יותר משלושים שנה חלפו מאז נחתם הסכם אוסלו ומאז צולמה התמונה ההיסטורית שבה נראה נשיא ארצות הברית ביל קלינטון מחבק את היריבים משכבר - המנהיג הפלסטיני יאסר ערפאת וראש הממשלה יצחק רבין - בלחיצת יד היסטורית שסימנה מציאות חדשה בסכסוך הישראלי-פלסטיני. בשולי התמונה נשמע רבין מבקש: "בלי חיבוקים, בלי חיבוקים", רגע לפני החתימה.
8 צפייה בגלריה
"הרשות הפלסטינית - חולה סופני שמקבל חמצן". נתניהו ואבו מאזן
(צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)
הסכם אוסלו הראשון, שנחתם ב-13 בספטמבר 1993, היה ההסכם הרשמי הישיר הראשון בין ישראל, שיוצגה על ידי שר החוץ דאז שמעון פרס, לבין אש"ף (הארגון לשחרור פלסטין), שיוצג על ידי יו"ר הוועד הפועל, יאסר ערפאת. הצהרת העקרונות והמסרים שהוחלפו היוו נקודת מפנה ביחסים בין אש"ף לישראל. בעקבות ההסכמים הוקמה הרשות הפלסטינית כרשות שלטונית עצמאית, שאליה העבירה ישראל את השליטה בחלק ניכר מהאוכלוסייה הפלסטינית - בערים הפלסטיניות ובחלק מהכפרים.
כ-11 שנים לאחר מכן - ולפני 20 שנים בדיוק, ב-11 בנובמבר 2004 - מת יאסר ערפאת. מותו סימן רגע מכונן בהיסטוריה הפלסטינית – תום עידן שבו החזון היה מגולם באיש אחד, בסמל ובמנהיג. ערפאת, שנחשב למייסד הלאומיות הפלסטינית המודרנית, היה עבור בני עמו מקור לגאווה, עמידות ותקווה למולדת עצמאית. בישראל ובעולם הוא היה דמות שנויה במחלוקת, שזכה לחיבוקים מצד נתניהו שכינה אותו "ידיד אמת" - בהמשך הואשם באחריות לאינתיפאדה השנייה. בכל מקרה, מותו השאיר חלל מנהיגותי עמוק בקרב הפלסטינים, שלא התמלא במלואו. ובהיעדר מנהיג שנמצא בקונצנזוס, יודע להציג את שאיפותיו וזוכה לתמיכת העם - גם תקוות הפלסטינים לפתרון הסכסוך נותרו תלויות באוויר.
כיום, אותה רשות פלסטינית שהוקמה בשנות ה-90 מתפקדת בקושי, וסובלת ממשבר כלכלי חמור שעלול להוביל לקריסתה המוחלטת. לכן גם לא מפתיע שיותר משלושים שנה אחרי אותם רגעים היסטוריים, פלסטינים רבים, כולל אלה שנחשבו לאדריכלי ההסכם, סבורים כי נעשתה טעות חמורה. ד"ר סלמאן אבו סיתה, חוקר פלסטיני בכיר, הגדיר את הסכם אוסלו כאסון הגדול ביותר שקרה לעם הפלסטיני. "זה אפילו גרוע יותר מהצהרת בלפור. הסכמי אוסלו לא הזכירו ולו פעם אחת את הזכויות הפלסטיניות, החוק הבינלאומי או ההחלטות הבינלאומיות שהתקבלו לטובת העם הפלסטיני. אוסלו הפכה אותנו לבני ערובה של הכיבוש", אמר.
ערפאת בעצרת האו"ם, 1974
"אוסלו? היינו תמימים מאוד"
אל הרגעים הללו של חוסר יציבות התכונן שר האוצר והשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' במשך שנים. יחד עם אנשיו, הגה השר שורת פעולות ומהלכים כדי להביא בסופו של דבר לקריסת הרשות - ולמצב דמוגרפי שבו הפלסטינים לא נמצאים בשטחים שעליהם ישראל שלטה החלטה מיוני 1967. מי שמכיר אותו יודע שהיה מסתובב עם ספר חוקים מוכן ליום פקודה, שאולי הגיע עם בחירתו של דונלד טראמפ מחדש לנשיאות ארצות הברית. "שנת 2025 היא שנת הריבונות ביו"ש", הכריז בצהרי היום בישיבת הסיעה, מבלי להתאפק אפילו שהנשיא החדש ייכנס לתפקידו. "הנחיתי להתחיל בעבודת מטה".
בשנים שחלפו מאז הסכם אוסלו, התנהל הימין בשתי חזיתות עיקריות: החזית ההתיישבותית, שעיקרה הגדלת ההתיישבות היהודית ביהודה שומרון ובקעת הירדן תוך קביעת "עובדות בשטח"; ולצד זאת, החזית המדינית, שבה נערך מסע דה-לגיטימציה למנגנוני הביטחון הפלסטיניים סיכול חזון שתי המדינות ופירוק הרשות הפלסטינית לחלוטין. המטרה המרכזית: הורדה מהפרק של פתרון שתי המדינות, אל מול ניסיון הקהילה הבינלאומית והערבית להחיותו.
דבר מוזר הוא שכל האירוע הזה מתנהל ללא תוכנית אסטרטגית של מדינת ישראל - לפחות לא כזו שהיא הכריזה עליה - לפירוק הרשות הפלסטינית ולהחלת החוק הישראלי מעבר לקו הירוק. ומעל הכול, הדברים הללו מתרחשים בניגוד גמור לעמדתה של מערכת הביטחון, שלפיה חיזוק הרשות הפלסטינית הוא אינטרס ביטחוני ישראלי מובהק.
האכזבה הניכרת מהסכם אוסלו בקרב הפלסטינים מסבירה אולי את כישלונו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, שמכהן בתפקידו ב-20 שנים שחלפו מאז מותו של יאסר ערפאת, ולא מצליח לזכות באהדה רחבה בקרב הציבור הפלסטיני. עם זאת, לאחר אירועי 7 באוקטובר וחורבן רצועת עזה, ישנם גם פלסטינים שהבינו כי שלטונו של אבו מאזן עדיף על פני חלופות אחרות - במיוחד חמאס. ובכל מקרה, פופולרי או לא, מותו של אבו מאזן - שביום שישי יהיה בן 89 - יצית לפי ההערכות קרב ירושה ארסי ואולי אף אלים ברשות הפלסטינית, שממנו כבר לא בטוח שתוכל להשתקם.
חוסר היציבות הפוליטי בישראל "תורם" את שלו למצבה הקשה של הרשות: כך למשל, אבו מאזן יכול למצוא את עצמו בסלון ביתו של שר הביטחון בראש העין, וכמה חודשים לאחר מכן לעמוד בפני ממשלה ששוללת מפועלים היתרי כניסה ופוגעת במכוון בכלכלתו.
בממשלה טוענים שהרשות הפלסטינית היא גוף עני ומלא בשחיתות, שהרחוב הפלסטיני לא מעריך. לאורך השנים הואשמו ממשלות נתניהו השונות בכך שהחלישו את הרשות במכוון, לצד חיזוק חמאס, והביאו לפגיעה אנושה ביכולת המשילות שלה בערים הפלסטיניות. חוסר המשילות הזה מייצר המון פערים ביכולת של הרשות ושל אבו מאזן לשדר לעולם שיש "בעל בית" לפלסטינים. לסמוטריץ' הסיטואציה הזו משחקת לידיים: חמאס היה עבור התפיסה הזו "נכס" במובן שהבטיח שהפלסטינים יישארו מסוכסכים בינם לבין עצמם, מבלי שיש לאף צד לגיטימציה להתקדם לתהליך שלום שבסופו מדינה.
אחד מאדריכלי הסכם אוסלו הפלסטינים, שביקש להישאר בעילום שם, סיפר בראיון ל-ynet על אכזבתו העמוקה מהנהגת אש"ף: "הלכנו לדון בהסכם שלום עם תקווה גדולה שיהווה צעד משמעותי לקראת הקמת מדינה פלסטינית. כולנו בהנהגה היינו אופטימיים. היום אני יודע שהיינו תמימים מאוד".
הוא הוסיף כי "רבין, פרס והמשלחת הישראלית היו הנהגה מסוג אחר - הם באמת רצו יציבות, שלום ושגשוג כלכלי. זה מה שעניין אותם, וכן להפסיק את שפיכות הדמים אחרי האינתיפאדה הראשונה. אנחנו חלמנו על הקמת מדינה, וזה נראה בהישג יד עד שהכול התהפך לרעתנו. נשארנו רק עם תיאום ביטחוני, רשות פלסטינית על סף קריסה והנהגה מבישה". לדבריו, ההנהגה הפלסטינית הפכה ל"קורבן לתרמית בשם אוסלו".
בזירה הפלסטינית קיימת אכזבה עמוקה מיחסה של ישראל לרשות הפלסטינית, שנועדה להיות מסגרת לשיתוף פעולה עם ישראל לטובת יציבות האזור ומאבק בטרור. תחת אחריות הרשות נמצאים כל המוסדות האזרחיים, מחינוך ועד בריאות. הסכמי אוסלו אמנם הובילו להקמת מוסדות כלכליים פלסטיניים עצמאיים, אך הכלכלה הפלסטינית עודנה תלויה באופן משמעותי בישראל.
הממשלה הנוכחית נוקטת צעדים שעלולים להוביל להתמוטטות הרשות: החל מעיכוב העברת כספי המיסים המהווים 65% מתקציב הרשות, דרך סירוב משרד האוצר להאריך את השיפוי לבנקים המתווכים המעבירים כספים לבנקים ביהודה ושומרון, ועד להצעת החוק שהניח יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן, שמטרתה לשלול את "זכות העמידה" של הרשות הפלסטינית בבג"ץ - כלומר, את יכולתה להגיש עתירות לבג"ץ או תביעות לבתי המשפט בישראל. בדברי ההסבר להצעה נכתב כי מטרתה "לתקן עיוות שלפיו גורמים עוינים למדינה נחשבים כבעלי זכות עמידה בבג"ץ".
"ישראל לא תעז"
מחמוד אלהבאש, יועצו של אבו מאזן, הגיב בחריפות לתוכניות הישראליות: "אם ישראל מעוניינת בכאוס בשטחים הפלסטיניים, היא מוזמנת להרוס את הרשות הפלסטינית. בין אם תבחר בכיבוש מלא וישיר ובין אם תיצור כאוס - בשני המקרים היא תוביל את כל האזור, פלסטינים וישראלים כאחד, אל קטסטרופה, אל גיהינום, ותזמין לעצמה עוד אירועים כמו ה-7 באוקטובר".
אלהבאש, הנחשב למקורבו של אבו מאזן ולדמות מפתח במדיניות הפנימית של הרשות, ידוע כמתון. הוא יליד עזה שגדל בתוך ארגון חמאס, אך בשל סכסוך עבר לרמאללה והפך ליריבם של מנהיגי ארגון הטרור - הנמצאים בסכסוך נרחב עם תנועת פתח. יש להזכיר כי ב-2007 חמאס הרג, רובם תחת עינויים קשים, יותר מ-116 מאנשי פתח, ו-550 נפצעו במהלך חמישה ימים.
"ישראל אינה מבינה מה היא מזמינה על עצמה כשהיא מחלישה את שלטון אבו מאזן, שעד כה עמד בכל משימותיו", אמר אלהבאש, בהתייחסו למנגנוני הביטחון המסכל שלמרות המלחמה בעזה, הקיצוץ בשכר אנשי הכוחות בכל הדרגים והביקורת הציבורית הקשה, ממשיכים לסכל אירועי טרור, כמו מציאת טיל מוכן לשיגור בעיירה בודרוס שליד מודיעין רק לא מזמן. כל זאת מבלי שאנשי כוחות הביטחון התקוממו נגד שלטון המוקטעה או ישראל, ותרחיש "היפוך הקנים" שמפניו הזהירו בישראל, במיוחד אחרי ה-7 באוקטובר, לא התממש.
בכיר אחר ברשות הפלסטינית השווה את מצבה ל"חולה סופני המקבל רק חמצן כדי לשרוד". עם זאת, הוא סבור כי "ישראל לא תעז לנתק את החמצן מהרשות, שכן יש כאן אינטרס ישראלי מובהק. אבל, המצב הזה גרם לנו להתמקד בהישרדות במקום בפוליטיקה. איננו עוסקים עוד במתווה פוליטי פנימי או חיצוני כי הקריסה הכלכלית של הרשות היא מציאות של כאן ועכשיו, ואנו מנסים לשמור על יציבות".
הבכיר הוסיף כי "על ישראל להבין שאם הרשות תקרוס, היא תצטרך לממן 300 אלף עובדים שהרשות כרגע מעסיקה, ולוותר על התיאום הביטחוני שחוסך ממנה המון כאבי ראש. המנגנונים עדיין נלחמים בחמושים, עוצרים וחוקרים אותם ומסכלים אירועי טרור. ישראל אמורה להבין שזה טוב לשני הצדדים. אני לא מבין את הימין הקיצוני שקורא להשמיד ממסד כה חשוב ומשמעותי ששומר על יציבות שלטונית ומרחיק את חמאס מהאזור".
בתרחישי היום שאחרי המלחמה, סעודיה ומדינות ערביות נוספות מנסות להתנות את נרמול היחסים עם ישראל בהקמת מדינה פלסטינית, אך בימין הישראלי רואים בכך "פרס" לחמאס. "חמאס אינו חושב על מדינה פלסטינית או הכרה בישראל - זה לא מעניין אותו", אמר ד"ר ג'מאל נזאל, דובר תנועת הפתח. "קיים פער עמוק ומורכב בין הפתח לחמאס, דבר שהציבור הישראלי אינו מבין או אינו רוצה להבין".
"אנחנו בפתח הנציגים הלגיטימיים של העם הפלסטיני, פועלים תחת ארגון אש"ף שישראל הכירה בו לפי הסכמי אוסלו, ומחזיקים באג'נדה ברורה של שתי מדינות לשני עמים על פי החוקים הבינלאומיים", הוא הוסיף. בהתייחסו לביקורת הנשמעת בישראל כלפי חוק האסירים הפלסטינים, הוא טען כי מדובר בחוק סוציאלי: "כפי שאצלכם יש ביטוח לאומי למשפחות שילדיהן עשו פשעים מסוימים, החוק שלנו מעניק תקציב למשפחה כדי שתוכל להתקיים, לא מעבר לכך".
לדבריו, על פי חוק האסירים, "הרשות הפלסטינית מחויבת לשלם לכל אסיר משכורת חודשית שנקבעה על ידי המערכת, וצמודה לסולם יוקר המחיה. חלק משכר האסיר משולם לבני משפחתו בהתאם לתקני המזונות החוקיים החלים".
ואולם, אחד הדגלים המרכזיים שמניף סמוטריץ' נגד הרשות הפלסטינית הוא הסוגיה הזו בדיוק: לטענתו, המהלכים שמערערים את יציבות הרשות הם בין השאר תגובה לתשלומים למחבלים, וגם לפעולות שמוביל אבו מאזן נגד המדיניות הישראליות בעולם. אחד מהמהלכים הללו היה ההכרה החד-צדדית במדינה פלסטינית מצד מדינות כמו ספרד ונורבגיה, והוא הוביל להכרזה של סמוטריץ' שלפיה אין בכוונתו יותר להעביר את כספי הסילוקין לרשות הפלסטינית - ולא להאריך את השיפוי לבנקים המתווכים.
צו השיפוי הוא אחד ממנופי הלחץ המשמעותיים של סמוטריץ. לצורך השוואה, אם בעבר שרי האוצר היו מאריכים את הצו לשנה קדימה, סמוטריץ' בתחילה האריך אותו לארבעה חודשים בלבד - ובפעם האחרונה שהאריך את הצו, היה זה לחודש בלבד. כל זאת, על מנת "להחזיק את הפלסטינים בחבל קצר", כפי שמסביר גורם ביטחוני. סמוטריץ' גם "העניש" את הרשות בהלבנה של עוד מאחזים ויישובים, ואמר שעל כל מדינה שתכיר במדינה פלסטינית יוקם יישוב חדש.
המלחמה על השטח
עוד קודם הקמת הממשלה הנוכחית, סמוטריץ' התעקש לקבל סמכויות ששולטות על המינהל האזרחי דווקא מתוך משרד הביטחון ולא דרך משרד אחר. בהסכמים הקואליציוניים הוא בנה קונסטרוקציה שאיתה יוכל לעבוד ולשנות דרמטית את המצב ביהודה ושומרון. הוא בחר להישאר בתוך משרד הביטחון כדי לשדר לעולם שישראל לא מחילה את החוק הישראלי שם, אלא השטח נשאר תחת שלטון צבאי של משרד הביטחון וצה"ל; אך בפועל, הוא הקים "מנהלת" המורכבת מאזרחים, אנשים שבחר, שאחראיים על סדרי עדיפויות של בנייה ואכיפת בנייה בשטחי C בהתנחלויות.
במקביל, במשך כמה חודשים ובשיטת הסלמי, השר העביר את כל הסמכויות המשפטיות מיועמ"ש המינהל האזרחי ליועמ"ש מטעמו. הוא גם העביר תקציבים מתאימים דרך משרדה של השרה אורית סטרוק לחיזוק נקודות התיישבות, ולמעשה רץ קדימה. סמוטריץ' שינה דרמטית את המצב ביו"ש כמעט בכל היבט; כיום, המתנחלים מכשירים מאחזים בלתי-חוקיים בדיעבד, באופן רציף ועמוק. כל היישובים המכונים "התיישבות צעירה" נמצאים בהליכי הלבנה, ישנם אלפי דונמים שעברו תהליך הכרזה והוכרזו כאדמות מדינה, ויש גם תוכניות לעתיד לבוא. השינויים הללו משפיעים ישירות, כך לפי גורמי ביטחון, על המצב של אבו מאזן והרשות הפלסטינית.
הרחבת ההתנחלויות ותפיסת שטחים נרחבים פוגעת למעשה בתוכנית של הפלסטינים לייצר רצף טריטוריאלי פלסטיני לפי תטכנית סלאם פיאד, ומסכלת דה-פקטו את רעיון המדינה הפלסטינית. בחמש השנים האחרונות, וכדי להשתלט על שטח גדול בזמן קצר, הגו המתנחלים את רעיון "החוות החקלאיות": מקימים חווה בשטח פתוח, מקבלי אישורי מרעה על מאות דונמים - ומיישבים במקום משפחה או שתיים, לצד כמה צעירים שחולשים על שטח רב. כך, תפסו במהירות שטחים גדולים, וגם צמצמו את קו המגע בין המתנחלים לפלסטינים - מה שמייצר המון אירועי אלימות וחיכוך מדממים, שמסלימים עוד יותר את המתיחות בגדה.
חזון מול ביטחון
אל מול הפעולות הללו של סמוטריץ', עומדים אנשי מערכת הביטחון שמסבירים שוב ושוב בשנים האחרונות שהרשות הפלסטינית היא גורם מייצב ביטחונית, ויש לחזק אותה משום שמדובר באינטרס ביטחוני-ישראלי. בדרגי המקצוע מתקיימות פגישות צמודות, אינטנסיביות ואינטימיות בין אנשי המנגונים לבין גורמים במערכת הביטחון הישראלית, ובחודשי המלחמה הקשר הזה הפך הדוק עוד יותר. "לא הכול מושלם", מודה גורם ביטחוני, "אבל הרשות מגלה בתקופה האחרונה סימני התאוששות ומשילות".
כך, אנשי הביטחון משני הצדדים מתאמים בין השאר ציפיות בנוגע לטיפול במחבלים ובחוליות הטרור ביהודה ושומרון. רק לפני כמה שבועות תפסו אנשי המנגנונים חוליית טרור שמזוהה עם הג'יהאד האיסלאמי באזור קלקיליה, אחרי שתכננה לבצע פיגוע טרור משמעותי בלב ישראל. במעצר נתפסה כמות אמל"ח גדולה, שכללה נשקי M-16, אקדחים, מחסניות ועוד - ובכך למעשה ניצלו חיים של ישראלים. במקרה אחר, בתחילת ספטמבר, כשמחבל שרצח שלושה שוטרים בצומת תרקומיא בכביש 35 ביקש הגנה מהמנגנונים הפלסטיניים - הם סירבו על הסף, וזמן קצר לאחר מכן חוסל על-ידי כוחות הביטחון.
במקרה שתקרוס הרשות הפלסטינית, תאבד ישראל את הגורם המרסן המשמעותי ביותר שיש לה בפני חוליות הטרור הרבות ברחבי יהודה ושומרון. במחנות הפליטים, למשל, שם המשילות של הרשות הפלסטינית לא קיימת, צמחו קיני טרור שמולם צה"ל פועל שוב ושוב מהאוויר ומהקרקע במבצעים חוזרים ונשנים. לכן, במערכת הביטחון מדגישים שקריסה מוחלטת של הרשות רק תגדיל את מעגל הטרור והדמים, ותביא בסבירות גבוהה לעליית חמאס ביהודה ושומרון. החשש מאינתיפאדה הוא ממשי, ואם אכן תפרוץ צפויה הזזה של כוחות רבים מהצפון ומהדרום לשטחי יו"ש - ובכך ייפגעו גם יעדי המלחמה.
גורמי ביטחון מעריכים כי לאור זאת, על אף המהלכים של הממשלה, אין למעשה בכוונתה לפרק בפועל את הרשות. לדברי גורם ביטחוני, המטרה היא רק "למתוח את החבל עד הקצה כדי לחנך אותה, אבל לא לגרום לה לקרוס". הוא גם מעביר ביקורת על כמה מהצעדים של הממשלה בדרך, כמו למשל סוגיית הפועלים הפלסטינים. באופן חוקי, נאסר על רובם המוחלט להיכנס לישראל מאז 7 באוקטובר 2023, על אף ששיעור המחבלים מבין אלה שהחזיקו בהיתר עבודה בישראל אפסי. כך, גדל מספר השב"חים שעובדים בתוך ישראל ללא פיקוח והיתרים, והוא מוערך כיום בכ-50 אלף. המספרים הללו מסייעים גם הם כלכלית לרשות, אבל הקבינט אפילו לא דן בנושא לאור הקו שמובילים סמוטריץ' ובן גביר.
"בימים אלה, בישראל מבינים שהרשות הפלסטינית עוברת שינוי", אומר גורם פוליטי. "סמוטריץ' רוצה שהפלסטינים יתחננו בפניו להטבות, כדי שיגידו תודה שהם עוד נמצאים פה. הוא לא מקריס באופן ישיר את הרשות, אבל רוצה שהיא תבין שעליה לפעול בהתאם להוראותיו".
