1. להאמין למתלוננת זו אג'נדה, ערך, לא איזה עניין גמיש ורנדומלי שמחליטים לפי כיוון הרוח או המחנה הפוליטי שאליו משתייכת המתלוננת. אם החלטנו כחברה, או כחלקים מסוימים בחברה, שאנחנו מאמינים לנשים שמתלוננות על הטרדה, פגיעה או תקיפה מינית - אז אנחנו מאמינים לנשים באשר הן. אין זה משנה לאיזה ראש ממשלה הן מקורבות, לכאורה, והאם נשמעים קולות שטוענים שהן כלי במשחק גדול וציני של פוליטיקאים מחושבים היטב.
מי שטוענים שהם מאמינים למתלוננות, אבל בפרשה הנוכחית של עורכת הדין מול יו"ר לשכת עורכי הדין המתפטר אבי חימי מתפלפלים סביב סוגיית ההסכמה או הרומן - מאמינים ומאמינות למתלוננות רק כשזה נוח. כשזה משרת נרטיב שעימו הם או הן יכולים להזדהות. ואז זו לא אג'נדה, זה לא ערך, זו סתם צביעות. ולטוענים כי אמונה אוטומטית למתלוננת מתעלמת מהאפשרות של תלונת שווא - ובכן, הסטטיסטיקה מוכיחה שתלונות שווא מהוות שיעור זעום מן התלונות על פגיעה מינית, ודומה לשיעור תלונות השווא על פשעים אחרים. כך שאולי זה סיכון ששווה לקחת, בשם הרצון לְחברה שבה לאישה יש ריבונות אמיתית על גופה.
2. אם לא שאלנו "למה עכשיו?" כשצפו טענות על הטרדה מינית נגד מאיר שטרית, למשל, בעודו מועמד לנשיאות, וגם לא שאלנו "למה עכשיו?" כשהצטברו עדויות על הטרדות מיניות נגד סילבן שלום שהובילו לפרישתו מהחיים הפוליטיים - גם עכשיו שאלת המומנטום אינה רלוונטית. אין טיימינג טוב לפרשיות מוסריות או פליליות, זה תמיד מביך וכואב למושא הפרשה ולאנשי שלומו (וגם לנשים שמוצאות את עצמן מותקפות, למשל, עם שאלות כמו "למה עכשיו?").
נכון, חימי סומן כאחד ממובילי המחאה נגד הרפורמה המשפטית וממשלת ה"באנו למשול". ונכון, הפרשה גרמה מבוכה עמוקה לא רק לחימי עצמו, אלא גם לאזרחים שראו בו מנהיג, או תקווה, או השכל הישר, או כולם יחדיו. ועדיין, מי שאומר שטיימינג הפרסום או עצם הפרסום הם חלק מקונספירציה נגד השמאל, מכשיר את הקרקע למיצוב כל תלונה בגין הטרדה מינית כסיכול פוליטי. כאילו אין מספיק סיבות שמונעות מנשים להתלונן.
3. תשעה חודשים לפני שפרשת המפיק ההוליוודי הארווי ויינשטיין התפוצצה והציתה את תנועת "מי טו", שודר הפרק השלישי בעונה השישית של הסדרה "בנות". בפרק, שנקרא American Bitch, הגיעה האנה הורבאת' (לינה דנהאם) לביתו הבוהמייני של סופר עטור פרסים, שהזמין אותה כדי לדון במאמר שלה, שבו חשפה כי אישה ברשת טענה שאילץ אותה לבצע בו אקט מיני. האייקון הספרותי ביקש להתגונן, טען שהוא קורבן ושהוא מעולם לא שידל אף אחת לאקט מיני, שבחורות בכלל זורקות את עצמן לרגליו ושהוא לא מבין על מה היא מדברת.
פרק 3 בעונה השישית של "בנות"
"אני מדברת על הקטע שבו אתה סופר מפורסם והיא עובדת קשה כדי להשיג רק מעט ממה שאתה מקבל מדי יום", ענתה לו האנה, "אז הזמנת אותה לחדר שלך במלון, מה היא אמורה להגיד, לא? היא מעריצה אותך. וזה לא כדי שיהיה לה סיפור, זה כדי שהיא תרגיש שהיא קיימת".
זה היה מניפסט חשוב, בסדרה הכי פופולרית דאז, על יחסי הכוח בין המינים. על אזורים אפורים שאותם מילים וחוקים עדיין התקשו להגדיר. על העובדה שמין מספר לא רק סיפור על משיכה או אינטימיות בין אנשים, אלא גם סיפור על כוח. ומכיוון שאבי חימי ועורכת הדין לא נפגשו באולם בית המשפט כשני עורכי דין שווי כוחות - "לה נפלו הקלסרים והוא עזר לה לסדר את הדפים בחזרה בשמרדף" - אלא כעורכת דין בעלת רצון להיות שופטת, ואיש שיכול להכריע את עתידה בהיותו אחד האנשים המשפיעים ביותר בישראל בשאלה מי יהיה שופט - יש כאן יחסי כוח ברורים, והסכמה, אם הייתה כזו, לא משנה אותם.
רתם איזקצילום: גיא כושי ויריב פייןגבר בעמדתו של חימי לא יכול להיכנס למערכת יחסים אינטימית, רומנטית ונטולת הקשר עם מישהי שרוצה להיות שופטת, וזה עוד לפני שהמליץ או לא המליץ עליה לתפקיד. יחסי כוח בין המינים עברו רומנטיזציה בחסות דיסני והוליווד, אבל בחיים עצמם, ובמציאות שבה כל אישה סוחבת איתה שק של אינטראקציות עם גברים שהייתה מעדיפה לשכוח, זה רחוק מלהיות רומנטי, או סתם אחלה.
4. הטענה לרומן קושרת את חימי לעבירת הפרת אמונים. אם יוכח אחרת, הוא עלול למצוא עצמו בתחום עבירות המין. כך או כך, זהו סיפור שגברים במשרות בכירות צריכים ללמוד ממנו. עם כוח, מה לעשות, מגיעה גם אחריות. מבאס? ובכן, מבאס יותר להיות זו שדרכה למשרה הבכירה עוברת דרך גבר.
- רתם איזק היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
