הפיטורים של שר הביטחון יואב גלנט הערב (שלישי) מפלגים את העם - ומחלישים את מדינת ישראל בזמן מלחמה. למעשה, האיראנים, שהבטיחו בשבוע האחרון תגובה נחרצת לתקיפה הישראלית, רואים את מה שקורה בישראל - ומבינים שעוד לא אבדה תקוותם.
4 צפייה בגלריה
מעכשיו נתניהו הוא לא רק רה"מ - אלא גם שר הביטחון
(צילום: ABIR SULTAN POOL/Pool via REUTERS)
ההודעה של נתניהו על פיטורי גלנט, הערב
(צילום: לשכת רה"מ)
ולא די בכך, התוצאה המיידית והחשובה ביותר של פיטורי גלנט היא שמעכשיו בנימין נתניהו הוא לא רק ראש הממשלה - אלא גם שר הביטחון. למעשה, מעתה נתניהו הוא הפוסק האחרון בענייני ביטחון טקטיים, מערכתיים ואסטרטגיים. ישראל כ"ץ, שימונה לשר הביטחון, כבודו במקומו מונח - אבל הוא לא מהווה סמכות ביטחונית מול מי שמעליו, כלומר נתניהו, וגם לא כלפי מי שמעכשיו יהיה כפוף למרותו, כלומר בכירי צה"ל וצה"ל.
מהתנהלותו הפוליטית של כ"ץ ניתן להבין כי הוא יהיה עושה דברו של נתניהו, ולא יותר ממפקח מטעמו על מערכת הביטחון - ובעיקר על בכיריה, הרמטכ"ל הרצי הלוי, ראש השב"כ רונן בר וראש המוסד דדי ברנע - שלא תמיד מסכימים עם נתניהו, בעיקר בנושאים הקשורים לחטופים ולניהול המלחמה בעזה.
כבר מזה כמה ימים רווחות במערכת הביטחון שמועות, ובעיקר ספקולציות, על האפשרות שהרמטכ"ל וראש השב"כ, שכפופים ישירות לנתניהו, יתפטרו בגלל המחלוקת בעניין הצורך להפסיק את הלחימה בעזה כדי להביא לשחרור החטופים, אך אני בספק אם זה יקרה. הלוי ובר, וגם ברנע, סבורים כי אם יעזבו כעת - הם יביאו יותר נזק לניהול המלחמה ולביטחון ישראל מאשר יתנו שירות לציבור האזרחים. ולכן, למרות שגלנט שימש במידה רבה שכפ"ץ לרמטכ"ל, לראש השב"כ ולראש המוסד, הם ילמדו וידעו להסתדר עם המצב החדש, שבו למעשה כל ראשי מערכת הביטחון, כולל הלוי ואלופי המטכ"ל - מנוהלים ישירות על ידי נתניהו.
4 צפייה בגלריה
כ"ץ לא מהווה סמכות ביטחונית - והוא יהיה עושה דברו של נתניהו
(צילום: שלומי אמסלם, לע"מ)
על הצבא זה לא צפוי להשפיע באופן ישיר, אך זה עלול לגרום לקצינים בכירים שמחזיקים בדעות שונות מאלו של רב-אלוף הלוי - לנסות את מזלם אצל רה"מ ושריו - מה שעלול לערער את המשמעת בצה"ל. הצבא כולו סתגלן מטבעו, ויודע לקבל הוראות בתנאי שהן חוקיות. לכן, אם צפוי זעזוע, הוא בעיקר בשכבת אלופי המטכ"ל, קרי הרמטכ"ל ואולי כמה תתי-אלופים שמתחממים כעת על הקווים.
אך מלבד ההשפעה על מערכת הביטחון, הנוכחות של גלנט במשרד הביטחון שידרה גם לציבור הרחב יציבות ויד מקצועית ומנוסה על ההגה. כשגלנט, כשר ביטחון, אישר מבצעים או בא לבקר תכופות בחזיתות השונות - היה לזה אפקט משרה ביטחון על הציבור האזרחי, חוץ ממגזר הימין הקיצוני שהתנגד לגלנט ושנא אותו. גם הסקרים שנערכו בקרב הציבור, כולל בקרב ערביי ישראל, העניקו לגלנט ולתפקודו ציונים גבוהים מאוד, הרבה מעבר למה שזכו לו השרים האחרים - וגם נתניהו. ואולי זו אחת הסיבות העיקריות שנתניהו רצה להיפטר מגלנט: נתניהו אף פעם לא סבל אנשים שהעפילו עליו או היו יורשים בפוטנציה. למעשה, הוא תמיד כיסח אנשים כאלה, או שלח אותם לתפקידים רבי יוקרה - אך כאלה שאינם מאפשרים להם לאיים עליו כראש ממשלה.
חוק מימון ההשתמטות, חילוקי דעות, ארה"ב - והפרשיות: הסיבות לפיטורים
הסיבות המיידיות והברורות לסילוקו של גלנט הן ארבע: התנגדותו לחוק מימון ההשתמטות (חוק המעונות), חילוקי הדעות בינו לבין נתניהו, הבחירות בארה"ב והפרשיות שבהן נתונה לשכת רה"מ.
הסיבה הראשונה כאמור היא התנגדותו של שר הביטחון לחוק ההשתמטות וחוק המעונות, שהוא למעשה ציר עוקף לקיבוע בחוק של השתמטות החרדים מגיוס לצה"ל. נתניהו חשש שאם לא יעבור לפחות אחד החוקים האלו, הרבנים החרדיים, ובראשם הרבי האדמור מגור - יממשו את איומיהם, יפרשו מהקואליציה וילכו לבחירות. נתניהו ראה צורך לסלק את האיום הזה, וגלנט עמד בדרכו - אז גלנט צריך ללכת. בהקשר זה, יש לזכור, שרק היום הנחה גלנט את צה"ל לגייס 7,000 אברכים חרדים, מה שהגביר את הזעם ואת החששות של החרדים. נתניהו הבין שהוא חייב לעשות מעשה, לכן סילוק גלנט נעשה בראש ובראשונה כדי לשמר את הקואליציה ואת הממשלה בראשות נתניהו - ואין לזה שום קשר לניהול המלחמה.
הסיבה השנייה בחשיבותה היא חילוקי הדעות שהיו כאמור בין נתניהו לגלנט ובכירי מערכת הביטחון האחרים בשאלת החטופים והלחימה בעזה. כבר במהלך השנה היו למעשה חילוקי דעות לא מעטים בין הצדדים, אך הם היו עניינים וכך גם הם נפתרו. כשראש הממשלה החליט, למשל, לא לתקוף בלבנון, כשגלנט והלוי הציעו זאת ב-11 באוקטובר, ימים ספורים אחרי טבח 7 באוקטובר, איש במערכת הביטחון לא חשב שמדובר בהחלטה לא לגיטימית שנובעת ממניעים לא ענייניים.
אותו הדבר היה כשנתניהו עיכב את תחילת התמרון הקרקעי ברצועת עזה, ואחר כך בעניין הכניסה לרפיח. היו שם חילוקי דעות גדולים - אבל הם היו עניינים ונבעו מהמצב המורכב הלאומי והבינלאומי שבו התנהלה המלחמה. אך בעניין החטופים, בין גלנט וראשי מערכת הביטחון לבין נתניהו התגלו חילוקי דעות מהותיים. עיקרם: נתניהו אינו מוכן להפסיק את המלחמה בעזה כדי להביא לשחרור החטופים, בעוד שגלנט, הרמטכ"ל, ראש השב"כ וראש המוסד, סבורים שתמורת שחרור כל החטופים שבחיים, אפשר להפסיק את המלחמה ולסיים את מה שצריך לסיים ברצועת עזה במועד מאוחר יותר.
במערכת הביטחון שרר קונצנזוס שחמאס ייתן לנו הזדמנות לעשות את זה במוקדם או במאוחר, אך נתניהו לא מקבל את הדעה הזאת - ורוצה להמשיך עד לניצחון המלא, שבו חמאס ייכנע ואז ישחרר את החטופים. אבל עמדה זו קוממה נגדו חלק ניכר מהציבור שתומך במשפחות החטופים - והוא לא רצה שגלנט ימשיך להלום.
ליל גלנט 2: מחאות נרחבות ברחבי הארץ
(צילום: הרצל יוסף, גיל יוחנן, לירן תמרי, יעל צ'כנובר, איתן גליקמן, מטה המאבק הדמוקרטי הרצליה, בני משי, אמיר ירחי)
הסיבה השלישית לעיתוי, שריחף לא מעט זמן באוויר, הייתה כאמור הבחירות בארה"ב. הקשב הציבורי, כך כנראה סבור נתניהו, יאפשר למהלך הזה לעבור - בלי לעורר מחאה ציבורית עצימה כמו בפעם הקודמת. זה לא רק הבחירות בארה"ב, גם העובדה שהציבור שיצא לרחובות למחות הלך והתמעט בשנה האחרונה במלחמה, וחלק ניכר ממנו משרת בכלל במילואים, הובילו להחלטה בנוגע לעיתוי. אך כפי שניתן לראות בשעות האחרונות, התקווה שהמהלך יעבור בלי מחאה ציבורית עצימה התבדתה - והמונים יצאו לרחובות.
הסיבה הרביעית כאמור היא פרשת המסמכים הסודיים והפרשה הנוספת שנחשפה חקירתה היום, בהן נתונה לשכת רה"מ - ונתניהו מעורב בהן, גם אם לא ישירות. פיטורי גלנט מסיתים כעת את תשומת הלב של הציבור מהפרשיות האלו, שתפסו כותרות בימים האחרונים.
נתניהו יהיה גם שר הביטחון: ההשפעה על המלחמה וההשלכות הבינלאומיות
צריך לומר ביושר, גלנט אכן היה לעומתי בהתנהלותו מול ראש הממשלה. הוא חלק עליו תכופות, הביך את נתניהו וערער על סמכותו מספר פעמים, לעיתים בגלוי ולעיתים מאחורי הקלעים - אך הוא מילא את תפקידו כשר ביטחון בנאמנות לעם ישראל, במקצועיות, עם הרבה אינטליגנציה רגשית, ועל כך אנחנו חייבים לו תודה. מעתה נצטרך להתרגל לעובדה שנתניהו הוא לא רק ראש הממשלה הכול יכול - אלא גם שר הביטחון.
אגב, זו לא הפעם הראשונה שראשי ממשלה בישראל, החל בבן-גוריון, שימשו כשרי ביטחון מן המניין או בפועל. אצל בן-גוריון זה היה מוצלח, וגם התחייב מן הנסיבות שבהן התנהלה מלחמת השחרור. אבל בן-גוריון נהנה מאמון ציבורי כמעט מוחלט - גם של מתנגדיו הפוליטיים. ואשר לנתניהו, סוד גלוי הוא שחצי מהעם לא בוטח ביכולות הניהול שלו ובמניעיו - ואינו נותן בו אמון.
4 צפייה בגלריה
לא משנה מי ייבחר בארה"ב - לפיטורי גלנט יהיו השפעות מובהקות, ולרעה
(צילום: AP, חיים גולדברג פלאש 90, זיו קורן, REUTERS_Evelyn_Hockstein)
בנוגע להשלכות הבינלאומיות של פיטורי גלנט, ברור לגמרי שבממשל האמריקני, בין אם זאת תהיה קמלה האריס הנשיאה ובין אם זה יהיה דונלד טראמפ - הדבר ישפיע לרעה בצורה מובהקת על ניהול המלחמה בתיאום עם מעצמת החסות שלנו. הסיבה הפשוטה היא שגלנט הצליח ליצור מערכת יחסים קרובה וטובה עם הפנטגון ועם פיקוד המרכז האמריקני (סנטקום). עובדה זו, אגב, הייתה אחת הנושאים שהחמירו מאוד את היחסים בין גלנט לנתניהו. רה"מ פשוט היה סבור, וכנראה בצדק, שהאמריקנים עוקפים אותו באמצעות היחסים הקרובים וההידברות האינטימית עם גלנט, ולכן למשל לא נתן לו לנסוע לארה"ב כאמצעי להכריח את הנשיא ג'ו ביידן לתקשר איתו, כפי שזכור לכולם.
ממשל ביידן שימשיך למשול עד ה-21 בינואר, עת יושבע הנשיא החדש - אינו אוהד את נתניהו - וזה כנראה עלול להשפיע, הן על הסיוע הצבאי שנקבל והן על ההיבטים המדיניים של ניהול המלחמה, כולל התוכנית ליום שאחרי בעזה. גם אם טראמפ ייבחר, דרכו של נתניהו לא תהיה ממש קלה, מפני שטראמפ כבר הביע כמה פעמים בגלוי את כעסו, ואולי אפילו סלידתו, מנתניהו. אין ספק שראש הממשלה סבור שהוא יכול לתקן את היחסים עם טראמפ, וכי הוא מעדיף בכל מקרה את שלטון טראמפ הקפריזי והנתון בקלות להשפעה על פני קמלה האריס כנשיאה.
אבל השורה התחתונה היא שנתניהו, כשר ביטחון, יהיה מסוגל הרבה פחות טוב מגלנט לקדם את האינטרסים של מדינת ישראל. זה נכון גם לגבי איחוד האמירויות, בחריין, ירדן ומצרים, שאינן מסתירות את חילוקי הדעות וההתנגדות שלהן לנתניהו, ובעיקר לקו הפוליטי שהוא מוליך, שמתנגד למדינה פלסטינית. גלנט, לעומת זאת, עשוי היה לקדם שלטון חלופי לחמאס בעזה - שנחוץ כל כך כדי לסיים את המלחמה. נתניהו ישב ויחכה שהאמריקנים, האמרתים, המצרים והירדנים יעשו בשבילו את העבודה, גם אם זה לא יקדם הקמת מדינה פלסטינית. וגם אם המדיניות הזו תצליח לנתניהו - זה יאריך מאוד את המלחמה בעזה ובוודאי שלא יקדם את שחרור החטופים.
בסוגיית הפיטורים של הרמטכ"ל וראש השב"כ, סביר להניח שנתניהו לא יפטר אותם כי הזעזוע יהיה גדול מדי במערך ניהול המלחמה ובאמון הציבורי. נתניהו כשר ביטחון בפועל לא יתקשה לכוון אותם כרצונו, והשניים צפויים להתפטר אם יראו שאפסו הסיכויים להחזיר את החטופים. אך לסיכום, אפשר להעריך כי פיטורי גלנט לא יקדמו את ניהול המלחמה לקראת ניצחון מלא - הם רק יאריכו אותה.
