מאז פלשה רוסיה לאוקראינה בפברואר שעבר נפוצות כל העת שמועות שלפיהן מי שיושב בקרמלין אינו ולדימיר פוטין אלא כפיל שלו. מומחים מסתמכים על שינויים במראה ובהתנהגות וטוענים שהשליט האמיתי של רוסיה שוהה באחת מאחוזותיו הפרטיות כשהוא מוקף באנשי ביטחון. בימים אלה נדמה שזה גם המצב אצלנו. האיש שכיום יושב במשרד ראש הממשלה נראה אמנם כמו בנימין נתניהו, אבל אין כל דמיון בין התנהלותו בחודשים האחרונים לבין נתניהו שהכרנו בעשרות השנים קודם לכן.
כמובן שמדע הכפילים אינו מדויק וייתכן שיחולו שינויים בהתנהגויות אנושיות גם מסיבות אחרות. הגיל הולך ומכביד, הלחצים הפוליטיים המופעלים עליו יכולים להכריע גם אנשי ברזל, ובלי להיגרר לרכילות מיותרת גם ההשפעות המשפחתיות לא מועילות. ובכל זאת, רצף כזה של פעולות חריגות, ובזמן כל כך קצר, יכול להצדיק גם תיאוריות קונספירציה.
צריך לזכור שנתניהו נמנה על הפוליטיקאים המאורגנים ביותר שלנו. הוא לא משאיר דבר ליד המקרה ומתכנן כל דבר שהוא עושה בקפדנות. יועציו מספרים שלכל הופעה תקשורתית הוא מתכונן שעות ארוכות ורושם לעצמו גם כיצד לבצע מחוות פיזיות. בתוכנית טלוויזיה ששודרה בתקופת כהונתו הראשונה נחשף דף נאום שנשא במרכז הליכוד, שבו רשם הוראות בימוי ליד אחד המשפטים: "להראות כף יד ולמנות אצבע אחר אצבע".
בלבול מול המצלמה בישיבת ממשלה:
וכך גם הקמפיינים שלו. נתניהו הפנים היטב את המשפט "אין לך הזדמנות שנייה ליצור רושם ראשוני". הוא יודע שהדימוי של ממשלה חדשה נקבע לפי פעולתה בחודשי הכהונה הראשונים. ואכן, בנאום ההשבעה של ממשלתו בכנסת הוא הצהיר על שלוש "מטרות העל הלאומיות": הראשונה, "לסכל את מאמציה של איראן לפתח ארסנל של פצצות גרעין"; השנייה, "לפתח רכבת בזק שתיסע במהירות של מאות ק"מ בשעה, שתחבר בין קריית שמונה לאילת ותבטל את הפריפריה"; והשלישית, "להרחיב את מעגל השלום עם כל מדינות ערב".
ולמרות זאת, הוא איפשר לשר המשפטים יריב לוין וליו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן להוביל דווקא את המהפכה המשפטית, שדרדרה את האחדות בציבור ואת המצב ברחובות לכדי כאוס. בלי להיכנס למשמעות הדיון הזה לגבי הדמוקרטיה, הרי הקמפיין הנלווה לחקיקה לא היה מתוכנן ונכשל לחלוטין בדעת הקהל. לא ייתכן שנתניהו המקורי, אחד הקמפיינרים הטובים בעולם, עמד מאחוריו. רק הכפיל שלו יכול לעולל מסע תעמולה מרושל כזה.
התוצאה היא שנתניהו נתפס בימים אלה כאיש חלש שנשלט בידי לוין ורוטמן, בניגוד מוחלט לאופן שבו שהקפיד להציג את עצמו: "נתניהו, מנהיג חזק לישראל". זה הדימוי שאיפשר לו לקבע את עצמו בעיני תומכיו ואחרים כמר ביטחון, היחיד שיכול להתמודד עם הטרור הפלסטיני והאיום הגרעיני. בהופעותיו הפומביות האחרונות קשה אמנם לראות אגלי הזיעה בפניו בשל האיפור הכבד, אבל הסרטונים שהוא מפיץ משדרים פאניקה. כאילו זה לא מר הופעה הוותיק שידע תמיד להשרות ביטחון, אלא הכפיל הבלתי מנוסה שלו.
נתניהו הוא אמן הטקסטים הנכתבים ברהיטות ומאופיינים בשורות מחץ מסוגננות. משום כך הוא לא מאלתר אלא מגיע מוכן מראש. בעימות הטלוויזיה שלו מול שמעון פרס ב-1996, שהוקלט מראש, ראו העיתונאים כיצד הוא מדביק לקצה השולחן פתקים עם שורות מחץ שבהן השתמש בעת השידור. והנה, באחת מישיבות הממשלה האחרונות, אף שידע שהוא מתועד, הוא כשל כשאמר "הקיצוניים שמובילים את הרפורמה ויודעים את האמת...". השרים תיקנו אותו: "את המחאה, את ההפגנות". נתניהו ניסה להתלוצץ ואמר: "רק רציתי לבדוק שאתם מקשיבים", אבל מיד לאחר מכן חזר על הטעות שוב. כפיל, כבר אמרנו.
נתניהו האמיתי לא היה מרשה לעצמו להגיע למצב שבו שתי האפשרויות היחידות הניצבות בפניו הן גרועות באותה המידה. אם יאמץ את מתווה הנשיא הרצוג לגבי המהפכה הרי יצור את הרושם שהוא גרם לשסע הגדול ביותר בחברה הישראלית מאז הקמת המדינה, ללא סיבה של ממש. אם ימשיך ברפורמה המשפטית יתווספו גם משבר כלכלי וקרע ביחסים עם המדינות הדמוקרטיות. יכול להיות שההפיכה המשטרית כבר מבוצעת בפועל ונתניהו המקורי שוהה במקום סודי. הכפיל שלו הצליח בינתיים להעלים את אחת הדמויות המרשימות ביותר, לטוב ולרע, שהנהיגו אי פעם את מדינת ישראל.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il