לאחר שוך הקרבות מצאו הלוחמים דגל דאעש שהשאירו המחבלים, וגרפיטי שריססו על חומת המוצב: "נוחבה היו כאן", לצד שמות מחבלים שחוסלו. סמ"ר י' סיכם: "לא האמנו שנעבור דברים כאלה. המחבלים ראו רק שחור ורצח בעיניים. בדיעבד הבנו שמנענו מהם להמשיך לקיבוץ סופה ולפגוע בו בצורה קשה יותר. הייתה אצלנו אחוות לוחמים ורעות תחת אש שאין להם ולא תהיה להם, ולכן ננצח אותם במלחמה הזו. כולם נלחמו בשיניים".
