הבוקר (ראשון) נראה שמבצע "מגן וחץ" הגיע לסיומו בהפסקת אש בין ישראל לג'יהאד האסלאמי בתיווך מצרי. בין שהפסקת האש תיוותר על כנה ובין שלא, ניתן כבר עכשיו להציג לקחים שלמדנו - לא רק מהעימות הזה ומעימותים קודמים מול עזה, אלא גם מעימותים דומים עם חיזבאללה בשנות ה-90.
ראשית, חשוב להבחין בין שני סוגי מבצעים: בין כאלה שתכליתם מוגבלת והיא לשמר את המצב הקיים, לבין כאלה שתכליתם שינוי המצב מיסודו. מטבע הדברים ההישג האפשרי של הסוג הראשון הוא צנוע, ואילו מבצע - או מלחמה - שתכליתם שינוי המצב מיסודו כרוך בסיכונים, באבדות ובמחירים גבוהים. אסור להתפתות ולחשוב שניתן לשנות את המצב מיסודו, כמו בסוג המבצע השני, אך ליהנות ממחיר נמוך וממשך זמן קצר כמו בסוג המבצע הראשון. ברור לחלוטין כי המבצע הנוכחי שייך, כמו קודמיו, לסוג הראשון.
שנית, אם המשך המציאות הקיימת - סבב אלים בכל שנה בממוצע - נתפס כבלתי נסבל, אזי אפשר לחשוב על אסטרטגיה אחרת, אך דיון כזה אסור שייעשה תוך כדי מבצע, אלא לפניו. וכשבוחנים אפשרויות אחרות, לא מספיק לומר כמה המצב הקיים בלתי נסבל - אלא להציע מהלך שלם שעשוי ליצור מציאות טובה יותר.
שלישית, חשוב - וטרם קבלת ההחלטות - לתאר נכון את המציאות. ובכן, המציאות היא שעזה הפכה מזמן להיות דה-פקטו למדינה עצמאית, כאשר הממשלה שלה - ממשלת חמאס - נמצאת במתח בין שני אינטרסים: האחד, להבטיח חיים נורמליים לתושבי עזה, והשני, לשמר את ההתנגדות לישראל ולהפוך למנהיגות הפלסטינית גם ביהודה ושומרון. לישראל ישנה יכולת לגרום לחמאס להעדיף את האינטרס הראשון, וככל שנרחיב "גזרים כלכליים" בימים של שקט, כן נצליח יותר.
רביעית, בכל עימות מול ארגון טרור, במקרה זה הג'יהאד האסלאמי, אין כל חשיבות לשאלה מי ירה אחרון. אם אנחנו הצלחנו לפגוע במטרות איכות של הצד השני והוא השיב בירי, גם ירי מסיבי שלא גרם לנפגעים, אזי זה בדיוק הזמן לסיים את האירוע, ונראה כי לפחות פעמיים היינו כבר במצב כזה בימי הלחימה.
חמישית, לישראל תמיד יש אינטרס לסיים את האירוע מהר, בעוד לצד השני יש אינטרס להמשיך בעימות. מבחינתנו, גם אם לא תמיד נודה בכך, יש בדרך כלל תועלת שולית פוחתת מתקיפות נוספות, בעוד מבחינת האויב, כל יום שחצי מדינה יושבת במרחבים מוגנים הוא עוד הישג במיצוב יכולת העמידה שלו.
שישית, צריכים להיות רגישים יותר למספר הנפגעים הבלתי מעורבים, נשים וילדים, בצד השני. אין זה אומר שהמבצע לא היה מוצדק, אך ניתן היה לצפות מדוברים ישראלים להביע יותר אמפתיה ביחס לאזרחים שנהרגו בעזה.
גיורא איילנדצילום: אסף פרידמןשביעית, צריך להפסיק את הנוהל המביך, שחוזר על עצמו בכל מבצע, שבמסגרתו ראש הממשלה ושר הביטחון - והפעם נגררו איתם גם הרמטכ"ל וראש השב"כ - מנהלים מסיבות עיתונאים רוויות בשבחים עצמיים ובמסרים מאיימים. זה לא ראוי, זה לא מכובד, לא משכנע, גורם לנזק בעולם - ואם המבצע גם יסתבך, אזי אותן מסיבות עיתונאים ייראו כמופע פתטי.
שמינית, הצבא מבצע תחקיר אחרי כל מבצע, בוודאי שיקיים זאת גם בסיום המבצע הנוכחי, אלא שאף פעם לא מתקיים תחקיר אמיתי גם עם הדרג המדיני. כל שמונה הנקודות שהוצגו כאן נלמדו היטב עוד בשנות ה-90, ובוודאי בעשור האחרון, אך נראה שהדרג המדיני לומד אותן בכל פעם מחדש, וחבל.
- אלוף (מיל') גיורא איילנד היה ראש המועצה לביטחון לאומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
