בזירת הרצח ברהט, לאחר הרצח: "היום זה אצלנו, מחר אצל אחר"
(צילום: רועי עידן)
"הילד מת על הידיים שלי": אחד מדודיו של מוחמד אבו הואש, שנורה למוות הבוקר (שבת) ברהט בעקבות סכסוך בין שכנים שהחל בכביש, עדיין מזועזע ולא מאמין. הוא היה עד לרצח אחיינו, והדם היבש של בן ה-11 עדיין מכסה את החולצה והמכנסיים שלו. "העיניים שלו הפכו לבנות. זה קרה מול העיניים שלי".
לדבריו, על אף שהיה עד לרצח, המשטרה אפילו לא פנתה אליו למתן עדות. בשיחה עם ynet הוא משחזר: "אחד היורים לבש חולצה לבנה. הוא לא היה רעול פנים. היה לו אקדח". הדוד סיפר שהגיע למקום אחרי שהקטטה הגדולה מהלילה, שהייתה מלווה בירי כמעט בלתי פוסק, כבר שככה. מוחמד בן ה-11 וקרוב משפחה נוסף צעדו לכיוונו מהבית, ואז הגיע אליהם היורה. "הילד נורה מול העיניים שלי. בן דוד שלי קיבל אחד בישבן והאחיין קיבל כדור בראש. היורה בא עם חולצה לבנה והתחיל בירי. כולם ברחו. כואב לי מבפנים".
"הוא בן אחותי הבכור ומת לי בידיים. גם לי יש בן. המשטרה אפילו לא דיברה איתי. אני לא רוצה לחיות במזבלה הזו. אני כבר 9 שנים בבאר שבע. נמאס לי. שמעתי את הנשימה האחרונה שלו. הרגו לי אותו מול העיניים. זה לא כואב? זה כואב. תודה לאל שאני לא גר במזבלה הזו. הייתי חייל בצה"ל. שירתתי את המדינה. חצי מהמשפחה בצבא. אני חי עם יהודים ואומר ברוך השם. זו הפעם האחרונה שאני מגיע לפה. כל יום כל יום ירי, ירי וירי. כל יום ניסיון רצח וניסיון רצח".
מוחמד אבו הואש, בן יחיד במשפחה של ארבע אחיות, גדל באחת מהשכונות הקשות בעיר רהט. בבית הקטן שבו הוא התגורר עם אמו ואחיותיו יש ביוב שזורם בקרבת מקום ופסולת בניין ואשפה ביתית פזורים בסמוך. הוא למד בחינוך המיוחד, ילד שקט שלעתים היה מגיע מוזנח לכיתה. "הילדים משחקים בביוב. חלק לא הולכים לבית הספר", סיפר הדוד. "אתם הייתם מרשים לילדים שלכם לשחק בביוב?", תהה.
בבית המשפחה, שריח הביוב מגיע עד אליו, סיפרו הנשים בבכי כי "הילדים בוכים כל הזמן. אנחנו מחכות שהילד עוד יחזור. כולם כל הזמן בוכים". כעת, בני המשפחה מהצד השני, פינו את החנויות ואת הבתים שלהם.
ראש העיר רהט בזירת הרצח, הבוקר
(צילום: עיריית רהט)
תיעוד מהקטטה ברהט
(צילום: דוברות המשטרה)
"הם ירו ואנחנו סובלים. איימו שאם לא אפנה את החנות יבואו וישרפו לי אותו", סיפר בעלים של אטליז סמוך. שכן אחר אמר כי הם "רבו על כלום. על כלום. המשטרה הייתה פה בלילה. עשו עבודה טובה. פיזרו את האנשים והכניסו את כולם לבתים. בשעות הבוקר המאוחרות בשעה 04:00-05:00 התחילו שוב לירות האחד על השני. זה בית מול בית. דלת מול דלת".
לא רחוק מאזור המריבה יש מעון לילדים אוטיסטים. גם שם נמצאו תרמילים. כל השכונה נמצאת בקיפאון כעת. "אבא של היורים ניסה להרגיע אותם. אמר שהם לא רוצים בעיות. רק שקט. אבל העניין הסתבך יותר", סיפר השכן.
שייח סלאמה אל טורי, אחד המכובדים מבין המשפחות, אמר כי "המשטרה הייתה פה. אבל המשטרה לא יכולה לפתור את הבעיה. לצערי הרב הצעירים שלנו לא שומעים להורים שלנו. הצעירים עושים בלגן ומאשימים את המשטרה. והיא לא יכולה לפתור את הבעיה. עוד כמה ימים אחד הבתים פה יהיה שרוף".
ראש העיר רהט, עטא אבו מדיאם, אמר לאחר הרצח כי "אנחנו חייבים לכנס את כל האנשים שיכולים להשפיע יחד עם העירייה והמשטרה כדי להרגיע את הרוחות. זה שכנים, בתים צמודים אחד לשני, יש חשש להתלקחות ושריפת בתים. אני ביקשתי ממפקדי המשטרה שדיברתי איתם עכשיו בזירה להשאיר כאן כמה שיותר כוחות. יש לנו בעיה, למשפחות האלה כמעט ואין כתובת. הצעירים והנוער הם אלה שיובילו את העניינים הלאה, ולכן אני חרד למצב. אני רוצה שלא יכניסו לי משטרה בתגובה לאירוע, אלא שתהיה כאן משטרה. תחושת הביטחון צריכה להיות כל הזמן, בסיורים, בנוכחות. אני מקווה שנעבור את הימים האלה, נפריד את המשפחות ולאט לאט נחזור לשגרה אחרי שנקבור את הנער. אני חרד וכאוב מבפנים".
כאמל אבו מדיעם, חבר של המשפחה שהגיע למקום, הוסיף: "המצב קשה לכולם. האבל זה לכל רהט. אני מפחד על הילדים שלי. אני מפחד להישאר בתוך רהט. אני לא נותן לילדים שלי להסתובב. השעה 18:00? צריך שכל אחד יסגור על הבן שלו בבית. אי-אפשר לסמוך על זה שהילד יסתובב על הכביש, ישחק עם חבר שלו בשעות מאוחרות. לאן הגענו? יש לי אמון רב במשטרה. אם היא רוצה היא יכולה. יש אמון. רק מתי שהיא רוצה. היא יכולה לטפל ככה. יש לנו את המשטרה הכי חזקה בעולם. מתי שהיא רוצה היא מטפלת. ומתי שהיא רוצה היא מזניחה".
