כולנו שומרים סודות. מבני הזוג, מההורים, מהילדים. מהמנהלת או מהשותפים העסקיים. מהחברים. בין אם מדובר בסוד כספי או רגשי, עסקי או משפחתי - יש מי שיעשו הכול כדי לחשוף אותו. הסודות שלנו הם המקצוע שלהם. "נשים וגברים שחושדים בבני הזוג שלהם מגיעים אליי", מספרת סימבה דרוקר, חוקרת פרטית שמתמחה בחקירות אישות כבר 25 שנה. "הם מגיעים כי משהו לא נראה להם במערכת היחסים, כשהחשד נובע בדרך כלל משינוי בהתנהגות של בן הזוג".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
דרוקר מסבירה כי החשד מתחיל משני סוגי סימנים: פיזיים והתנהגותיים. "פתאום הוא לא מתייחס אליה, יוצא בשעות לא שעות, הטלפון שלו כבוי, מצב הרוח שלו משתנה, יש הרבה מריבות בבית, לא מקיימים יחסי מין. לפעמים יש גם סימנים פיזיים - כדורי ויאגרה בארנק, ריחות של בשמים - אבל בדרך כלל הסימנים ההתנהגותיים מופיעים קודם".
איך יודעים שהגיע הזמן לשכור את שירותיו של חוקר פרטי?
"כשמתעורר חשד עדיף לקחת את הסיכון ולחקור, מאשר להבין בדיעבד שיכולנו לגלות את הדברים קודם. יש דברים שבני זוג בוגדים עושה במהלך הבגידה שאחר כך בעייתי לתקן, כמו בזבוז כספים או פתיחת חשבונות צדדיים. מלבד זאת, חקירה עולה הרבה כסף. בשלב מתקדם של הבגידה הצד הבוגד ישים לב לסכומי הכסף שיוצאים, אבל בהתחלה הרבה יותר קל לממן את זה".
כמה עולה מעקב כזה?
"כל מעקב מתומחר לפי חיוב על שעות, על קילומטרים ועל הוצאות במידה שישנן. טווח המחירים נע בין 450 ל-600 שקל לשעה בעבור צוות של שני חוקרים ממונעים, בעלי רישיון מטעם משרד המשפטים לעסוק בחקירות פרטיות. נוסף לזה יש חיוב של שלושה-ארבעה שקלים לכל קילומטר שבוצע במעקב, לכל כלי רכב בנפרד. משרד חקירות מחייב גם על זמן ההגעה של החוקרים לנקודת התחלת המעקב ואת זמן החזרה - בין רבע שעה לשעה לכל כיוון. על כל זה צריך להוסיף מע"מ. זמן המינימום לחיוב פעילות הוא ארבע שעות".
מגיעות אלייך בעיקר נשים?
"יש לי גם לקוחות גברים, אבל חקירות מהסוג הזה מלוות בתהליך רגשי, לכן הרבה נשים מרגישות בנוח יותר לדבר איתי על החשדות שלהן כי אני אישה. אין הרבה חוקרות פרטיות, בערך 5%. אני שועלה ותיקה. כשהתחלתי במקצוע היינו בסך הכול ארבע חוקרות".
איך נראית פגישה ראשונה עם לקוחה?
"הן בוכות, מבולבלות, מתחילות מהסוף וחוזרות להתחלה. לוקח בערך שעה עד שאני מצליחה לברר מה היה. ואז הן רוצות ראיות. גם עבור עצמן וגם עבור העתיד שלהן. הרבה פעמים, גם כשאישה כבר מתעמתת עם הגבר, הוא אומר לה שהיא הוזה, משוגעת, שהכול בראש שלה. הרבה פעמים באות אליי נשים לא במטרה לפרק את הזוגיות אלא כדי להוכיח לו, למשפחה, לכל מי שאומר שזה בדמיון שלהן, שזה נכון. שהייתה בגידה. שהן לא הוזות. יש גם עניינים כלכליים שבגללם צריך להוכיח שאכן הייתה בגידה. למשל, ואת זה הרבה נשים לא יודעות, אישה שבעלה בגד בה זכאית לסכום הכסף שבכתובה שלה. זה הסכם משפטי לכל דבר. הרבה נשים ממש מופתעות כשאני אומרת להן את זה".
ואז מה קורה?
"מכינים תוכנית פעולה. מבררים מהם הימים והשעות עם ההסתברות הכי גבוהה שיקרה משהו. למשל, אם הוא עובד בשליחויות אז עיקר העבודה תהיה בבוקר. אם הוא עובד עד חמש, חוזר הביתה ואז שוב יוצא - המעקבים יהיו בערב. אנחנו מנסים לכוון את שעות המעקב כך שהוא ייתפס, כדי לא לבזבז את הכסף סתם. גם לשאלה איפה יש חשיבות. כל מעקב מערב לפחות שניים-שלושה חוקרים. אם זה במרכז תל אביב – צריך אנשים על אופנוע. אם מדובר בהולך רגל - צריך כאלה שייטמעו בין אנשים במרחב הציבורי. אנחנו משקללים את כל הנתונים שקיבלנו ומתרגמים את זה למספר החוקרים, לסוגי כלי הרכב ולאמצעים המתאימים".
באילו אמצעים אתם משתמשים?
"אנחנו מצלמים בכל דרך. יש כיום אמצעי תיעוד מאוד מתוחכמים. אני לא אסגיר את כולם, אבל אציין שכל מה שיש עליי יכול לצלם. בתחילת דרכי, אחד הדברים הראשונים שמתקנתי (לצייד במצלמה נסתרת - מ"ש) היה ידית של עגלת תינוק. הכול יכול להיות ממותקן. אפילו חיית מחמד. אמצעי נוסף וחשוב הוא מגע עם הנבדק. אפשר לשוחח איתו במהלך ריצת הבוקר, במכולת, בחדר הכושר. אפשר לרקוד איתו על השולחנות בבר. אני מדובבת אותו, נותנת הרגשה שאפשר לספר לי הכול. ישבתי פעם עם עורך דין וגרמתי לו לספר שהוא פתח לאשתו עסק רק כדי שכשהם יתגרשו הוא לא יצטרך לשלם לה מזונות. אנשים מספרים לי דברים שלא האמינו שיספרו לאף אדם אחר".
כמה מהחקירות באמת מתגלות כבגידות?
"אני מגדירה את זה 80%-20%. נשים צודקות ב-80% מהמקרים וגברים צודקים ב-20%. האינטואיציה הנשית הרבה יותר טובה, בפער רציני. גברים, הרבה פעמים מתוך קנאה, מדמיינים דברים שלא היו מעולם, ונשים בדרך כלל פשוט יודעות".
יש מצבים שבהם את יודעת מראש שלא מדובר בבגידה?
"כן. אתמול בלילה הייתה לי פגישה עם גבר, ואמרתי לו 'רד מזה'. לא בכל מחיר. הפרטים הקטנים שהוא סיפר לי, איך שהוא מדבר – ישר ראיתי שחבל על הכסף ועל הזמן שלו. זה לא יוביל לשום מקום. ידעתי שהוא פרנואיד. אני עם כל כך הרבה שנות ניסיון שאני יודעת לזהות".
ספרי על מקרים מיוחדים.
"היה לנו מקרה שביצענו מעקב אחרי שהאישה חשדה. בן זוגה הגיע בכל יום הביתה מהעבודה, ובערב אמר שהוא יוצא. היא הייתה בטוחה שיש לו מאהבת. גילינו שלמעשה יש לו עוד עבודה. הוא התבייש להגיד לה שהוא לא מצליח להביא משכורת ראויה הביתה והלך לעבוד בפיצוצייה בתל אביב. היא הייתה בטוחה שיש לו מאהבת. לעומת זאת, היה לנו מקרה נוסף של אישה שחשדה בבן הזוג שלה. היא חשבה שיש לו מישהי, ואנחנו הגענו לממצאים איומים בהרבה. לא רק שהייתה לו עוד אישה, גם היה לו ממנה ילד בן שנה וחצי. את לא תמיד יודעת מה את הולכת לגלות. זה היה שבר קשה מאוד בשבילה".
איך את מבשרת ללקוח או ללקוחה דבר כזה?
"יש לי הרבה סימפטיה ורגישות לאנשים במצב הזה. אלה ימים מאוד קשים. עד שהיא מקבלת את ההוכחה הראשונה, היא שבר כלי. אי הוודאות היא הכי קשה. זה כמו להיות תלוי בין שמיים וארץ. עם הגילוי מגיעים גם הכוחות להתמודד. בדרך כלל אני מעדיפה לא לבשר בטלפון, אלא בפגישה פנים אל פנים. אם היא ממש מתעקשת, אני נותנת על קצה המזלג ולא יורדת לפרטים. רק בפגישה, עם הרבה חום, חיבוק ותמיכה. בגידה היא דבר שמאוד לא פשוט לבשר עליו".
מה קורה אחרי הגילוי?
"אני ממשיכה ללוות. הלקוחות מקבלים דו"חות חקירה וחומר מתועד. במקרים רבים זה עובר לבתי המשפט האזרחיים והרבניים, וכמובן, אנחנו צריכים לבוא להעיד על מה שראינו ועל מה שאנחנו יודעים. אלא אם כן זה קרה בשבת - ואז אין טעם לתעד, כי בית הדין הרבני לא יקבל זאת. אגב, לא חייבים להציג אקט מיני מלא או חלקי על מנת להוכיח בגידה. בית הדין הרבני מקבל שאם אישה נכנסה לבית של גבר ויצאה משם בבוקר, הם בטח לא שיחקו קלפים כל הלילה".
איך אנשים מגיבים כשהם נתפסים על חם?
"גברים בדרך כלל מגיבים בהרבה כבוד לחוקרים. אומרים 'שיחקת לי קטע, כל הכבוד'. נשים מעקמות פרצוף. הן מקללות או שותקות כשהן נתפסות. היה לי פעם מקרה במחצבה במרכז הארץ. אישה שעקבתי אחריה נסעה לשם עם גבר אחר. היינו בשני רכבים ושמרנו על מרחק רב מהם כדי לא להיחשף, כי מדובר באזור שהיה די נטוש. בשלב מסוים, הגענו לצומת טי ולא ידענו לאן הם פנו. אני לקחתי שמאלה, השותף ימינה. אחרי 400-300 מטר הבחנתי ברכב שלהם. הוצאתי מצלמה והתחלתי לצלם בגלוי, כי כבר לא הייתה ברירה. קוראים לזה 'פיצוץ', כשהכול נחשף. כשהגבר הבחין בי הוא זרק את האישה משם, עירומה, והתחיל בנסיעה פרועה לכיווני עד שכמעט דרס אותי. הוא פגע לי ברכב".
בחו"ל קל יותר לבגוד?
"ממש לא, אבל עבור חוקר זה עולם אחר לגמרי, שדורש הרבה ניסיון בהתנהלות, בביצוע ובהיטמעות בשטח. היו לנו הרבה מקרים שנסענו יחד עם הנחקר. עלינו איתו לטיסה, ישבנו לידו בארוחת הבוקר, יצאנו איתו לטיולים מאורגנים. היה לנו בחור שאשתו הגיעה אלינו כי הבינה שהוא טס עם מאהבת. זה היה יותר מסובך, כי הוא כבר היה שם והיינו צריכים לאתר אותו. טסנו יומיים אחריו והגענו לעיירת נופש עם קרוב ל-130 בתי מלון. בלילה הראשון התמקמנו באחד מהם והתחלנו לבצע חקירה. צמצמנו את רשימת המלונות שייתכן שהוא נמצא בהם. במלון השביעי שבדקנו מצאנו אותו, יושב עם המאהבת בבריכה. מי שחושב שבחו"ל אפשר לבגוד מבלי להיתפס - שיחשוב שוב".
