בכפר מג'דל שמס, שבו נרצחו 12 ילדים לפני כחודש מנפילת רקטה במגרש כדורגל, לא הורגשו סימני חגיגות לקראת פתיחת שנת הלימודים, והכאב עדיין מלווה את התושבים מדי יום. הבוקר (יום א') ביקר שם שר הביטחון יואב גלנט.
גלנט הבוקר במג'דל שמס
(צילום: שחר יורמן)
ג'יהאן ספדי, מנהלת בית הספר אלמנהאל במג'דל שמס שאיבד שישה מתלמידיו, סיפרה על ההכנות בצל האובדן הבלתי נתפס. "אנחנו ערוכים לקבל את התלמידים ומתוגברים עם פסיכולוגית נוספת", היא אומרת. "מאז האסון אנחנו מגיעים לבית הספר ומספקים מענה לתלמידים. אנחנו מבינים את הקושי שהם עוברים". רפיק עווידאת, ששני תלמידים מבית ספרו נהרגו, אומר שהפעם טקסי הכניסה לבית הספר היו צנועים, "בלי מוזיקה, בלי סימני חגיגיות, כדי לכבד את המתים. בשעתיים הראשונות עשינו שיח פתוח עם התלמידים כדי שיוציאו את מה שיש להם לומר".
נסרין אבו סאלח, אמו של יזן שהיה אמור לעלות היום לכיתה ו', מספרת שהוא "חיכה כל שנה ל־1 בספטמבר בשביל לפגוש את כל הכיתה. הוא ילד מחונן שאהב ללמוד ולשחק כדורגל. החברים שלו עדיין מגיעים אליי הביתה לנחם ולספר לי עליו. כולם חוזרים היום לבית הספר חוץ מהילדים שנהרגו. כולנו נושאים צלקת נפשית עמוקה שתמשיך ללוות אותנו".
תיים בטחיש בן ה־13, שנפצע באירוע, עדיין מאושפז בבית החולים. "הייתי אמורה להיות עסוקה עכשיו בקניית ציוד ועטיפת ספרים ומחברות כמו בשנים הקודמות", אומרת אמו מייס. "השנה אנחנו עסוקים בשיקום של בננו שמאושפז בתל השומר אחרי שעבר ניתוחים לא קלים. הוא זוכר הכל, מספר מי היה שם ומי מת. זה לא עוזב אותו לרגע. יש לנו עוד דרך ארוכה בשיקום הנפשי והפיזי".
"הילדים עברו את כל מסכת הלוויות, ימי הזיכרון, ההנצחה, אבל האתגר האמיתי יהיה כשהם יחזרו לבית הספר ויעכלו שחבריהם אינם", אומר דודו נאדר, מורה בבית ספר במג'דל שמס. "אז נצטרך להתמודד עם הרגשות. זה לא יהיה קל אבל אנחנו ערוכים. גם המבוגרים חיים בצל הטראומה. כולנו נתמודד ביחד ונחזק אחד את השני".
