בפתח היום הרביעי למלחמה נראה שצה"ל החזיר לידיו את היוזמה ופועל על פי תוכנית סדורה וסדר עדיפויות שבמרכזו חזית הדרום. בצפון, לפי שעה, אין סימנים המעידים שחיזבאללה והארגונים הפלסטיניים מתכוננים לבצע משהו גדול מעבר להתגרויות גבול ולעיתים ניסיונות חדירה, אולם אין זה אומר שהמצב יישאר כך. צה"ל צבר בצפון כוחות רבים מאוד, בהיקף של כמה אוגדות, וחיל האוויר עושה הכנות לאפשרות שתיפתח מלחמה גם בחזית זו, אבל לעת עתה כאמור אין סימנים שזה קורה. לכן, עיקר פעילות צה"ל מתמקדת בחזית הדרום – הן בהתקפה, הן בהגנה והן בטיפול בעורף, כולל במאמצים מכל הסוגים להחזיר את השבויים והנעדרים.
הכותרת
האשליה, הקונספציה, המחדל והאמת: חמאס תמיד רצה שנקרוס
22:48
חזית פעילה נוספת מתקיימת על אש נמוכה ביהודה ושומרון, שם מתבצעים מדי יום ניסיונות פיגוע והפרות סדר גדולות. כוחות המילואים שהוזרמו תחת פיקוד מרכז מצליחים בינתיים למנוע אלימות בקנה מידה רחב. הפלסטינים דיווחו שאתמול (שני) הרגו כוחות צה"ל 17 בני אדם ופצעו עשרות. מדובר בלחימה פעילה אבל כרגע לא בממדים של התקוממות עממית.
בזירה האסטרטגית אנחנו מבחינים בהצטרפות של ארה"ב למאמץ המלחמתי בשני אופנים. הראשון, באספקה מזורזת של חימוש וחלפים להגנה האווירית ולחיל האוויר, בעיקר כדי שישראל תהיה מוכנה למלחמה רב-זירתית, כלומר גם מול חיזבאללה, איראן ושלוחיה האחרים. התיאום מתבצע גם בדרג שר הביטחון והרמטכ"ל וגם בדרגים נמוכים יותר, למשל אגף המבצעים מול פיקוד המרכז האמריקני והממשל בוושינגטון. הוא נועד להבטיח שישראל לא תופתע אסטרטגית.
בינתיים נקבעה חלוקת עבודה בין ישראל לבין האמריקנים בשיחות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין הנשיא ג'ו ביידן, ובשיחות בין שר הביטחון יואב גלנט למזכיר ההגנה אוסטין. משמעות חלוקת עבודה זו היא שישראל וצה"ל יתמודדו בכוחותיהם מול עזה, וכן מול חזיתות – אם ייפתחו – מלבנון וסוריה. האמריקנים נותנים מטרייה אסטרטגית שנועדה לבלום כניסה אפשרית של איראן ושלוחיה האחרים ללחימה.
נושאת המטוסים ג'ראלד פורד ומשחתות האייג'יס המתקרבות לישראל נועדו להבהיר לאיראן שאם היא תשגר טילים או כטב"מים, ארה"ב תשתתף במאמץ היירוט שלהם בנוסף למערכות ההגנה האווירית כולל חץ 3 שיש לצה"ל. ארה"ב לא תשתלב בלחימה אם איראן לא תפעל ישירות. הנוכחות האמריקנית באזור הים התיכון והמפרץ הפרסי נועדה לתת לישראל רשת ביטחון ומטרייה אסטרטגית.
3 צפייה בגלריה
נושאת המטוסים מטוסים ג'רלד פורד. מטרייה אסטרטגית
(צילום: EPA/US NAVY/MC2 JACOB MATTINGLY )
עניין זה חשוב מאוד להבנה: אין אינדיקציה שאיראן אכן מתכוונת להיכנס ללחימה, אבל בישראל לא לוקחים כרגע סיכונים והאמריקנים משתלבים במאמץ להרתיע אותה למקרה שלמישהו מהאייתוללות יש כוונות כאלה.
בהקשר זה צריך לשים בפרופורציה את ההודעה של פיקוד העורף בעניין אגירת מזון יבש ומים ל-72 שעות. מדובר בחזרה על המלצות קודמות של מי שלא רוצה ליטול סיכונים ומתייחס למצבי קיצון בעורף – אף שאין כרגע צפי לכאלה. לפאניקה במרכולים אין כרגע שום אחיזה או קשר למציאות הביטחונית, אלא למישהו שהיה זריז מדי בפיקוד העורף.
5 מאמצים במקביל
בחזית הדרום פועל צה"ל במקביל בכמה מאמצים שהעיקרי בהם הוא ההתקפה שמבצע חיל האוויר. למעשה, מיושמות שתי דוקטרינות פעולה שנוסחו ונקבעו מזמן. הראשונה – "דוקטרינת הדאחייה" שנוסחה בתקופת הרמטכ"ל גדי איזנקוט, ותמציתה היא שצה"ל יגיב באופן קשה וחסר פרופורציה על הפרת ריבונות ישראל במטרה להרתיע את מי שעשה זאת. במילים אחרות, צה"ל הוריד את הכפפות ועובדה והדבר ניכר גם בחימוש שחיל האוויר מטיל במאות טונות בכל רחבי רצועת עזה, כולל באזורים אזרחיים.
זה מימוש מלא של דוקטרינת הדאחייה, שנוסחה לפי הדגם של הפצצת הרובע בביירות במלחמת לבנון השנייה, שנהרס כליל. עד אמש (שני) פעל כך צה"ל רק בעיר עזה, כשהפציץ את שכונת היוקרה רימאל שמשרתת את אנשי שלטון חמאס. בלילה הרחיב חיל האוויר את פעילותו ותקף כך גם באזורים מדרום לעזה ועד חאן יונס. והמשך יבוא.
הדוקטרינה השנייה שמפעיל כעת צה"ל כולו בעזה היא "מהלומות אש", שייתכן שנועדה לפגוע ביכולות חמאס להתנגד לכוחות - אם וכאשר ייכנסו קרקעית לרצועה. זהו כביכול שלב ריכוך היעד, אבל בפועל הוא הרבה מעבר לכך. למהלומות האש האלה יש מטרה לשבש את הלחימה של חמאס, כולל ניסיונות נוספים לחדור לשטח ישראל במטרה לפצל תמרון קרקעי אפשרי.
הפעלת דוקטרינת הדאחייה על העורף העזתי ודוקטרינת מהלומות האש על התשתית הצבאית מתבצעת בהיקף נרחב הניכר בממדי ההרס. נעשה שימוש רב בפצצות רגילות, ולא בחימושים מדויקים ומתוחכמים שעלותם רבה והם יידרשו בהמשך, בעיקר אם חיזבאללה יצטרף ללחימה.
צה"ל עושה כעת "כלכלת חימושים" קפדנית. בכלל, מדינת ישראל כולל העורף נערכים כל הזמן לאפשרות שחיזבאללה ייכנס ללחימה, ולכן אין ויסות פצועים בין בתי החולים בדרום לבתי החולים במרכז, מתוך הערכה שאם תיפתח חזית בצפון - אזי תידרש מלוא קיבולת התפעול של בתי החולים במרכז ובצפון.
לצד התקיפה בתוך רצועת עזה מנהל צה"ל מאמץ הגנה ושיקום תשתיות מודיעיניות ומבצעיות בעוטף עזה. במסגרת זו הוא סותם את הפרצות בגדר המערכת, ממקש אזורים שלא ניתן לשלוט בהם בצורה מיידית וטובה, ומציב טנקים וכלים אוויריים כולל מסוקים וכטב"מים כדי לפקח שאף אחד לא נכנס לשטח ישראל. במקביל נפתח מבצע שיקום נרחב של תשתיות איסוף המודיעין וההרתעה שבהן חיבל חמאס בהצלחה בגל התקיפה הראשון.
יש עדיין אפשרות שחמאס מחזיק לוחמים במנהרות התקרבות לגדר שלא חוצות את המכשול לתוך שטח ישראל (ככל הנראה אין מנהרות שחוצות לשטח העוטף). צה"ל מנסה להשמיד אותן מהאוויר ולדאוג שהן לא ישמשו יותר את חמאס.
המאמץ השלישי של צה"ל, שכרגע נראה שכמעט הושלם, הוא טיהור השטח ממחבלי חמאס ופלסטינים אחרים שנכנסו לעוטף עזה מאז שבת. ייתכן שעדיין פה ושם יצוצו מחבלים, ולכן ממשיכים עשרות אלפי לוחמים לסרוק את שטח העוטף.
המאמץ הרביעי שנמצא בעדיפות גבוהה קשור בסוגיית החטופים הנעדרים. צה"ל ומדינת ישראל פיצלו את הטיפול לשני ערוצים: האחד הוא זיהוי החטופים והנעדרים והודעה למשפחותיהם, שמתנהל בהובלת אגף כוח אדם בצה"ל. הערוץ השני הוא מודיעיני, ומתבצע בראשות האלוף (מיל') ניצן אלון, איש סיירת מטכ"ל ומבצעים מיוחדים.
המאמץ החמישי שמתנהל בקצב מהיר הוא צבירת הכוחות הקרקעיים - ארבע אוגדות ויותר מזה - לקראת אפשרות של תמרון קרקעי לתוך רצועת עזה לצורך מיטוט שלטון חמאס והתשתית הצבאית שלו. כמו בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים, ניתן להניח שהשלב הזה כולל תכנון מחדש וריענון של תוכניות ישנות שכוללות ביתור הרצועה וטיפול במוקדי התנגדות במקביל. לא כדאי להוסיף פרטים בהקשר זה.
אין מחסור לוגיסטי. זו הוצאת קיטור
התכנון, אימון הכוחות והשלמות ציודים חסרים הם קריטיים לא רק לביצוע המשימות בתוך שטח הרצועה, אלא גם כדי שצה"ל יעשה זאת במינימום אבדות ובמינימום זמן שבו יהיה העורף חשוף לירי רקטות ופצמ"רים מהרצועה. ככל שההכנות יהיו יסודיות יותר, כולל אימונים על מודלים, כך יהיה קל לבצע את המשימות בתוך עזה.
צה"ל טוען שאין מחסור באפודים ובכלי נשק, וגם לא במזון. הבעיה הלוגיסטית שעליה מתלוננים אנשי מילואים רבים נובעת בעיקר מן העובדה שצה"ל גייס בתוך יממה יותר מ-300 אלף איש שחלקם נשלחו לאזורי כינוס לקראת תמרון בעזה, חלקם הגדול נשלח לצפון, וחלקם הוקפץ ליהודה ושומרון כדי להחליף את הגדודים הסדירים שהורדו לדרום.
כך קורה במקרה של גיוס מילואים בהיקף כזה. באופן אישי אני יכול להעיד על כך כמי שהתגייס בשעתו למלחמת ששת הימים ולמלחמת יום הכיפורים. מקרים כאלה, כששיעור המתגייסים מתקרב ל-200% מהתקן של יחידות המילואים, כרוכים במחסור במזון חם, נשק, אפודים וכו'. אבל הדברים הללו מסתדרים בתוך ימים, ואפילו שעות.
מתגייסים ברחבי הארץ עבור חיילי צה"ל, תושבי הדרום ומשפחות הנעדרים
(צילום: אדם קוטב, רועי רובינשטיין)
איני יכול להתאפק מלצטט מה שאמר לי חייל מילואים שנמצא באחד מאזורי הכינוס בדרום: "אמרתי לחבר'ה שהם מפונקים ושיפסיקו להתבכיין. הרבה אמרו לי ש'ככה זה בדור שלנו, אבל בעצם אתה צודק'". ואכן, גם ליחידה הספציפית שלו הושלמו הציודים במהלך היום והם קיבלו אוכל חם. האירוניה היא שעכשיו אני שומע קולות מאנשי מילואים שאומרים שההתגייסות האדירה של העורף לעניין גורמת לבזבוז אוכל ומצרכים שונים. למשל, מוצצים שהגיעו ליחידה שמתאמנת לקראת כניסה לעזה. כלומר, בזבוז אדיר שנובע מכוונות טובות ומהגישה לרשתות החברתיות, שמשמשות להוצאת קיטור אבל הציבור בעורף לוקח אותן ברצינות.
המחסור היחיד שניכר בישראל מאז 7 באוקטובר הוא בהתנהלות ראויה של הדרג הפוליטי, שלא הצליח לגבש ממשלת חירום שתמתן את השסע שעדיין פעור בציבור, ובעיקר תאפשר לחיילי המילואים ולמשפחותיהם בעורף לתת אמון בהנהגה. האמון הזה חשוב מאוד, כפי שהוכיחה גולדה מאיר שהייתה ראש הממשלה ביום הכיפורים ב-1973. הייתה מחלוקת אדירה לגבי התנהלותה לפני המלחמה הארורה, אבל בזמן הקרבות נתנו הציבור והלוחמים אמון מלא בהנהגה המדינית הצבאית, מה שלא קיים היום.
ראש הממשלה בנימין נתניהו טען אמש שהושגה אחדות בעם, אבל כל מי שמשוטט ברשתות החברתיות או קורא טוקבקים יודע שזו אמירה חלולה ונטולת בסיס. השסע קיים והפצע פעור, ועד שלא תהיה ממשלה של איחוד כוחות פוליטיים, ועד שהציבור יאמין שבדרג מקבלי ההחלטות יושבים אנשים מנוסים ושקולים – לא יהיה אמון מלא בהנהגה, שזה מרכיב הכרחי בעיתות מלחמה.
