אנחנו על ההר, ואסור לצה"ל ולראש הממשלה נתניהו לרדת ממנו שוב: כיבוש החרמון הסורי, ונקודות חשובות ומשמעותיות נוספות להגנה על הגולן הישראלי, לאורך הגבול בשטח החיץ בטריטוריה של המשטר הסורי לשעבר, הוא מעבר לסיפוח נקודתי או ל"תמונת ניצחון", אלא חייב להיות אירוע אסטרטגי, כזה שמנצל מציאות ביטחונית ומדינית כמעט חסרת תקדים זה יובל שנים.
מציאות כזו, שקובעת מציאות חדשה בשטח של תוהו ובוהו ודואגת, לאור לקחי הטבח בשבעה באוקטובר וחלומותיהם הדומים להפליא של שאר אויבינו, כי מה שהיה לא יהיה יותר. מדינת ישראל לא תאפשר מועד ב' למימוש חלומות הגיהינום שמשאר גבולות הארץ שואפים להם שכנינו.
ב-31 במאי 1974 נחתם בין ישראל לממשל אסד בסוריה הסכם להפסקת האש, הפרדת הכוחות, שחרור שבויי המלחמה ונסיגה ישראלית מכל השטחים שכבשה במלחמת יום הכיפורים (כ-20 קילומטר רוחבה וכ-400 קמ"ר שטחה), שבה פתחו הסורים לצד שאר צבאות ערב אשר ביקשו במהלך הפתע אז בשישה באוקטובר, לנוכח העיוורון הישראלי, להשמיד את מדינת ישראל. בתמורה לנסיגה מכל השטחים שכבשה ישראל היא "קיבלה" התחייבות להקמת אזור חיץ בשטח של כ-235 קמ"ר, בניהול כוח לוחמים זר מהאו"ם בשם אונדו"ף שנפרסו בצידו הסורי של הקו.
בחודש יוני 1974 הושלמה הנסיגה הישראלית, וחמישים שנה לאחריה, אזור החיץ קרס עם נפילתו של המשטר הסורי שהיה מחויב להסכם, ובמהלך הסופ"ש ולאורך היום נכנסו אליו כוחות צה"ל כדי להבטיח שמעתה ואילך ביטחון תושבי הגולן לא יופקר כמו בגבול לבנון לידי יוניפי"ל וכמו בגבול עזה, לידי חמאס. בין הנקודות שנכבשו מחדש – פסגת החרמון הסורי, מעבר קוניטרה ועוד. כיבוש השטחים ששהיית אויב בהם מסכנת את אזרחינו, ועלולים ליפול לידי משטר המורדים המעורער הנשלט בידי טורקיה וארדואן, הגיע היום במקביל לגל תקיפות של מטוסי חיל האוויר כלפי תשתיות טרור וטילים, לפי דיווחים ערביים, בשדות תעופה בדמשק ובדרום סוריה, לצד האזורים הכפריים של דרעא וא-סווידא.
כוחות צה"ל יחזיקו בשטחים הביטחוניים החשובים כל כך להגנתנו בגבול סוריה בגולן, כעת ומעתה ואילך ועד שיימצא פרטנר בצד השני שלא יבקש להרוג אותנו
בצה"ל לא מאוד מתחברים, כך נראה בלשון המעטה, לאירוע ההיסטורי שאמור לשנות את פני המציאות, והבהירו היום לכתבנו הצבאי יואב זיתון כי מדובר בפריסת כוחות הגנתית וזמנית במרחב החיץ, שנובעת מכך שבסוף השבוע הסתובבו במרחב חמושים סורים לא-מזוהים. אך כמו שבצבא במשך חודשים היו בכירים רבים שנאבקו להגיע להסדר מדיני עם חיזבאללה, ולהימנע מכניסה קרקעית וחשיפת אין-ספור מוצבי התקיפה וההזנקה לכיבוש הגליל, כך אני מקווה שגם הבהרות "הפריסה הזמנית" יתנפצו מול מבחן המציאות, וכמו תמיד, בצה"ל ובדרג המדיני-ביטחוני ייאלצו להתמודד עם המציאות ולקבוע עובדות בשטח, ולא רק להגיב כלפי האיומים שאנחנו מצליחים לגלות במרחבי האויב.
יאיר קראוסבדומה לאזור החיץ שישראל מחזיקה בו דה-פקטו כעת בגבול סוריה, עליה לנהוג בדיוק כך גם בגבול לבנון. התושבים ביישובי קו העימות לא יסכימו למציאות ביטחונית אחרת.
והרי החדשות, שצריכות להיות ברורות לכולנו, ועלינו לדרוש את מימושן: כוחות צה"ל יחזיקו בשטחים הביטחוניים החשובים כל כך להגנתנו בגבול סוריה בגולן, כעת ומעתה ואילך ועד שיימצא פרטנר בצד השני שלא יבקש להרוג אותנו ולכבוש את אדמתנו. מאחר שאין כרגע בנמצא כל גורם אחר שבצבא יכולים לחשוב "למסור" לו את אזור החיץ בטווח הנראה לעין - צה"ל לא ייסוג מהשטחים האלו ולא יעביר אותם, בטח שלא לג'בהת א-נוסרה (מבית אל-קאעידה) שכעת עומדים בראש המשטר המתהווה, ובטח שלא לארגוני המורדים האחרים שנמצאים במרחב הגולן הסורי.
בוחן המציאות כעת גם מלמד כי אין גורם שלטוני יציב כלשהו בסוריה שיכול לדרוש ממועצת הביטחון של האו"ם להסיג את חיילינו משם, ולהציב בעמדות צבא סוריה המפורק את כוחות אונדו"ף שזקוקים כעת במיוחד דווקא להגנת צה"ל, ועשרות מהם למשל חייבים את חייהם לישראל, שהצילה אותם לאחר שהמוצב שלהם, הסמוך לכפר חאד'ר, נכבש בידי המורדים וכל רכושם של הלוחמים הזרים נבזז. הסכם הפרדת הכוחות שנחתם עם תום מלחמת יום כיפור ב-31 במאי 1974 נמחק היום ואיבד כל תוקף, עם "מחיקתו" של הצד הסורי בהסכם וכניסתה להיסטוריה של הרפובליקה הערבית הסורית, שמשנה כעת את פניה. כשמדברים על היסטוריה, זה חתיכת אירוע היסטורי, ואסור לנו לפספס אירוע שכזה.
