ביוני 2020 נכנס שליח למשרדי חברה לתחזוקת מבנים ברמת-גן, ומסר בדלפק מכתב אנונימי. המכתב היה חד-משמעי: "אם לא תעבירו לי 20 ביטקוין (שהיו באותם ימים שווי ערך לכשני מיליון שקל), אני מפוצץ לכם את הבניין". המכתב כלל הנחיות מפורטות כיצד להעביר את הכסף לארנק דיגיטלי עם קוד לסריקה. על החתום: ד"ר סטריינג'.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אותו "ד"ר סטריינג'" מסתורי שלח דרישות כופר דומות לחברות נוספות בגוש דן. בתחילה זה היה נראה כמו מתיחה מוזרה, אבל אז, שומר לילה באחד מאתרי הבנייה, דיווח למשטרה על פיצוץ. החשד הראשוני היה כי מדובר בפרוטקשן, או אולי לקוח זועם. אבל כשהתברר שגם החברה שבונה במקום קיבלה מכתב מד"ר סטריינג', התיק קיבל כיוון אחר, רציני בהרבה: האם פועל כאן אדם שאכן מסוגל למוטט בניין שלם? ואיפה מתחילים לחפש אחריו? במשטרה מחליטים לערב בחקירה את יחידת הפרופִילאוּת המבצעית: קבוצה קטנה של פסיכולוגים, קרימינולוגים וחוקרים, שאחת מהמומחיויות שלהם היא לבנות פרופילים של חשודים פוטנציאליים, על פי ממצאים בזירה. אם עולות לכם בראש עכשיו דמויות כמו קלריס מ"שתיקת הכבשים", הולדן וביל מ"מיינד האנטר", או ד"ר סמנטה מ"פרופיילר" - וזו רק רשימה חלקית - אז אתם בכיוון, אבל המציאות הישראלית שונה מההוליוודית, אם כי לעיתים קיצונית לא פחות.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
התיק של ד"ר סטריינג' מגיע לידיו של סנ"צ עופר שחר, מפקד יחידת הפרופילאות. "השוטרים מגיעים לשטח ורואים בקומת החניון של הבניין שבו התרחש הפיצוץ, שרידים של פעולת חבלה", הוא משחזר. "ד"ר סטריינג' פוצץ באמצעות מטען חבלה מאולתר חלק מעמוד של הבניין. עובר זמן, ומתקבל עוד מכתב מד"ר סטריינג' לאותה חברה, בו הוא מאיים שאם לא יועבר הכסף, הוא יפעיל את אחד המטענים שהטמין וירסק את הבניין. בינתיים, חברה אחרת מקבלת עוד מכתב. הפעם אותו ד"ר סטריינג' צירף דיסק עם סרטון וידיאו, בו הוא מתעד ניסוי חבלה שביצע במחסומי בטון באזור גני יהושע".
שזה אומר?
"החשוד מסביר למי שצופה בדיסק, 'תראו את היכולות שלי'. הוא לא חושף את עצמו, אבל הסרטון מלווה בכתוביות וחיצים: 'זאת כמות חומר הנפץ שבה השתמשתי', 'זה הקוטר של הקדח'. החוקרים פונים אלינו בעקבות הפיצוץ, המכתבים וסרטון ההדגמה, כדי לנסות להרכיב פרופיל של החשוד, ולאתר במי מדובר".
איך ניגשים להכין פרופיל כזה?
"מְכנסים צוות חשיבה שמורכב מאנשי היחידה, ממתנדבים ומפסיכולוגים שעובדים איתם, ומביאים לשם קודם כל את אנשי מערך החבלה, שאומרים לנו: 'בדקנו, זה אמיתי. מדובר באדם שמבין עניין. לקחנו דגימות מחומר הנפץ וניתחנו אותם במעבדה, ומדובר בחומר נפץ איכותי. ניתחנו גם את הסרטון שהוא שלח, וזה רציני'".
6 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: רפ''ק אילן, סנ''צ עופר שחר ופקד סמדר. ''זה עולם של חוסר ודאות''
(צילום: אלכס קולומויסקי)
בין השאר עובדים על התיק הזה גם פקד סמדר, הפסיכולוגית של יחידת הפרופילאות המבצעית, ורפ"ק אילן, קצין האג"מ של היחידה. בשל סיבות מבצעיות, שמות המשפחה שלהם ופניהם חסויים.
מה העלה הפרופיל שבניתם על ד"ר סטריינג'?
סנ"צ שחר: "לא חשבנו שמדובר בקבוצה, אלא באדם אחד או שניים, שבא כנראה מעולמות של הנדסה או חבלה. בנינו דמות ראשונית, שאומרת שמדובר כנראה בגבר ולא באישה. היה גם ברור שלא מדובר פה בעבריין רחוב וגם לא בארגון פשיעה, ושהאינטרס שלו זה כסף נטו. ועוד דבר שהנחנו: הוא גר או עובד בגוש דן. זה כי הוא הגיע לאתר בנייה ספציפי. כלומר, בחר את המבנה הזה. הוא לא סתם הלך לפוצץ בניין במקום שיש בו אנשים, אלא רצה להראות את היכולות שלו כחלק מהאיום".
אבל אם הוא השתמש בשליחים, אז מה הייתה הבעיה לעלות עליו?
"הוא לא בא פיזית לחברת שליחים, אלא עצר שליח ברחוב ואמר לו, 'תן את זה לכתובת הזאת'. ניסינו ליצור עם ד"ר סטריינג' קשר למייל ששלח, והוא לא הגיב. ניסינו לחשוב האם הוא מתנקם במישהו, ולא מצאנו שום סיבה. הנחנו שמדובר באדם מאוד מדויק, מאוד מפוקח. הוא בוחר את המטרה שלו בצורה נקייה. אחרי שבועיים שבמהלכם אנחנו מנסים ליצור איתו קשר לשווא, הוא פשוט נעלם. חשבנו שאולי הוא עזב את הארץ, אולי חשד שעלו עליו".
בתחילה, האדם ששלח את מכתבי האיום כי יפוצץ את הבניינים חתם כדמות הקומיקס ד"ר סטריינג'. אחר כך, כשהאיומים הוחרפו, שינה לדמות אחרת, ד"ר מנהטן. סנ"צ שחר: "אז הלכתי במיוחד לראות את הסרטים. ד"ר סטריינג' הוא דמות טובה. אבל הדמות של ד"ר מנהטן, יותר בעייתית. היא בלתי נראית, וזה רמז לנו שהוא אמורפי. לא מהנדס כמו שסברנו, אלא דמות אחרת"
ומה קרה בסוף?
"אחרי כשנה וחצי, מתרחש שוב פיצוץ, הפעם ליד יסודות מגדל שנבנה בתל-אביב, נזק של כ-95 אלף שקלים. רק שהפעם זה קורה לפני שהגיע ממנו מכתב מקדים".
איך זה משפיע על הפרופיל שבניתם לו?
פקד סמדר: "בהערכת הסיכונים שלנו אנחנו רואים שמשהו אצלו השתנה, כי הוא קודם היה כותב ואחר כך מפוצץ. זה אומר שיש לו עכשיו יותר תעוזה".
סנ"צ שחר: "לאחר הפיצוץ הוא שלח מכתב איום מודפס לחברה שבונה את המגדל, ודרש בביטקוין בסביבות 1.5 מיליון שקל, על מנת שלא יעשה נזק בלתי הפיך. רק שהפעם הוא חתם על המכתב בתור ד"ר מנהטן (אחד מגיבורי-העל של 'השומרים' – ש"מ)".
מה זה אומר?
"שהוא משנה את הדמות שלו. אם קודם הוא היה ד"ר סטריינג', עכשיו הוא ד"ר מנהטן. שתיהן דמויות מעולם הקומיקס. שניהם בעלי כוחות-על".
פקד סמדר: "כשאנחנו מקבלים דמות, אנחנו רוצים להבין למה הוא בחר דווקא בה ומה הכוחות של אותה דמות ביחס אליו".
סנ"צ שחר: "אז הלכתי במיוחד לראות את הסרטים. ד"ר סטריינג' הוא דמות טובה. הוא היה בעברו רופא ואיבד את היכולת שלו לנתח. הדמות השנייה, ד"ר מנהטן, יותר בעייתית. היא בלתי נראית, וזה קצת רמז לנו שהוא אמורפי. לא מהנדס כמו שסברנו, אלא דמות אחרת. המכתב שלו הפעם היה רצוף קללות וביטויים גזעניים נגד שוטרים, נגד אתיופים, ונגד מזרחים".
פקד סמדר: "המעברים האלה שלו מאוד מעניינים. רואים החְרפה בהתנהגות שלו. הוא גם בא ממקום של השפלה, הוא מנמיך. הוא למשל כתב, 'אני לא מפחד מכם השוטרים. ראיתי איך אתם עובדים. כמו סתומים'".
סנ"צ שחר: "באירוע אחר הוא צילם באמצעות רחפן פיצוץ של מטען שהטמין במגדל בבני-ברק, וגרם לנזקים הנאמדים ביותר ממאה אלף שקל. גם הפעם המכתב שלו הגיע אחרי הפיצוץ".
6 צפייה בגלריה
''כשאנחנו מקבלים דמות, אנחנו רוצים להבין למה הוא בחר דווקא בה''. ד''ר סטריינג'
(צילום: יח"צ)
למה הוא בחר לסחוט דווקא חברות בנייה?
פקד סמדר: "הוא כתב שהן עושקות את העובדים הסינים. זה העולם הפנימי שהוא בנה לנו: יש מקום של עוולות בנרטיב שלו, והוא לוחם נגד העוולות. אנחנו יושבים ולומדים את האירוע ורואים את התהליך שהוא עובר, ואני מציירת אדם שהוא לא העבריין הקלאסי. המכתבים שלו היו ארוכים ועשירים וזה עולם ומלואו. דמויות מהקומיקס הן מסרטים משנות האלפיים, ואנחנו מבינים שהוא צריך להיות סביב גיל 40 פלוס".
סנ"צ שחר: "מכתבים ארוכים מעידים על חוסר מיקוד, וזה לא מתאים לאדם שמפוצץ. התחלנו לחשוב שזו דמות פחות ממוקדת. במקביל, נפתחת חקירה בימ"ר תל-אביב. החוקרים מנסים להגיע אליו דרך כתובת המייל. אחרי שבוע מגיעה שליחה של וולט על אופניים עם מכתב לעוד חברת החזקות. הפעם השוטרים הצליחו לאתר אותה. היא סיפרה שניגש אליו גבר ברחוב, שאל אותה כמה עולה משלוח? וסגר טלפונית עם וולט. השליחה תיארה איך הוא נראה: גבר בסביבות 40 פלוס, כמו שסברנו, עם כובע מצחייה, גובה ממוצע. ועכשיו יש לנו אפיון שלו, תיאור כללי שלו, ופעולות טכנולוגיות".
פקד סמדר: "ואם חשבנו שהוא מאזור המרכז, עכשיו אנחנו עושים זום-אין לרמת-גן, כי הוא בא ברגל לשליחה, ואנחנו מבינים שיש לו היכרות עם המקום. חוקרי הימ"ר לוקחים את התיאור, לוקחים את ההמלצה שלנו, מחברים הכול לפעולות טכנולוגיות ומגיעים לחשוד ועוצרים אותו".
אבל בכך לא הסתיים תפקידה של היחידה בתיק. עכשיו יש חשוד, ואנשי היחידה גם משתמשים בפרופיל שהם בנו כדי לסייע בחקירתו. סנ"צ שחר: "סמדר ואני מגיעים לחדר החקירה. אחד הדברים שהוא כתב היה נגד שוטרים ומזרחים. אז המלצנו שיחקור אותו שוטר מזרחי, ושגם ייראה קצת מרושל, כדי שהוא יזלזל בו ובשאלות שלו, וכך להפחית את ההתנגדות שלו".
פקד סמדר: "ככה אתה מפחית ממנו את האיום. כי אם אתה שם לי את הטייפקסט של שוטר שאני מזלזל בו ובאינטליגנציה שלו, אני פחות מאוים בסיטואציה. הוא ישב מול החוקר בצורה שמשדרת זלזול. החוקר, למשל, שואל אותו: 'אכלת?' והוא עונה: 'לא, לא אכלתי'. החוקר שואל: 'אבל בבית המעצר, אכלת?' והוא עונה: 'כן, אבל לא אכלתי עכשיו'".
החשוד, רווק בן 40, עולה ותיק מחבר העמים. פקד סמדר: "הוא לא עובד, אבל יש לו ידע עצום מלמידה עצמית בנושאים טכנולוגיים. הוא לימד את עצמו חבלה. למד להרכיב מטעני חבלה באינטרנט ומצא מקום נטוש ליד פסי רכבת ברמת-גן, שם הוא התאמן".
הוא הודה?
סנ"צ שחר: "לא. הוא לא הודה, אבל תפסו אצלו במחשב חומרים שקשורים לפרשה. בנוסף, בחיפוש בדירתו נמצא חומר נפץ שבכוחו להרוג אדם וחומרים נפיצים המשמשים להכנת מטעני חבלה, תוך סיכון דיירי הבניין".
כתב האישום שהוגש באוקטובר האחרון נגד מי שכינה עצמו "ד"ר סטריינג'", מייחס לו עבירות מרובות, ביניהן ניסיון להרוס נכס בחומר נפיץ, היזק לרכוש במזיד, סחיטה בכוח ועבירות נשק. משפטו מתנהל בימים אלה. פרקליטתו, עו"ד אביגיל ארד אביעזר מהסנגוריה הציבורית, מסרה בתגובה: "הנאשם מכחיש את האישומים נגדו, מדובר במתמודד נפש המוכר לרשויות בריאות הנפש. אנו נמצאים בראשיתו של ההליך המשפטי ולאחר שנסיים ללמוד את חומרי החקירה נגיב לכתב האישום בבית המשפט".
היחידה שבראשה עומד סנ"צ עופר שחר – 57, איש ימ"מ בעברו, ולשעבר קצין חילוץ ארצי – היא קטנה, אינטימית ומונה 12 איש. ביניהם פקד סמדר, כאמור פסיכולוגית היחידה, שאחראית על בניית הפרופילים; רפ"ק אילן, כאמור, קצין האג"מ של היחידה ואחראי על ההפעלה המבצעית באירוע, ובנוסף משרתים שם גם קצין מודיעין, קצין טכנולוגיות וקציני הדרכה. כל אחד מהם משמש גם בתפקיד נוסף של היחידה: ניהול מו"מ. במקרי הקיצון, זהו מו"מ מול חוטפים, או מול טרוריסטים שלקחו בני ערובה. אבל ביומיום, זה בעיקר אנשים שהחליטו להתבצר בביתם, מאיימים לפגוע בעצמם או באחד מבני המשפחה. ליחידה יש כ-250 מקרים כאלו בשנה, רובם לא מדווחים באמצעי התקשורת. סנ"צ שחר: "התפקיד שלנו מתחלק לשניים: בצד המבצעי, זו יחידה שיודעת לבנות פרופיל של החשוד. היחידה משלבת כלים מעולם הפסיכולוגיה ומייעצת באירועים בעלי משמעות לאומית. ובצד המו"מ - חמלה זה השם השני של היחידה שלנו. להושיט יד לאנשים ולהציל את חייהם".
פקד סמדר: "הפרופילאות המבצעית מבוצעת תוך כדי האירוע. אנחנו נותנים לאנשי השטח את הכלים כיצד לנהל את האירוע יותר טוב, ואיך להתמודד עם ומול חשוד. אנחנו יודעים איך להשפיע עליו במפגש איתו, כי למדנו במסגרת הפרופיל שהכנו עליו את האישיות שלו, מאפייני ההתנהגות והמבנה הנפשי שלו. כלומר, נבוא תוך כדי אירוע מתגלגל ונגיד לך מול מי את עומדת".
סנ"צ שחר: "פרופילאות זאת הבנת נפש האדם. בונים את זה כמו פאזל ועוזרים ליחידות לאתר אותו ולעלות עליו, או לגרות אותו לפעול, לכתוב או לדבר, כדי ללכוד אותו".
והנה דוגמה דרמטית לאיך שכל זה פועל בשטח. 5 במאי בשנה שעברה, "ליל הגרזנים" באלעד. שני מחבלים מגיעים במוצאי יום העצמאות ליישוב החרדי, ופותחים במסע הרג אכזרי. אחרי שלושה נרצחים וארבעה פצועים, הם נמלטים, ונעלמים.
רפ"ק אילן: "כשיש פיגוע טרור ומחבלים במנוסה, היחידה שלנו מיד מוזנקת, כי אנשי השטח לא יודעים מה התוכניות שלהם: האם יש אפשרות שיתבצרו למשל בית ספר, ויהפכו את יושביו לבני ערובה? אולי הם מתכוונים להמשיך במסע ההרג שלהם והם כבר בדרך לתל-אביב? היחידה מוזנקת לשולחן המבצעי".
פקד סמדר: "קיבלתי את הסרטון של המחבלים מאלעד, וניתחתי לפיו את הדינמיקה ביניהם: רואים את הגדול מניף את הגרזן. הוא בעל כוח פיזי והוא הדומיננטי. חברו יותר מפוחד, יותר בלחץ. הבנתי שהם חברים ויש ביניהם תלות. לכן הורינו לצוותי החיפוש לא להתפצל, ולחפש את שניהם יחד, ולא כל אחד בנפרד"
ואיך בונים פרופיל למחבלים?
פקד סמדר: "נושא הפרופילאות מורכב משני צירים: האחד, זה איסוף מידע מודיעיני מכל המקורות שמזינים אותנו, שב"כ, משטרה, צבא וכו'. והנתיב השני, זה איך אנחנו מאפיינים את האישיות שלהם. באלעד לא הייתה לי סביבה קרובה לתשאל, או לברר במי מדובר, אז זה יותר קשה. אבל אנחנו חיים בעולם טכנולוגי ואנשים משאירים אחריהם עקבות דיגיטליים. את מקבלת פרטים יבשים וצריכה להוציא מהם צבע על הבן אדם ואת מאפייני האישיות שלו, כשכל מאפיין כזה צריך לקבל ביטוי אופרטיבי לאנשי השטח, כדי למצוא אותם".
רפ"ק אילן: "במקרה הזה, היו עדי ראייה ואת הקורבנות, שנותנים תיאור שלהם".
סנ"צ שחר: "היה גם סרטון ממצלמות האבטחה שבו רואים שני אנשים יוצאים מהרכב. אחד גדול ממדים, שמבצע את הרצח עם גרזן (סובחי אבו-שקיר - ש"מ), והשני עם הסכין, קטן יותר ממנו (אסעד אל-רפאעי)".
פקד סמדר: "אני מנתחת לפי הצילום את הדינמיקה ביניהם: רואים את הגדול מניף את הגרזן. הוא בעל כוח פיזי והוא הדומיננטי במהלך האקט. ורואים את חברו, שהוא יותר מפוחד, יותר בלחץ, עומר בחוסר שקט, וגם כשהוא מניף את הסכין, ההנפה שלו מהוססת. הוא כן רוצה לעשות את תהליך הדקירה ולממש את עצמו, אבל רק לסמן את האירוע, כאילו: 'עשיתי'. ואז הוא ממהר לברוח והוא מניע את הגדול, 'בוא, בוא'".
6 צפייה בגלריה
אסעד אל-רפאעי (מימין) וסובחי אבו-שקיר. ''הבנו שיש ביניהם חילופי תפקידים''
(צילום: שאול גולן)
למה המידע הזה חשוב?
"כי חשוב לדעת, למשל, האם הם חברים ויישארו יחד אחרי הפיגוע, או שהם יתפצלו. אני צריכה למצוא האם יש ביניהם קשר חברי, תלותי. זה כדי להנחות את הכוחות שמחפשים אחריהם בשטח. אם אין קשר ביניהם, הם יפנו לשני כיוונים שונים, ואז הפעלת הכוח תהיה שונה: חפשו שני אנשים בנפרד, ולא חוליה אחת. הצבעתי על זה שהם יישארו יחד, כי יש ביניהם תלות מסוימת. הם חברים.
"בשלב מסוים מגיע מידע עם השמות שלהם. אסעד (הקטן) עבד בשיפוצים באלעד ומכיר טוב את השטח. נוח לו יותר להסתובב שם. הוא מכיר את סוג האוכלוסייה בעיר ואת נקודת התורפה שלהם: חרדים, אין להם נשק, מרביתם לא למדו להגן על עצמם. שניהם רצו לעשות פיגוע הקרבה. אנחנו הבנו שיש חילופי תפקידים: אסעד תיאם ותיכנן ומצא את הזירה, אבל מרגע שהתחיל האקט, משהו השתנה והדומיננטי בפיגוע היה סובחי".
למה זה קרה?
"כי כשאתה מבצע אקט כזה אלים, זה מוציא ממך דברים אחרים וכוחות אחרים ואתה מקבל דינמיקה אחרת ממה שחשבת מלכתחילה. אני חושבת שהקטן נכנס להלם, ובמידה מסוימת משהו בין החזון שלו להיות שהיד ולממש את השאיפה הזאת - התנגש מול המציאות האלימה".
למה הם באו עם גרזנים? בגלל "נאום הגרזנים" של יחיא סינוואר?
פקד סמדר: "יש משהו בגרזן שהוא מאוד אכזרי. היכולת להניף פעם אחרי פעם ולראות את הדם".
סנ"צ שחר: "כשאתה יורה, אתה מרחיק את עצמך מהקורבן. כשאתה דוקר או מניף עליו גרזן, אתה מייצר מגע אישי ויש פה ממד של להט. כך סמדר סתרה את ההנחה של השוטרים בשטח שיש להם דרך מילוט, כי לפי הניתוח שלה הם באו לבצע פיגוע הקרבה ולמות כשהידים. כלומר, לא הייתה להם תוכנית מילוט וזה משחק לטובת הכוחות שמחפשים אותם בשטח".
סמדר, ממה הסקת את זה?
"קיבלנו מידע וניתחנו דברים שהם כתבו ברשתות החברתיות. כשאני רואה מה הטרמינולוגיה של אדם, איך הוא משתמש בכתיבה שלו, אני רואה עד כמה הם מבינים מה הם הולכים לעשות. הגדול עשה תהליך יותר מעמיק".
מה הכוונה?
סנ"צ שחר: "הוא מבקש סליחה מאמא שלו על זה שהוא הולך מהעולם, ומדבר עם אבא שלו על כבוד. זה מעשה לכבוד האבא, מעשה שבעיניו מביא כבוד למשפחה".
פקד סמדר: "לעומתו, לקטן יש אמירה מאוד גנרית על המהלך, אבל אין פה תהליך אמיתי של מה זה להיות שהיד. הבנו שהם חברים מאותו הכפר, ושיש קשר על גבול התלות ביניהם. אני מבינה גם שהקטן במצב נפשי לא טוב".
אם רצו למות כשהידים, למה לא המשיכו במסע ההרג עד הסוף?
סנ"צ שחר: "כי הייתה ניידת בשטח שגרמה להם לעצור את האירוע ולברוח".
פקד סמדר: "אמרתי שהם לא יתפצלו, ויישארו יחד. שהם לא ילכו לתל-אביב, ושהאירוע נגמר מבחינתם. דפוס ההתנהגות של מחבלים שמפגעים ובורחים הוא לחזור לכפר שלהם או לסביבה מוכרת".
איך את יכולה להיות בטוחה בזה?
"הפרופילאות זה עולם של חוסר-ודאות. שום דבר הוא לא 100 אחוז. יש את העובדות, ואנחנו ביחידה נמצאים בעולם של הערכות ופרשנות. אמרתי לכוחות שהם לא הרחיקו וצריכים להתקיים, כי הם לא מתו כמו שחשבו שיקרה, אין להם תוכנית המלטות והם צריכים לשרוד. אחרי 24 שעות מצאו שטרות של 200 שקלים שהם זרקו בדרך - וזה חלק מתהליך הזיכוך ותואם את מי שבא למות כשהיד".
סנ"צ שחר: "השטרות היו חדשים, והיה עליהם דם טרי. מה שאומר שהם נפצעו או שזה דם של הקורבנות. השאיפה שלהם הייתה לסיים את הפיגוע במוות שלהם, וכשהם הרגו אנשים ונשארו בחיים, נגמר להם האדרנלין והאירוע".
אז למה הם לא התאבדו?
פקד סמדר: "כי באיסלאם זה חטא, להתאבד. אם אתה מת תוך כדי אירוע, בסדר; אם נתפסת וירו בך - זה סופר-שהיד, עשית ממש מצווה גדולה. אז בשלב הזה אנחנו רוצים להבין האם הם אנשים שיודעים לשרוד בשטח. כי אין להם בגדים, אוכל, שתייה, כסף וגם לא עזרה. את הפלאפונים הם השאירו כי חשבו למות. ציירנו פוליגון (צורה הנדסית בעלת צלעות – ש"מ). וכך סימנו לכוחות תא שטח, שבו הם יכולים להיות, ובו צריך להתמקד בחיפושים".
איך ידעת מה לסמן?
"בגלל ההיכרות הנמוכה שלהם עם השטח, חוסר הכנת תוכנית מילוט והנטייה של מחבלים נמלטים כדפוס התנהגות לחזור למקומות מוכרים. והם נתפסו כמו שחשבנו, סמוך לאלעד. שכבו תחת לשיח. שניהם היו מעולפים. כצפוי, הקטן היה במצב נפשי לא פשוט. עייף, מפוחד. השני היה יותר חזק. דיברת עם בן אדם שדיבר ברור והיה בעניינים ואפילו ביקש סיגריה".
מה היה המניע שלהם?
פקד סמדר: "נקמה. צה"ל הרג פעמיים חברים של אבו-שקיר בעימותים איתם והוא החליט לנקום".
ואיך זה מרגיש ששניהם נתפסים, נשפטים ומורשעים לא מעט בזכות העבודה שלכם?
רפ"ק אילן: "יש תחושת סיפוק, אבל אנחנו בסוף נשארים בצללים".
פקד סמדר: "אני מתנתקת לחלוטין, לא נוגעת בזה יותר. כי אני רוצה לחזור הביתה ולהמשיך הלאה".
שורשי הפרופילאות המשטרתית החלו עוד במאה ה-19 – אחד מהפרופילים הפסיכולוגיים הראשונים שנכתבו היה לג'ק המרטש – אבל רשמית המקצוע נכנס לאף-בי-איי רק בשנות ה־60. למשטרת ישראל היא הגיעה כעשור וחצי מאוחר יותר. העניין הציבורי בתחום החל בשנות ה-80, מהסרט "מיינד הנטר" – שעובד ב-2017 גם לסדרת נטפליקס מצליחה – וכמובן, "שתיקת הכבשים". מאז דמותו של הפסיכולוג המפצח פשעים כיכבה באינספור סדרות וסרטים.
אתם צופים בסרטים וסדרות כאלו?
פקד סמדר: "לא. זה מצטלם יפה, זה סקסי מאוד, אבל זה רחוק מהמציאות ממה שקורה באמת".
רפ"ק אילן: "אני כן צפיתי ב'שתיקת הכבשים', ואהבתי את הסוף".
סנ"צ שחר: "הסרטים לא מייצגים מה שקורה, היות והמציאות מורכבת מהרבה גורמים, ולא רק מפרופילאות. יש חקירות, טכנולוגיות שמופעלות. תרשמי שאני, מפקד היחידה, לא רואה סרטים וסדרות על פרופיילרים".
פקד סמדר: "פשוט לנו יש את המציאות מול העיניים".
ובמציאות הזו, היחידה נפגשת גם באירועים קצת פחות מתוקשרים, בעיקר בענייני המו"מ. "שם זה נוגע ברגש", אומרת פקד סמדר, "כי זה פוגש אותנו מול אמא לילד קטן, שחטפה אותו בניגוד לצו משפט, והעלילה על הגרוש שלה שהוא פגע בו מינית. ואת צריכה לשכנע אותה למסור לך אותו בתהליך המו"מ".
סנ"צ שחר: "אצלי נחקק בחור צעיר שהתבצר בביתו אחרי שהכה את הוריו המבוגרים מכות רצח. הגענו לבית והוא דקר את עצמו בצוואר וחתך את הידיים מול העיניים שלי. ואמא שלו, עם דם על הפנים, צועקת: 'תרחמו עליו, אל תעשו לו כלום. אל תרביצו לילד ואל תפגעו בו'. וזה היה קורע לב ממש".
6 צפייה בגלריה
''בארה''ב הם כבר תקפו 54 מוסדות רפואיים, 52 מהם שילמו להם. אז הם ניסו את מזלם גם פה''. הלל יפה
(צילום: אלעד גרשגורן)
אבל לפעמים היחידה נקראת לנהל גם מו"מ לא שגרתי. זה מה שקרה להם ב-14 באוקטובר 2021. השעה הייתה ארבע לפנות בוקר, כשלפתע הדלתות האוטומטיות ושערי החניון בבית החולים הלל יפה ננעלו ללא סיבה. האחיות שניסו לגשת לתיקי המטופלים, לא הצליחו להיכנס למאגרי המידע ובבוקר הכאוטי שהגיע, גם לא ניתן היה לשחרר חולים הביתה. מטופלים דחופים פונו לבית החולים לניאדו בנתניה. המטופלים האלקטיביים ואלו שהטיפול בהם בר-דיחוי, נשלחו הביתה.
המסתורין החל להתפזר כשעל צגי המחשבים במוסד הרפואי הופיעה הודעה באנגלית שבישרה כי מערכת המחשב ננעלה. עכשיו היה ברור כי מדובר במה שמכונה בעגה המקצועית רנסמוואר (Ransomware), מתקפת כופרה, במהלכה האקרים משתלטים על מערכת המחשב, ודורשים דמי כופר עבור שחרורה. ההאקרים האנונימיים דרשו 60 ביטקוין תמרות פתיחת המערכות לשימוש. באותה עת, ערך הביטקוין עמד על כ-60 אלף דולר ליחידה, כלומר מדובר בבקשת כופר של 3.6 מיליון דולר. סנ"צ שחר: "יחידת הסייבר של להב 433 קיבלה את האחריות על התיק, ואחרי יומיים פנו אלינו להצטרף. מדובר בקבוצת האקרים, שמתמחה בתקיפה של מוסדות ציבוריים ורפואיים. בארה"ב הם כבר תקפו 54 מוסדות רפואיים, 52 מהם שילמו להם. אז הם ניסו את מזלם גם פה".
איך בונים פרופיל של מי שמבצע עבירות סייבר? הרי מה שיש לכם ביד זו רק דרישת כופר לקונית.
פקד סמדר: "זה יותר קשה. בעולם המציאותי יש לחשוד פנים, יש סביבה חברתית, יש סרטון שלמדים ממנו על שפת גוף ואיך החשוד מדבר. אבל בעולם הסייבר, את מקבלת רק דף מודפס. אז אני אומרת: 'אוקיי, זה מה שיש, ועם זה אני צריכה לעבוד'".
סנ"צ שחר: "התוקף מסר כתובת מייל. לא הצלחנו לחזור אליו, כי הוא השתמש בשרתים דרך הדארקנט, ומחלקת הסייבר אומרת לי: 'נהל איתו מו"מ, ובוא נגרום לו שיענה במחשב רגיל' (כדי שניתן אולי יהיה להגיע אליו – ש"מ).
"אני עושה הערכת סיכון: הצוות הרפואי בבית החולים בבעיה. הרופאים לא יודעים מה סוג הדם של המטופלים שלהם, את מי הם הולכים לנתח. הוא נעל הכול. ואני מבין שיש לנו אירוע דרמטי. רפ"ק אילן מנתח את המייל, שכתוב באנגלית משובשת. אנחנו תוהים: האם התוקף עובד עלינו, או שהוא לא יודע אנגלית? אילן רואה במכתב הכופר שהבחור משתמש בשפת רבים, כלומר מדובר ביותר מאדם אחד".
רפ"ק אילן: "אז התחלתי להתכתב איתו. לא התרשמתי שהוא אנגלוסקסי, אבל מצד שני, הוא לא השתמש בגוגל טרנסלייט. שאלתי אותו: 'אתה מבין את מי תקפת?' והוא עונה: 'כן, בטח. בית חולים בישראל'. ואני כותב לו: 'אתה יודע, בבית חולים יש אנשים מסכנים, קשה להם, ואם יש לך ילדים, אז אתה בטח מבין איזה קושי זה לילדים, להורים'. והוא עונה: 'אני מצטער, אבל אתה צריך להבין שזאת העבודה שלי, ואני מוכן לבוא לקראתך ולהוריד לך מ-60 ביטקוין ל-40 ביטקוין (כ-2.4 מיליון דולר)".
מה זה אומר עליו?
פקד סמדר: "אנחנו מבינים שזה מישהו שאפשר לשחק איתו עם הרגש. לא ברור מה המגדר שלו, אבל כן יכולים לראות הבדלים בסגנון הכתיבה והטון בין מייל למייל, מה שמחזק את ההנחה שמדובר בלפחות שני אנשים. אחד היה רך יותר, וכשהוא היה 'במשמרת' היה לנו קל יותר לתקשר איתו; לעומת השני, שהיה יותר קונקרטי ויותר דורשני".
המטרה של המו"מ עם ההאקר ש"חטף" את מערכת המחשב בהלל יפה, הייתה לקבל ממנו כתובת מייל, שדרכה ייחסם. רפ"ק אילן: "שיכנענו אותו שאנחנו סוג של יועצים ל'בוס'. בשלב מסוים אמרנו לו שאנחנו חייבים שיחתום על מכתב שלנו שמדובר בפריצה למחשב, 'כי הבוס פוחד שיחשידו אותו בהונאת מס'". זו הייתה הטעות שלו
סנ"צ שחר: "בשלב מסוים אנחנו אומרים לו: 'אנחנו מבינים, אבל הבוסים שלנו לא מאמינים לך. הם חושבים שאתה משקר ושלא תעביר לנו בחזרה את המידע'. והוא להוט להראות לנו שהוא רציני, אז אנחנו מבקשים ממנו הוכחה. אז הוא משחרר לנו קבצים, אבל לא נופל ולא שולח מייל. הוא אומר: 'אני נותן לכם קוד, ואיתו תקבלו חלק מהמידע ותראו שאני רציני'. קיבלנו קבצים עם פרטי מטופלים. אמרנו לו: 'כל הכבוד!' כלומר, חיזקנו אותו".
פקד סמדר: "לפי מה שאני מזהה מהכתיבה איתו, אני עונה לו על צרכים, כדי לייצר לו תחושה של שליטה ושיחשוב שהוא בעצם זה שמכתיב את האירוע".
סנ"צ שחר: "אני מחזק אצלו את התחושה שהכול טוב. אנחנו הולכים לכיוון פתרון, אבל רוצה לייצר מצב שאני זה ששולט בדברים. יומיים עוברים, ואז מחליטים לעשות ניסיון נוסף להוכיח שגם אנחנו שולטים במצב. אנחנו אומרים לו: יום שישי היום. הבוסים יוצאים לחופשת שבת, אז מה אתה אומר שנכבד האחד את השני ונצא לחופשת סופ"ש? ואז הוא מסכים".
שזה אומר?
פקד סמדר: "מהלך כזה משרת אותנו, כי עצם ההסכמה מוכיחה שגם לדברים שלנו יש משמעות אצלו".
סנ"צ שחר: "מגיע יום ראשון, והוא פונה כבר ב-6:30 בבוקר, שולח מייל לכתובת שנתנו לו, 'שלום, מה נשמע? מה קורה? האם אתם מעבירים את הכסף?' התלבטנו מה לעשות. ואז אמרנו לו שכמו שהוא כיבד את הוויקנד שלנו, אנחנו רוצים לכבד את הוויקנד שלו. אם הוא יגיד לנו: 'בסדר', סימן שהוא אירופאי או נוצרי, וזה גם סימן שהוא לא לחוץ".
ומה ענה?
"'בסדר גמור. ניפגש מחר'. מבחינה פרופילאית, אני מבין שאני מדבר עם מישהו שהאמוציונליות שלו נמוכה והרציונליות שלו גבוהה, וזה דבר טוב במו"מ. כי עם אדם אמוציונלי אתה לא יכול להתקדם. מגיעים ליום שני, אני אומר לו: 'תודה רבה שחיכית. הבוסים שלנו כבר בשלים לקבל החלטה, בוא תראה האם אתה יכול לבוא לקראתי'. הוא כועס ואומר: 'שיחררתי לך כבר מידע', ואז מוסיף: 'טוב, אני גם מוריד לך 20 ביט (כ־1.2 מיליון דולר)'".
למה הוא יורד?
פקד סמדר: "יש אלמנט של לחץ להשיג משהו מהאירוע הזה. ומבחינתנו, זה טוב הלחץ הזה שבו הוא נמצא".
אבל בינתיים מחשבי בית החולים מושבתים.
סנ"צ שחר: "כן, אבל בינתיים משקמים חלק מהמערכות, וביחידת הסייבר עובדים על לחסום אותו. אבל בשביל זה, אנחנו צריכים מייל. אנחנו מספרים לו שה'בוס' הטיפש שלנו לא מאמין שהוא ישחרר את החומר, ומבקשים ממנו לעשות איתנו חוזה, 'כי הבוס שלנו אומר, שאם הוא נותן לך כסף, אז יחשידו אותו בישראל בהונאת מס'. ואז סיכמנו שנשלח לו מכתב".
רפ"ק אילן: "הוא כל הזמן חושב שאנחנו סוג של יועצים ל'בוס'. בשלב הזה הוא איבד את הסבלנות. אמרנו לו שאנחנו מוכנים לשלם דמי רצינות של 500 דולר, בתנאי שיחתום על מכתב שלנו שמדובר בפריצה למחשב, 'כי הבוס פוחד שיחשידו אותו בהונאת מס'".
מה הרעיון של המכתב?
רפ"ק שחר: "הכוונה הייתה שהוא יפתח את המכתב ויחזיר לנו אותו במייל. וזה מה שקרה: הוא ענה, 'אני לא מוכן לחתום על זה', אבל הוא החזיר את המכתב ממייל אחר – ואז אנשי הסייבר עלו עליו".
במי מדובר?
"ידעו להגיד שהם יושבים ברומניה, אין להם שם. ואז הוחלט על ידי משרד הבריאות שלא נכנעים. עכשיו אני יודע באיזה נתיב הם עובדים והוא נחסם. בית חולים שיקם את המחשבים שלו לבד".
אגב, עלות השיקום כפי שפירסם משרד הבריאות, הסתכמה בכ-36 מיליון שקלים, הרבה מעבר לדרישה של ההאקר. מצד שני, אם משרד הבריאות היה נכנע לסחיטה, אי-אפשר לדעת כמה היו מגיעים בעקבותיו.
זו עבודה עם הרבה מאוד שעות ולחץ, ולפחות חלקיכם יכולתם לשבת בקליניקה ולקבל בנינוחות מטופלים ב-450 שקל לשעה.
פקד סמדר: "העבודה שלי מקנה לי מה שהעולם בחוץ לא ייתן. האירועים מגוונים, משמעותיים, מרגשים. נכון שכסף זה משמעותי, אבל הסיפוק הוא מה שמניע אותי".
רפ"ק אילן: "אני זוכר שאני עובד אצל עם ישראל, וזה מה שחשוב לי".
