בה' באייר ה'תש"ח התכנסו בבית דיזנגוף בתל אביב להכריז חגיגית על הקמת מדינת ישראל ולהקריא את מגילת העצמאות המבשרת בין היתר את יסודות המדינה המוקמת. זו אותה מגילה שמבטיחה שמדינת ישראל "תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". 37 חתימות מופיעות על גבי המגילה, שלוש מתוכן שייכות לחברי אגודת ישראל - מאיר דוד לוונשטיין והרב יצחק מאיר לוין - ולנציג פועלי אגודת ישראל, הרב קלמן כהנא. בסך הכול חתמו על המגילה ארבעה רבנים, בהם גם נציגים מתנועת המזרחי, שממנה צמחה לימים מפלגת הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ'.
אלה היו נציגי החברה החרדית בכנסת הראשונה: הרב קלמן כהנא היה בעל תואר דוקטור לפילוסופיה; מאיר דוד לוונשטיין שכל לימים את בנו שלמה, ששירת בנח"ל המוצנח ונפל בקרב במעבר המיתלה בשנת 1956; בנימין מינץ, שאמנם לא חתום על המגילה אבל היה גם הוא חבר במפלגת פועלי אגודת ישראל, עבד כפועל בניין בתל אביב ואף היה ממייסדי "ידיעות אחרונות". כולם היו גם לְמוּדֵי תורה, אבל זה לא הפריע להם ליטול חלק בפעילות האזרחית של החברה הישראלית המתהווה, ואף לחתום על אמנה לאומית שמבטיחה בין השאר חופש דת ושוויון זכויות בין המינים.
התקופה הנוכחית, שבה מדובר רבות על תקציב המדינה והגדלת היקף הכספים הקואליציוניים, ובייחוד אלו שיוקצו לטובת המפלגות החרדיות, היא זמן טוב להיזכר ברפורמה שעברו החרדים בישראל לאורך השנים. דומה שעיקר הסוגיות שעליהן מתרעמת החברה החילונית כלפי זו החרדית היו בראשית המדינה שונות מכל וכל ממה שאנו מכירים כיום.
למשל, גילוי מפתיע עולה ממחקר משנת 2000 שערכו יורם מישר וצ'ארלס מנסקי מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. הם מצאו שנשים חרדיות אשכנזיות שנישאו לפני 1955 ילדו בממוצע 2.76 ילדים בלבד, ואילו אלה שנישאו לאחר 1970 ילדו בממוצע שישה ילדים. כן, קראתם נכון. לא מצוות פרו ורבו ולא נעליים. המלצות ועדת בן-שחר לרפורמה במיסוי ושינוי במערכת קצבאות הילדים (1974) הן שדחפו בזמנו את החברה החרדית לגידול בשיעור הילודה.
באשר לסוגיית הגיוס, נזכיר כי ב-1951 ניתן פטור מגיוס חובה לשירות צבאי ל-400 בחורי ישיבה בלבד בכל שנה. ב-1975 נקבעה מכסה של עד 800 תלמידי ישיבה בכל שנה שיזכו לדחיית שירות. כך היה נהוג עד המהפך ב-1977, אז הסיר מנחם בגין את מכסת המצטרפים להסדר "תורתם אומנותם", וכך נופחה תופעת אי-הגיוס של חרדים לממדים של פי 100 ביחס למצב ההתחלתי.
מלבד דוחי השירות, כלומר אותם תלמידי ישיבות במסגרת ההסדר שמדי שנה מחדשים את דחיית שירותם עד גיל 26 שבו מקבלים פטור סופי, יש גם תלמידי ישיבות שפשוט מקבלים מראש פטור מלא משירות צבאי. ב-2017, לדוגמה, 30,286 חרדים חמקו מגיוס לשירות צבאי (2,846 פטורים, ו-27,440 דחיות שירות).
קשה להתעלם מכך שבתקופת קום המדינה מרבית החרדים התגייסו לצה"ל, עבדו לפרנסתם ואף הביאו לעולם מספר ילדים ממש כמו אחרוני החילונים. ירושלים ובני ברק היו ערים מעורבות למדי ורחוקות מהזיהוי הסקטוריאלי של היום. בכלל, המגמה של יצירת עוד ועוד יישובים בעלי אופי חרדי מובהק ושכונות חרדיות בתוך ערים קיימות מעידה על כך שהחרדים הם אלו שפרשו מן הציבור, התבדלו והסתגרו.
ניצן המבורגמאז ומעולם שררו חילוקי דעות בין החרדים לבין השמאל החילוני. במשך עשרות שנים ידעו הצדדים להגיע להסכמות ולחיות בצוותא, אולם ברגע מסוים נעשו החרדים ליריביו הפוליטיים לצמיתות של השמאל הציוני. יש מי שקושר את נקודת המפנה לעליית השפעתו של הרב שך בשנות ה-70. ב-1990, כשכבר היה לגדול הדור בעיני רבים, הוא אף העמיד בפני החילונים בנאומו המפורסם את השאלה "במה הם יהודים".
החברה הישראלית כולה ידעה תמורות רבות מאז קום המדינה, אבל החרדים האשכנזים עברו שינוי יסודי של ממש. במקום לכבד את מגילת העצמאות שעליה חתמו נציגיהם, ושמהווה מסמך כמעט קנוני של העם היהודי לדורותיו, הם אלו שהפנו עורף לאחיהם. לכן, אני תמה מדוע זה מפליא אנשים מהמחנה הנגדי שהחילונים נעשו חילונים יותר ויותר, כמעין קונטרה-רפורמציה להתרחקות החרדים, שהקצינו בדתם ובהשקפת עולמם המדינית, ולצורך השגת מבוקשם דומה שאינם מעוניינים עוד להגיע לפשרות כלשהן כמו בעבר. היכן ישנם עוד חרדים כמו החרדים ההם?
- מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
