ב-7 בספטמבר 2014, שבועיים אחרי מבצע צוק איתן, חצה אברה מנגיסטו את הגבול ונכנס לרצועת עזה. במשך שנים הוא היה אחד מארבעה שבויים ונעדרים ברצועת עזה, לצד הדר גולדין ואורון שאול שנפלו באותו מבצע צבאי וחמאס מחזיק בגופותיהם, והישאם א-סייד. היום אברה מנגיסטו הוא כבר אחד מ-136.
בתחילת השנה שעברה, ביום חילופי הרמטכ"לים ואחרי יותר משמונה שנים של אי-ידיעה, פורסם תיעוד ראשון של מנגיסטו בשבי חמאס. אבל את קידום שחרורו זה לא הביא. גיל אליאס, קרוב משפחתו ופעיל בולט במאבק להחזרתו, מספר כעת בריאיון ל-ynet על ההתמודדות המשפחתית, הממשלתית – וגם החברתית. "זה מבחן האזרחות של המדינה", הוא אומר - ביום שאחרי תשובת חמאס על ההצעה לעסקת החטופים. האזינו לריאיון, בפודקאסט "אסיפת הורים".
אסיפת הורים
כמעט עשור בעזה: בכיכר החטופים התנצלו - סליחה שהפקרנו אתכם
34:50
רובנו מכירים את אברה כ"מתמודד נפש שחצה את הגדר", אבל מאחורי המילים הללו יש עולם ומלואו.
"אנשים לא יודעים שאברה הוא אדם חייכן, ביישן ומופנם. כמה שהוא אהב את החברים שלו, וחברים שלו אהבו אותו. הוא אחד כזה שיעשה הכול בשביל החברים שלו. אנשים גם לא יודעים עד כמה הוא נפגע ממות אחיו, מה שגרם לו להיכנס לכל הבלבול הזה. מאז בעצם אנחנו מכירים אותו כמתמודד נפש, פצוע נפש.
"במקום לטפל במחדל, השתיקו את הסיפור"
"אברה לא עבר גדר של בית ספר או איזה מפעל. הוא חצה את הגדר שנחשבה הכי שמורה ובטוחה בעולם. לא אני אומר את זה, אלא כוחות הביטחון ומנהיגים בכירים אמרו את זה. הוא חצה אותה תחת העיניים הפקוחות של כוחות הביטחון. בזמן הזה של החצייה ראו אותו אנשי צבא, חיילים שהיו בפילבוקס, תצפיתניות דיווחו שיש אירוע חריג. משום מה, נתנו לאברה לעבור את הגדר. אחרי המחדל הכל-כך נורא הזה, במקום לטפל באותו מחדל, טיפלו במשפחה. כלומר, הוציאו צו איסור פרסום על כל האירוע כדי להשתיק את הסיפור. לא היה לנו למי לפנות, אסור היה למשפחה לדבר".
אות חיים, וסרטון טרור פסיכולוגי: התיעוד שפורסם בשנה שעברה
הבנת למה הוטל צו איסור פרסום?
"חשבנו שאולי המדינה עובדת על פעולה כלשהי כדי להחזיר אותו, ולכן ביקשו מאיתנו את השקט הזה, כדי לנסות להחזיר אותו בריא ושלם. ככל שהזמן עבר וראינו שהוא לא חוזר, אנחנו מבינים שיש צו איסור פרסום בשביל להשתיק את הסיפור, להעלים אותו. לא הנחו אותנו איך להתמודד או להתנהל, אלא היה סוג של איום – אם אתם תצאו ותפגינו, אתם בידיים שלכם בעצם משאירים את אברה בכלא.
"כשפרסמו לבסוף את הסיפור, ב-2015, גם התקשורת וגם הממשלה התייחסו לאירוע כאילו שהוא הבעיה של משפחת מנגיסטו, שהבן שלהם חצה את הגבול דרך הגדר הכי שמורה בעולם, כמו שהגדירו אותה. התקשורת, כוחות הביטחון והמדינה הגדירו את זה ככה, אז אוטומטית גם האזרחים שאלו, 'מה אתם רוצים, ילד פסיכי חצה את הגדר, למה אתם לא מאשימים את עצמכם?'".
מה אתה עונה להם? למי שטוען שגורלו בידיו?
"בהתחלה היה לי קשה מאוד להתמודד עם זה. עם הזמן, התחלתי להסתובב עם חולצה שכתוב עליה: 'אברה הוא מבחן האזרחות שלנו'. הבנתי שאנשים, אזרחים, מפחדים מעסקה כמו שהייתה במקרה של גלעד שליט, ששחררנו יותר מ-1,000 מחבלים. היה קשה לשכנע את האזרחים, היה סדין אדום כזה לגבי שחרור מחבלים. ניסינו להסביר שהמקרה של אברה הוא הומניטרי מדרגה ראשונה, מתמודד נפש שחצה את הגדר בתום לב ולכן גם הפתרון הוא הומניטרי.
"החזיקו את אברה והישאם כקלף מיקוח"
"הבעיה, והטעות, היו שהתייחסו לאברה כחלק מחבילה שכוללת גם את שחרורם של החיילים אורון שאול והדר גולדין. בעצם, כל פעם שדיברו על החזרה שלהם, הפכו את זה לחבילה אחת. בני משפחת מנגיסטו הסתובבו בכל העולם, היו באו"ם, בצלב האדום, באמנסטי, רופאים לזכויות אדם ועוד. תמיד אמרו להם שצריך לעשות הפרדה בין המקרה ההומניטרי לבין מקרה החיילים. בממשלה, לעומת זאת, חיברו את זה יחד. ואם זה כך, המדינה הייתה צריכה לתת הצעה כוללת. בעצם, החזיקו את מנגיסטו וא-סייד כקלף מיקוח להחזרת החיילים.
"ההורים של אברה הם אנשים מאוד ציוניים וערכיים, פועלים בדרכי נועם. עבורם, טובת המדינה קודמת לכל. תמיד אמרו להם שהעסקה תהיה יחד עם החיילים, והם אמרו 'אמן'. הם כיבדו כל בקשה של המדינה, וניצלו את התמימות שלהם. לתפיסתי, אברה שבוי פעמיים. פעם אחת הוא נשבה בידי חמאס ופעם שנייה בידי המדינה. אם היו עושים את ההפרדה, אני בטוח שאברה, וגם הישאם א-סייד, היו משוחררים מזמן".
המשפחה טענה לאורך השנים שלא הייתה מעטפת של ליווי ושל סיוע, טענו גם לאפליה. אתה שותף להרגשה הזאת?
"אני יכול לדבר רק על עובדות. אלחנן טננבאום, סוחר סמים שהלך ללבנון ונתפס, הוחזר לישראל. הבחורה שחצתה את הגבול לסוריה ב-2021 - הוחזרה. אגב, אנחנו עד היום לא יודעים מה המחיר ששילמו עבור זה. אני עד היום תוהה מי זה אבא שלה, מי זו אמא שלה, שכל כך שומרים עליהם, ואיך ידעו ללכת לסגור עסקה במהירות.
"הכירו במשפחה כנפגעי פעולות איבה רק אחרי 7/10"
"נעמה יששכר, שנכלאה ברוסיה, ראש הממשלה שלנו החזיר אותה לארץ במטוס הפרטי שלו. אז אני לא יודע אפליה או לא, אבל יש דברים שקורים ואברה עם זאת עדיין שם. לגבי תמיכה וסיוע, בואי לא נשכח שהמדינה הכירה במשפחה כנפגעי פעולות איבה רק בעקבות אירועי 7 באוקטובר".
2 צפייה בגלריה
מנגיסטו, א-סייד, שאול וגולדין. "בממשלה חיברו יחד, והיה סדין אדום לגבי שחרור מחבלים"
(צילום: אלבום פרטי)
כשנודע לך שיש לנו כל כך הרבה חטופים, מה הרגשת? זה החזיר אותך אחורה, אולי זה נתן תקווה קדימה?
"הרגשות מעורבים מאוד. איך בכלל קרה מחדל כזה. מהר מאוד זה החזיר אותי למקרה של אברה וא-סייד, כי מאותם מקומות שבהם הם חצו את הגדר, באזור זיקים, נכנסו אלינו מחבלים וטבחו בנו. אחרי כמה ימים כבר הגעתי לכיכר החטופים.
"בדרך כלל אני לובש חולצה של אברה, אבל הגעתי בלעדיה, ניטרלי, כדי לראות את המשפחות ואת האנשים. את יודעת, מה שאנחנו רואים במסכים זה לא תמיד הכי מדויק. היה לי ברור מיד שאני מצטרף למאבק של כל המשפחות. הרבה אנשים שפגשתי שם התנצלו בפניי, אמרו, 'סליחה שהפקרנו אתכם, סליחה שהשארנו אתכם לבד. היום אנחנו מבינים שנכשלנו'. היום, גם היום, אנחנו יודעים שאנחנו חייבים להחזיר את אברה הביתה".
