כשעדן וסלי יצאה לחפש את חברתה, שבילתה במסיבת נובה ברעים והקשר איתה אבד, היא לא תיארה לעצמה לאילו מראות תיחשף בדרך.
וסלי תיעדה את הזוועות מאותו מסע חיפוש, כולל תמונתה של "האישה בשמלה השחורה" שהפכה לסמל לאונס שעברו נשים על ידי מחבלי חמאס. הצילום פורסם בתחקיר ה"ניו יורק טיימס” על מעשי האונס ב-7 באוקטובר, שהתבסס בין היתר על עדותה של וסלי. את החברה היא לא מצאה באותו יום. היא נחטפה לעזה ונמצאת בשבי חמאס עד היום.
“אנחנו חברות ילדות", סיפרה ל-ynet וסלי (30), מכונאית רכב במקצועה. "היא לא סיפרה לאף אחד שהיא הולכת למסיבה. היא הייתה אמורה לצאת איתי ביום שישי ובסוף יצאה למסיבה הזו. באותו לילה יצאתי לבלות והייתי ערה כשהתחילו האזעקות. עוד לא עיכלתי ששם ושהיא בסכנה. היא כתבה הודעות לחברה אחרת: 'ירו בי'. הגעתי לאמא שלה במוצאי שבת. היא התחילה לבכות ואמרה לי: 'אני רוצה את הבת שלי בחזרה'".
"החלטתי שאני נוסעת לחפש אותה", שחזרה וסלי. "כולם אמרו לי לא לנסוע כי היו עדיין מחבלים באזור. אבל נסעתי עם עוד שלושה חברים לפי המיקום שהיא שלחה לנו בכביש 232". את הזוועות שראתה באותו יום היא לא יכולה לשכוח. אזהרה: דבריה כוללים תיאורים קשים לקריאה.
"היו שם מראות מאוד קשים. היו מאות גופות. גופות של אנשים עם חצי גוף בחוץ וחצי גוף בתוך האוטו, חלקי גופות מפוזרים בכביש. אף אחד לא נגע בגופות עדיין. חיפשנו את החברה שלי, אבל לצערי לאורך כל הציר היו רק גופות. חשבנו שאולי יהיה לנו קצה חוט לדעת מה עלה בגורלה והמשכנו לחפש.
"פתאום ראיתי גופה של גבר ולידו גופת בחורה. ביקשתי מהחברים לעצור. זה היה נראה שהיא נאנסה וגם נשרפה וגם נרצחה. גם ירו בה וגם שרפו אותה. היד שלה כיסתה את הפנים, היה לה פצע ירי בלחי והיא הייתה בלי תחתונים. הרימו לה את השמלה כלפי מעלה ואנסו אותו ואחרי שסיימו לאנוס שרפו אותה. זה לא מראה שעין אנושית יכולה לראות. האנשים שהגיעו איתי קיבלו את זה ממש קשה וביקשו לחזור הביתה".
וסלי לא התייאשה ונסעה למקום הטבח מדי יום כדי למצוא את חברתה, ועל הדרך גם עזרה למשפחות הנרצחים והנעדרים לקבל מידע על יקיריהן: "נסעתי לשם כל יום והייתי מעלה לרשתות תמונות של אנשים. בעקבות הסטורי שלי אנשים גילו את יקיריהם שנרצחו. קיבלתי מאות הודעות של משפחות שמחפשות בני משפחה".
זו לא הפעם הראשונה שווסלי מתמודדת עם חוסר ודאות שכזה. לפני עשר שנים חיפשה את אביה הנעדר, שנמצא מת אחרי ארבע שנים. "הבנו שהיא בשבי, אבל עדיין לא יודעים שום דבר, אם היא בחיים. אף אחד מהחטופים לא ראה אותה. מה שעברתי עם אבא שלי ממש מזכיר את מה שאני חווה שוב. אי אפשר להסביר במילים. לא ישנתי ימים ולילות. אני מרגישה שהברק הכה בי פעמיים. היא חלק ממני. גדלנו ביחד. עברתי איתה המון".
"היו לי סיוטים בלילות ופלאשבקים, אולי בגלל שהדחקתי, אולי בגלל שאני מתמודדת לבד", אמרה על שחוותה מאז אותו יום. עכשיו היא מחכה שתחזור מהשבי: "יש לי תקווה שהיא תחזור בחיים. היא פייטרית, היא מאוד אהובה והיא תגרום למחבלים לאהוב אותה ממש. היא בחורה ששורדת ואני מאמינה שהיא תחזור בחיים. לא רואה אפשרות אחרת".
