אלפים בהלווייתו של אורי זוהר, בניו ספדו בבכי: "אבא עבד על עצמו כל חייו"
(צילום: אלי מנדלבאום, אלישע ברון)
הרב אורי זוהר, מהקולות הבולטים ביותר בקולנוע הישראלי שנפטר היום (חמישי) בגיל 86, הובא אחר הצהריים (חמישי) למנוחות בבית העלמין גבעת שאול שבירושלים. זוהר היה קומיקאי, שחקן ובמאי מצליח וחתום על שורה של סרטים אייקוניים. בשלהי שנות ה-70 חזר בתשובה והפך לרב ולאיש ציבור חרדי.
טרם ההלוויה התאספו אלפי בני אדם סמוך לביתו של זוהר בשכונת רוממה שבכניסה לירושלים, ושם השמיעו בני משפחתו ומכריו הספדים בקול שבור מבכי. בהמשך יצאה משם צעדה לכיוון בית העלמין גבעת שאול שבדרום העיר. מאות בני אדם עמדו בצדי הכביש המוביל אל הר המנוחות, והמתינו שם למיטתו של הרב זוהר כדי לחלוק לו כבוד אחרון. בין הנוכחים בהלוויה גם יו"ר ש"ס אריה דרעי. הקהל בהלוויה היה מגוון למדי, ובניגוד לאישי ציבור חרדיים אחרים, נשים רבות, לא כולן דתיות, השתתפו גם הן בצעדה לבית העלמין.
14 צפייה בגלריה
הרב אורי זוהר ז"ל. "נמשכת אחרי ה', ועכשיו הוא חיבק אותך חיבוק גדול, חיבוק של אוהבים"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
לזוהר היו שבעה ילדים, ואחד מהם, הרב אפרים זוהר, התייחס בהספד שלו לרגעיו האחרונים של אביו: "קשה עליי הפרידה ממך. היום בלילה למדת עם החברותא כמו בכל לילה ב-50 השנים האחרונות. אחרי זה הלכת להתכונן לתפילה והתכוננת לדבר לפני ה' - ופגשת אותו והוא חיבק אותך אליו חיבוק גדול. היית נאמן לו, לא הסתרת פניך ממנו כשהוא רמז לך, נמשכת אחריו. בלי ניסים ובלי נפלאות, רק בכוח האמת והישרות שלך, שה' התגלה אליך דרך הארה שכלית פשוטה. לא הסבת פניך ממנו כי אתה ישר ונאמן. והיום פגשת את אהובך. על מה יש לבכות פה? אתה זוכה לכל הטוב שרצית וייחלת מול הקדוש ברוך הוא".
הבן אפרים הוסיף כי "אי-אפשר" לתאר את אביו. "כמה התעקשת עלינו, הארת לנו את דרך הישר", הוסיף. "אבי היקר והאהוב, אתה יודע שכל מה שיש לנו זה ממך. אתה מורנו ורבנו ואתה ניגש לפני ה' בשמחה ובאהבה ואנחנו מחכים ליום שבו יקיצו שוכני עפר. מבקשים ממך סליחה. מעולם לא פגעת באף בן אדם". לדבריו, "אף פעם לא עניין אותך כלום. לא כבוד ולא עושר. אלא רק כבוד ה'. מעולם לא רדפת אחרי כסף... פעם דיברת מול אסירים ואמרת להם: 'היו לי שתי אפשרויות - ללמוד כל היום אבל פה בכלא, או ללמוד רק מעט תורה בכל יום. ברור שהייתי בוחר באפשרות הראשונה'".
"היית העוגן שלי, אבא"
בן נוסף של זוהר, הרב שלום זוהר, אמר כי "אני לא יכול לעשות אפילו חצי ממה שהוא עשה, לא בתורה, לא בעבודת השם, לא בגמילות חסדים אני רק יכול ללמוד את העקרון". לדברי הבן, אביו עבד במשך כל חייו על תיקון עצמי, וכדוגמה סיפר כיצד השתדל להימנע מצעקות: "היה לו קשה לדבר בשקט. התווכחנו ובמשפחה שמתווכחים ומדברים הרבה מתלהטים הרוחות וצועקים. ואמא שתהיה בריאה אומרת לאבא: 'אל תצעק'. אומר 'גם הם צועקים, למה להם את לא אומרת?'. היא אמרה 'כי הם לא משלמים 500 שקל כל פעם שהם צועקים'.
"זאת אומרת אדם שכל החיים, עשרות שנים, ממתי שאני זוכר אותו, עבד על עצמו. ואמא שתהיה בריאה, תמיד מזכירה לו לדבר בשקט. כל החיים לדבר בשקט, לדבר בשקט, לדבר בשקט. ואם זה לא עוזר, 500 שקל קנס כל פעם שהוא מרים את הקול. 500 שקל קנס לצדקה כל פעם שהוא מדבר בקול רם".
כדוגמה נוספת על מידותיו סיפר כיצד אביו התנצל בפניו אחרי שכשהיה ילד הוא הכעיס אותו: "לא זוכר אם הייתי אחרי או לפני בר מצווה, הייתי קטן. הוא כעס עליי על משהו. אני לא זוכר. הוא צעק עליי, אמר לי ככה, 'טה טה טה'. ואני נכנסתי לחדר ושכבתי, הייתי עצוב, הוא נכנס אליי לחדר אחרי כמה דקות ואמר לי: 'שלום סליחה, דיברתי אליך לא יפה, זה לא בסדר, זה סתם העצבים שלי'. בדרך כלל אדם לא אומר לילד שלו סליחה. אבל מידת האמת שהייתה טבועה בו כל כך חזק, גרמה לו להגיד, כן, לבן שלו, אני כעסתי וזה לא בסדר ועוד פעם כעסתי וזה עוד פעם לא בסדר, וזה לא יעזור. תהיה האמת אשר תהיה".
בן שלישי, הרב איתמר זוהר, ספד אף הוא לאביו בבכי. "אבא, אבא שלי, אני מהבוקר מנסה לעשות את מה שלימדת אותנו כל החיים - זה להתרכז, לא לתת לרגע, לרגעים קריטיים לברוח, להתגלץ'. אמרת לנו, 'לפספס את הפואנטה זה קל'. מהבוקר אני מנסה להתרכז ולא מצליח. לא מצליח. הגעת למקום שהיית עסוק בו כל החיים - לא עשית שום דבר שלא היה מכוון מטרה לרגע הזה, לעכשיו". הוא הוסיף בהתיחסות לחזרתו לתשובה של אביו כי הוא זוהר "גילה את השטות הזאת שנקראת כל דבר שיש לו עובי, כל דבר שהוא גשמי. אני לא יכול לתאר. הטלפונים שלו לשרים וראשי ממשלה כשהוא היה צריך לדבר, הכל היה כזה פשוט, ולא, אתה לא עבדת אצל אף אחד, לא היה אפשר לקנות אותך בשום סכום, כי שום סכום לא היה בעיניך שווה. לא עשית חשבון לכלום".
14 צפייה בגלריה
ההמונים מאזינים להספדים מחוץ לביתו של זוהר בירושלים, אחר הצהריים
(צילום: אלי מנדלבאום)
בן נוסף, הרב אהרון זוהר, אמר: "אנחנו באמת נשארנו לבד, בבקשה ממך, כל פעם היית מחזק אותנו, כשצריך לא לתת מנוחה לקבה, להתפלל על הגאולה, אנא ממך תתפלל על הגאולה. דבר על תחיית המתים. חיית את זה, אמרת 'הנה זה הולך לקרות'. תתפלל על אמא, שהייתה כל כך נאמנה לך, שעליה נאמר ששלך ושלנו שלה".
בן חמישי, הרב בצלאל זוהר, סיפר כי להלוויה הגיעו המון אנשים שאינם קרובי משפחה ובכו אף הם: "הם אוהבים אותך, ומי שקצת הכיר אותך לא יכול היה שלא לאהוב אותך". הוא הוסיף: "היית העוגן שלי אבא. אין, יצוק ברזל, ברזל. נכון לפעמים זה אפילו היה קצת מעצבן, אבל אתה הכוח הפנימי שנתת לנו, כל מה שיש לי ממך. כמובן, לא היית מסכים שלא נזכיר את אמא. הכול שלה, בשקט, אשת חיל אמיתית, אישה נאמנה. אז בבקשה אבא, אנחנו נשתדל לא לעזוב אותך ואתה בטוח לא תעזוב אותנו, ואת כל כלל ישראל. אז באמת תתפלל אבא, תהיה מליץ יושר על כל המשפחה, ועל כל עם ישראל".
מחבורת "לול" התל-אביבית לחזרה המפתיעה בתשובה
זוהר החל את דרכו כשחקן בלהקת הנח"ל בין השנים 1956-1953. בשנות ה-50 וה-60 יצר סגנון והומור ייחודיים בתור מנחה וקומיקאי (אחד מסימני ההיכר שלו היה משפט הפתיחה "אני יפה?"). את צעדיו בעולם הקולנוע הישראלי החל כשחקן בסרטים כמו "חולות לוהטים" (1960). לאחר מכן השתתף בבימוי הסרט התיעודי "עץ או פלסטיין" (1962). בשנת 1964 ביים את סרטו הארוך הראשון "חור בלבנה", שהיה נקודת מפנה בקולנוע הישראלי וסימן את תחילתה של תקופת "הרגישות החדשה". הסרט זיכה את זוהר בפרס המבקרים היוקרתי של פסטיבל קאן.
הרב אורי זוהר הלך לעולמו: מכריו סופדים לו באולפן ynet
(צילום: שמוליק דודפור)
לקראת סוף שנות ה-60 ייסד והנהיג זוהר את חבורת "לול" התל-אביבית, לצד חבריו אריק אינשטיין וצבי שיסל, שהלכו לעולמם בשנים האחרונות. במסגרת החבורה יצר זוהר מערכונים לטלוויזיה ("לול", 1969) וסרטים עלילתיים רבים, ביניהם נודעה במיוחד הטרילוגיה התל אביבית: "מציצים" (1972), "עיניים גדולות" (1974) ו"הצילו את המציל" (1977). סרטיו של זוהר הפכו בחלקם לסרטי פולחן ישראליים, הן בשל אופיים הקומי וקטעי ההווי התל אביבי, והן משום ששיקפו בחדות את אופיו ה"בעייתי" של הדור השני לציונות.
הצלחתה של חבורת "לול", לצד הרוח הבוהמיינית שהביאה, הפכו את זוהר לסמלה של ישראל החילונית-אזרחית-נהנתנית ונוכחותו הייתה מוקד משיכה ליוצרים ואמנים בתחומים שונים. דווקא בשל כך, כאשר בסוף שנות ה-70 החל בתהליך של חזרה בתשובה, הייתה התדהמה רבה. כעבור זמן קצר נעלם זוהר אל תוך עולם הישיבות החרדי ובכך הביא למעשה לפירוק החבורה.
לקראת סוף שנות ה-90 שב זוהר אל הזירה הציבורית כפעיל ואיש ציבור חרדי. בין השאר היה אחראי על בימוי תשדירי הבחירות של מפלגת ש"ס והופיע בכמה תוכניות טלוויזיה. למרות ניסיונות רבים של אנשי תקשורת ואחרים, לא נחשפו מניעיו למהפך החד אותו עבר וחזרתו בתשובה נותרה תעלומה בעיני הציבור החילוני. בריאיון ל-24 שעות ב-2005 נשאל זוהר על ידי עדי נגר: "מה היית רוצה שיירשם על המצבה שלך?", והוא השיב: "לא בדרן, לא רב. הייתי רוצה שיכתבו: 'פה נטמן יהודי, שהשתדל לעשות את רצון בוראו'".
"הקב"ה הוא לא חרדי": הרב אורי זוהר מדבר על התבודדות
בעקבות פטירתו ספדו לו הבוקר שורה ארוכה של אישי ציבור ותרבות. ראש הממשלה נפתלי בנט אמר בין היתר כי "אורי היה חלק בלתי נפרד מהישראליות על כל גווניה, צבר שורשי וקוצני עם עולם רוח ענק ולב יהודי פועם. גדול במשחק, גדול בתרבות וגדול בתורה. תלמיד חכם שקירב לבבות בדרכי נועם". גם נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד לו: "יוצר גדול, ממעצבי הקולנוע הישראלי, שתרם תרומה חשובה לנכסיה התרבותיים והרוחניים של מדינת ישראל, שלא תישכח".
שר התרבות חילי טרופר אמר כי זוהר היה "מגדולי היוצרים בישראל ואבן יסוד בתרבות הישראלית. לאורך השנים היה זוהר ממעצבי הקולנוע הישראלי וסרטיו הפכו לנכסי צאן ברזל אשר נכנסו לכל בית ובית. היו בו שנינות, הומור ויצירתיות יוצאי דופן, ויצירותיו ומורשתו יישארו איתנו. תנחומים למשפחתו, אשתו וילדיו, יהי זכרו ברוך". אביב גפן כתב עליו בציוץ בטוויטר: "אורי זוהר היה ארכיטקט של הומור ושפה, נפש מורכבת ומיוסרת, תנוח על משכבך בשלום ושלווה".
פורסם לראשונה: 16:24, 02.06.22
