צפו בריאיון עם סא"ל ד'
(צילום: תומר שונם)
בשבת הקודמת, ביממת התופת הראשונה בקיבוץ כפר עזה, מפקד יחידת דובדבן סא"ל ד' הגיע לבית של תושבת הקיבוץ והצליח תחת אש לחלץ אותה למקום מבטחים, כשבחוץ עדיין שורצים עשרות מחבלים חמושים. בתה של האישה, בעלת צרכים מיוחדים, שהתה במבנה סמוך. היא ביקשה מד' שיחלץ גם אותה, והתחננה שיעשה זאת בזהירות, מבלי שהבת תיחשף לזוועות, מפאת מצבה. האם המודאגת חששה שמראה הגופות המרוטשות שבחצר, עיי חורבן והאש המיתמרת מהבתים השכנים, יגרמו לבתה לנזק הנפשי שייגרם לבתה יהיה בלתי הפיך. למרות הסיכון והעיכוב הגדולים שבכך, ד' נעתר לבקשתה.
סא"ל ד' הכניס שורה של רכבים ממוגנים לפתח הבית שבו הסתתרה הבת, ויצר מסדרון אבטחה סטרילי למראות הקשים. הוא נכנס לבית, הרים את הניצולה ופינה אותה בעוד לוחמיו מחפים והרכבים המשוריינים עומדים בטור כפול בכניסה למבנה המחורר. סגן אלוף ד', אחד הקצינים הקרביים האמיצים ביותר בצה"ל, שאף השיא משואה ביום העצמאות האחרון, סיפר בריאיון מיוחד ל-ynet ו"ידיעות אחרונות" כי חילוצה של הבת בעלת הצרכים המיוחדים "היה הרגע הכי מורכב, הכי רגיש עבורי".
ד' הגיע עם ראשוני לוחמיו, כ-30 במספר, לקיבוץ כפר עזה סביב השעה 8:00 בבוקר בשבת שעברה, ונלחם עד יום שני בערב, כ-60 שעות ברציפות, ללא דקה של הפוגה או מנוחה. 20 מלוחמיו נפצעו בקרבות הקשים בין בתי הקיבוץ, שאותו הכיר היטב מאז שפיקד על הגזרה כמג"ד מרחבי מהצנחנים לפני כשנתיים. הוא עצמו חילץ תחת אש חמישה מהפצועים כשהם במצב אנוש, כמה מהם מפקדים בכירים ביחידה. לאחד הפצועים, שלא נהרג, שוסף הגרון מסנפירי טיל נ"ט שעף ליד ראשיהם. בשוך הקרבות, כאשר סיים ד' לשחרר את הקיבוץ יחד עם לוחמיו, הוא קיבל טלפון משלישת היחידה, שאמרה לו: "חמישה מהפצועים שחילצת לאחור נהרגו, ומזל טוב". ד' זעם על החלק האחרון של דבריה, והיא מיהרה להסביר כי "באמצע הקרבות אשתך קיבלה צירים, וילדה בת בריאה".
סא"ל ד' הוא אחד מקציני השטח המוערכים והמשובחים בצה"ל, סוס דוהר - אך מתוחכם - שבשנתיים האחרונות הסתער וחיסל עם עינו האחת מאות מחבלים, לצד לוחמיו, בשכם ובג'נין. רק בכפר עזה, בשבת השחורה, הצליח להרוג כך, חרף נכותו, 20 מחבלים. את העין ד' איבד בתוך רצועת עזה, במהלך קרב קשה במבצע צוק איתן ב-2014. ביום שלישי הוא העביר את האחריות על כפר עזה ליחידה אחרת, כדי להתפנות להכנות ולתרגולות לקראת התמרון הקרקעי המתקרב בתוך הרצועה. "חמאס יהיה חמאס לשעבר. לא יהיה יותר מושג כזה חמאס. נשמיד אותו. לא יהיה שם מי שיתחרט על מה שעשו לנו. אני מבטיח, יחד עם לוחמי דובדבן, להפוך את חמאס להיסטוריה, שיגידו שפעם היה ארגון כזה שקראו לו חמאס. נעשה את זה למען המדינה והעם שלנו", הצהיר.
טנקים בכפר עזה ביום הראשון למלחמה
כמו כל מפקדי צה"ל, גם סא"ל ד' הופתע בשבת שעברה בבוקר ממתקפת הפתע של חמאס. יחידתו המצטיינת היא מומחית לשטחי יהודה ושומרון, ומוכרת היטב לכל פעיל טרור בקסבה של שכם ובסמטאות של מחנה הפליטים ג'נין, אך בזירת עזה היחידה לא תפסה שום כוננות, וקפצה לעוטף על דעתו של ד'. "יש לנו תמיד פלגה לכוננות מיידית לנוהל 'צבא שמיים' (פיגוע מיקוח הכולל חטיפת בני ערובה והתבצרות - י"ז) באיו"ש, אם עכשיו מחבלים יחדרו לאחד היישובים וישתלטו על בית עם בני ערובה, בקריית ארבע או באיתמר למשל, אבל אף אחד מאיתנו לא חשב, לא התאמן ולא ציפה מעולם שבאירוע מבצעי אחד יהיו במקביל 20 'צבא שמיים', ועוד בכמה יישובים במקביל. אף יחידה, לא רק דובדבן", הוא מודה.
סביב השעה 07:00 קיבל סא"ל ד' את הטלפון הראשון מחברו מפיקוד הדרום, אל"מ אפרים אבנר, שאמר לו שמשהו חריג קורה באוגדת עזה. ד' תיאר: "בדיוק התעוררתי לתפילת חג, ואחרי הטלפון הראשון התקשרתי למפקד פלגה שלנו, סרן בן בורשטיין, שסגר כוננות בבסיס, ואמרתי לו 'יש אירוע חמור בדרום, קח את כל מה שיש לך וסע דרומה. ניפגש בדרך, ותביא איתך גם את הג'יפים הממוגנים ולא רק את הסוואנות'. כשהגענו לצומת הודיה, ממש לפני שדרות, סביב 08:00 בבוקר, קיבלתי החלטה בשיירה שבדיעבד הצילה אותנו: להשאיר את הסוואנות ולהתקדם רק עם הרכבים ממוגני ירי, כי זכרתי כמפקד גזרת נחל עוז שטווחי הירי קרובים".
הקצין המנוסה, שכאמור ביום העצמאות האחרון השיא משואה בשל הצטיינות יחידתו, חתר למגע בחוכמה, אחרי שנתקל בדרך עם קצין מבצעים של המשטרה ליד שדרות. הקצין אמר לו שהם מנהלים חילופי אש עם מחבלים בעיר, אך המצב בכפר עזה בעייתי: "נסענו דרומה לכיוון הקיבוץ, מרחק קילומטרים בודדים משדרות, אבל המחבלים הציבו מחסום בצומת קיבוץ מפלסים, כדי לעכב את כוחות התגבורת. ראיתי שם כבר רכב של כוחות הביטחון מרוסס לגמרי והבנתי כמה חשוב שבאנו ממוגנים. ביצענו מעקף ובשער הצהוב של כפר עזה ראיתי אזרח פגוע עם רכבו ההפוך. השער לא נפתח לנו אז יצאתי וחיפשתי כפתור שיפתח אותו, עד שהצלחתי".
כמו לכל המפקדים שקפצו לעוטף, גם לסא"ל ד' לא היה שום מודיעין מקדים או מידע על מה קורה בשטח, בגלל הפגיעה הקשה שספגה אוגדת עזה – המחבלים השתלטו קודם על המוצבים הסמוכים לגבול והשמידו את חמ"לי השליטה והתצפית. למזלו של ד', ברכב שלו היה לוחם בקבע שגר וגדל בכפר עזה, והכיר כל פינה בקיבוץ. הלוחם, רס"ל ג', היה מחובר גם לקבוצות התושבים וקיבל כך הכוונה שסייעה מאוד בתכנון הקרב. ד' תיאר כי הלוחם "כיוון אותי למרכז היישוב, ואז פתאום ראיתי שני טנדרים של חמאס עם כמה מחבלים לידם. לקח לי רגע להבין מה אני רואה, וגם הם הסתכלו עלינו לכמה שניות, מטווח של כמה מטרים".
ד' העיד כי בתום ההפוגה הקצרה, "מיד הומטרה עלינו אש כבדה, ואמרתי ללוחם שנהג שייתן גז לחנייה המקורה באחד מבתי הקרקע, ותוך כדי גם ידרוס את אחד המחבלים, כדי שניכנס לבית, נמצא בו מחסה ומשם נצא להתקפה. הם ריססו אותנו באש כה כבדה שעוד רגע השמשות המשוריינות כבר לא היו מחזיקות. בבית היינו 30 לוחמים, ממש בצפיפות, ואז התחלנו לצאת עם חיפויים הדדיים, לפתוח זוויות ולנהל לחימה קשה מול מחבלים וצלפים שזיהינו על הגגות".
בניגוד לכוחות אחרים שהוקפצו וחלקם היו עם ציוד לחימה מינימלי ובלי שכפצ"ים קרמיים, הפלגה הראשונה שעמה קפץ סא"ל ד' הייתה מאובזרת בכוננות לחימה למעוזי הטרור בג'נין: "זה עזר לנו מאוד, גם המיגונים המיוחדים שהוספנו לרכבי הזאב שלנו, שאיתם קפצנו לדרום, בגלל מה שקרה לנו בג'נין, ממש הצילו אותנו כאן. הפעלנו אש כבדה, יש לנו ברכבים אמצעי לחימה רבים ומטולי טילים, אמצעי קשר וארגזי תחמושת לימים של קרב בלי הפסקה. השתמשנו בהכל". בינתיים, לקיבוץ הגיעו גם לוחמים מסיירת מטכ"ל וספגו פגיעות, כי הגיעו ברכב קל.
סא"ל ד' המשיך ותיאר כי במהלך הלחימה מול המחבלים הוא קיבל מידע מאחד החמ"לים שיש אזרחים פצועים מסתתרים. "הלוחם ג', שגר ביישוב, לא חשב לרגע על מכריו וחבריו. הוא הציל קודם את מי שראה, והכווין אותי למידע שזרם מהחמ"ל", שיבח מפקד היחידה. בהיתקלות הראשונה והקשה איבד סא"ל ד' את מפקד הפלגה שהקפיץ בבוקר, רס"ן בורשטיין ז"ל, ולוחם נוסף. לוחמים נוספים נפצעו, ועשרות המחבלים החלו לכתר את לוחמי דובדבן בין בתי הקיבוץ. ד' סיפר כי "הפרמדיק שלנו עשה עבודה מדהימה. הוא היה איתנו בחוליה הקדמית והציל חיים רבים. נאלצנו תוך כדי הקרב לטפל רק במי שהבנתי שאפשר להציל את חייו".
7 צפייה בגלריה
"נאלצנו להסתער כשרבות מהגופות, גם של ילדים, ממש לרגלנו". סא"ל ד'
(צילום: Thomas COEX / AFP)
ד' חתר להיות תמיד ראשון בכוח, נתן מכות אש עוצמתיות ובמקביל הקפיץ צוותים נוספים מהיחידה המובחרת. באחד המקרים, כאשר עשרות מחבלי חמאס הקיפו את הכוח והפרמדיק שלו טיפל בלוחם שנפצע במרחק של כ-30 מטרים ממנו, הם היו חייבים לשמור על שקט כדי שד' ידלג בבטחה לנקודה טובה יותר. ד' סיפר כי "תקשרנו במבטים תוך כדי שהפרמדיק מטפל בפצוע, והוא סימן לי באיזה רגע נכון שאסתער". ד' התקדם עם קצין נוסף מהכוח וברגע אחד שמע שריקה אדירה. כמו בסרט, ראה ד' טיל נ"ט שחולף כמה עשרות סנטימטרים מראשו, וכמעט ההרגיש את משב הרוח שיצר: "הכנפונים של הטיל שיספו את הצוואר של הקצין שהיה איתי, והטיל פגע באחד הבתים".
הוא העיד כי מיד הוענק טיפול ללוחם שצווארו שוסף, וכעת מאושפז בטיפול נמרץ. "במצב הזה פעלתי לייצב מצב, לצבור כוחות נוספים שלנו שבינתיים הגיעו, ולתכנן את המשך הקרב", אמר ד'. התקשרתי לאחד המפל"גים שלי, ואיכשהו בקומבינה עם חברים שיש לו בחיל האוויר הוא דאג שמסוקים יביאו הנה מהר את כל היחידה. כך כל לוחמי דובדבן פעלו במוקדים הכי קשים בעוטף, גם בקיבוצים בארי, סופה וניר עוז".
ככל שהשעות עברו והלילה ירד, הלחימה רק התעצמה. חמאס התמקד בצד הצפוני של הקיבוץ, כי הבין מראש שזו נקודה חלשה – "בית נעורים", שבו גרים צעירים ובני נוער במתחם של דירות קטנות: "תוך כדי התקדמות חילצנו אזרח ועוד משפחה לאחור, כולל גבר שראינו כפות, אבל לצערי נאלצנו להילחם ולהסתער כשרבות מהגופות, גם של ילדים, ממש לרגלנו. באחת החצרות ראיתי אדם שראשו נערף".
סא"ל ד' העיד כי "בבית הנעורים היה הכי קשה, כי המחבלים שם התבצרו לעיתים עם בני הערובה. החלטתי להביא שופל שיתחיל לגלח את הממ"דים שהיו קשים לחדירה. כרזתי ליהודים שלא נחטפו בבתיהם לצאת, אבל רבים מהם פחדו, גם כשצעקתי 'צה"ל צה"ל'. זה היה קרב קשה, צפוף, עם השלכות רימונים הדדיות, אבל לשמחתי אף אחד לא נפגע אצלנו מירי דו-צדדי, חרף כל הקושי והבלגן. בין מוצאי שבת לימי ראשון ושני נשארתי שם כבר בלי מפקדים בכירים שנפגעו, אז הצעירים שבהם לקחו פיקוד והמשיכו כמו אריות. ג' כל הזמן דיבר עם מזכירת היישוב, שעזרה בהכוונה.
"המשיכו להיפצע לי חיילים, ואחד מהם הוא רס"ל י', שנפצע קשה רק לפני שלושה חודשים מרסיסים שספג ברגליו בטול כרם, אבל התעקש לחזור ליחידה לאחר שהחלים. המחבלים פגעו בקרב בקיבוץ בדיוק בצלקות שלו. הגעתי אליו וכל הברגים הרפואיים שעל העצם יצאו החוצה. שמתי לו חוסם עורקים והוא נשך שפתיים חרף הכאבים הלא אנושיים, כדי לא לחשוף אותנו. כעת הוא מאושפז במצב קשה בתל השומר".
סא"ל ד' המשיך ותיאר כי "זיהינו לפתע מחבלים מנסים לברוח עם ג'יפ צה"לי, ונתנו מכת אש שלא הותירה כלום מהרכב הזה. בסוף פתחתנו את הדלתות של הממ"דים ב-16 הדירות בבית הנעורים. החבר'ה שהיו נצורים שם במשך יותר מיומיים, וחלקם גם נפצעו, פשוט זינקו עלי כי הייתי החייל הראשון שהם ראו סוף סוף. הם נתנו לי חיבוק דוב, וכן, היה שם הרבה בכי. היה בית עם אישה שהסתתרה מתחת למיטה והסכימה לצאת רק בפעם השלישית שנכנסנו לדירה. המחבלים חטפו בעיקר קשישים".
גם אחרי שחילץ את קיבוץ כפר עזה עם חייליו בתום 60 שעות של לחימה הרואית, עבודתו של סא"ל ד' לא נעצרה: בימים האחרונים היחידה חיסלה לפחות שמונה מחבלים בהיתקלויות שונות בשטח העוטף, אך המאני טיים עוד לפניה. סא"ל ד' אמר כי "200 לוחמי מילואים של היחידה פועלים באיו"ש, והכוח הסדיר שלנו כאן. לא אזוז מעזה עד שנשלים את המשימה".
