ההודעה שיצאה היום (ראשון) על ההצטרפות של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט לאיחוד המפלגות של בני גנץ וגדעון סער והקמת רשימת "המחנה הממלכתי" נועדה לספק בשורה חדשה למערכת הפוליטית, אך למעשה מדובר בדוגמה נוספת לתופעה ישנה. לאחר השבעת הכנסת ה-25, איזנקוט צפוי להיות הרמטכ"ל ה-14 שייכנס למשכן. למעשה, כל הרמטכ"לים שנכנסו לתפקידם החל מ-1991, למעט דן חלוץ, נכנסו לאחר פרישתם לחיים הפוליטיים.
אחד מאותם רמטכ"לים, ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, בירך היום את המצטרף הטרי. "איזנקוט הוא תוספת חשובה לפוליטיקה שלנו. איש אמת, חכם, מנוסה, שקול ויציב. קשוב וסובלני, עם עמוד שדרה מפלדה, שלא נרתע מעולם בפני השררה. חף מכל רדיפת כבוד וליקוט קרדיטים", צייץ ברק בחשבון הטוויטר שלו. את הציוץ סיכם במשפט: "אילו היו רבים כמותו, אכן הייתה לנו 'פוליטיקה אחרת'".
אך למרות כל הכישורים שברק מייחס לאיזנקוט, ניסיון העבר מראה שמרבית הרמטכ"לים לא הבריקו במישור הפוליטי. דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו, הסביר כי "בתור רמטכ"ל, אתה רגיל שכל אחד שנכנס אליך עם דעתו ויוצא עם דעתך. מה שאתה אומר מתבצע. בפוליטיקה הדברים לא עובדים בצורה הזו. יש אנשים שזה התאים להם מאוד כמו אהוד ברק, יצחק רבין ובני גנץ ויש אחרים שפחות הצליחו בזה".
בניהו הוסיף כי אינזקוט יצטרך להשתלב בתוך מערכת פוליטית שבה רוב האנשים יודעים "לשרוט ולהישרט", ויצטרך להתמודד עם האתגר הזה. עם זאת, בניהו הדגיש כי "הפוליטיקה לא תבלבל אותו והוא לא ינבל את הפה. גדי הוא טיפוס אחר, אדם יסודי ומעמיק וכבר משפיע. זה שהוא הצליח להכריח את גנץ להודיע שהוא הולך לפריימריז, זה הישג".
גם פרופסור תמר הרמן, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה באוניברסיטה הפתוחה, ציינה כי "מי שהצטיין בקרב, לא בהכרח מצטיין בקרב הפוליטיקה". לדברי הרמן, "אפילו ניסיון להרמת מפלגת גנרלים לא צלחה. התברר שהמעבר הוא לא פשוט ואנשי הצבא צריכים להילחם עם שועלים פוליטיים שמפריעים להם בדרך".
הרמן הסבירה כי בעבר הנושא הביטחוני עמד בליבת הבחירות, והיום הנושאים הכלכליים-חברתיים תפסו מקום משמעותי יותר, מה שהפך את הגנרלים לפחות רלוונטיים במערכת הבחירות. "הפוליטיקה השתנתה והחברה הפכה להיות אזרחית. להיות קצין בצבא לא מלווה בהכרח באיזושהי הילה", אמרה הרמן.
אך מעבר לסוגיית התאמה למערכת הפוליטית, מהו הדבר שמושך כל כך הרבה בכירים לשעבר בצה"ל דווקא לכנסת? יחד עם איזנקוט, שני שלישים מכלל הרמטכ"לים שכיהנו עד כה, לא כולל הרמטכ"ל הנוכחי אביב כוכבי, קפצו לקלחת הפוליטית. בניהו ציין כי הרמטכ"ל הוא תפקיד פוליטי בעצמו, שכולל בין היתר חיכוך עם פוליטיקאים בישיבות ממשלה וקבינט, אך מעבר לזה, הרמטכ"לים העבירו את כל חייהם בשירות המדינה - ורובם לא ידועים שום דבר אחר. "הם מנסים להמשיך בדרך הזאת באמצעים אחרים, הם רוצים להשפיע ומוצאים את עצמם בפוליטיקה".
פרופסור הרמן הציעה סיבה אחרת, והיא הפרישה בגיל מוקדם. "אנשים עוזבים את הצבא כשהם צעירים יחסית וצריכים להמשיך את החיים שלהם. הם הוכיחו את עצמם במערכת אחת, וסבורים שאפשר לתרגם את הניסיון שלהם למערכת אחרת", הסבירה הרמן. "התופעה הזו קרתה במיוחד בשנים שהצבא היה נחשב למקום שהאנשים שמגיעים אליו הם הכי טובים".
חוץ מההחלטה על הכניסה לחיים הפוליטיים, הרמטכ"לים צריכים להחליט לאיזה צד של המפה הפוליטית להצטרף. בהיבט הזה, המגמה היא ברורה: 11 מתוך 14 הרמט"כלים שנכנסו למערכת הפוליטית, בחרו להצטרף למפלגות שמאל או מרכז. יוצאי הדופן הם רפאל איתן שהקים את מפלגת הימין "צומת", ושאול מופז ומשה יעלון שהחלו את דרכם הפוליטית בליכוד.
פרופסור עופר קניג, עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, ציין כי במקרה הזה, החלטתו של איזנקוט להצטרף לרשימה שממוקמת במרכז המפה הפוליטית אינה חריגה.
אך חוץ מרמטכ"לים, הרבה אלופים בחרו להצטרף למערכת הפוליטית, בעיקר למפלגות השמאל. יחד עם זאת, היו לא מעט שבחרו ללכת לימין, בהם אריאל שרון, רחבעם זאבי, אפי איתם ויוסי פלד.
במערכת הפוליטית היום נמצא אלוף אחד במפלגת ימין, ח"כ יואב גלנט מהליכוד, שני אלופים במפלגת מרכז, השרים אורנה ברביבאי ואלעזר שטרן מיש עתיד, ואלוף אחד בשמאל, סגן הרמטכ"ל לשעבר וסגן שרת הכלכלה יאיר גולן ממרצ.
