תחילת העימותים, הבוקר
(צילום: נדב אבס, סיון חילאי, אדם קוטב)
מתנגדי המשטר בכחול, התומכים באדום: המשטרה הכריזה על "השגת שליטה" במהומות האריתריאים בתל אביב, אבל קדמו לכך שעות של התפרעויות קשות ותמונות של כאוס. המתפרעים אחזו באלות, יידו אבנים ודקרו באמצעות סכינים. המשטרה השתמשה באש חיה, לפחות 135 נפצעו בהם כ-30 שוטרים, ולפחות 39 נעצרו.
על פניו מדובר בכשל מודיעיני זועק לשמיים של הרשויות בישראל שלא צפו ולא נערכו מראש להתנגשויות כאלה בין מתנגדי לתומכי המשטר. "חד-משמעית, לא צפינו מהומות אלימות כאלה", הודו במשטרה, שהעניקה רישיון לפסטיבל שגרירות אריתריאה ולהפגנת הנגד של מתנגדי המשטר. עם זאת, הם טענו כי אם לא היו מעניקים רישיון לפסטיבל ולהפגנה, "גם דבר זה היה מוביל לעימותים".
מתנגדי המשטר הגיעו להפגנה כשהם לובשים חולצות כחולות וחלקם אף הניפו דגלי ישראל – כסמל לבקשה שלהם מהעם ומהממשלה בישראל להבין את המחאה שלהם ולסייע להם. מנגד, מתנגדי המשטרה לבשו חולצות אדומות.
גורמים שמעורים בחיי הקהילה האריתראית בישראל אמרו כי עם כל הכבוד למתנגדי המשטר, הם התנהגו בצורה חצופה והתפרעו במדינה שנתנה להם מקלט ושחלקם אורחים בה כבר יותר מעשר שנים. "לא יתכן שתנהלו את הסכסוכים שלכם עד כמה שהם מוצדקים בצורה אלימה. זה מקומם מאוד", אמר גורם ישראלי שמלווה הקהילה האריתריאית בישראל.
בישראל חיים כ-17 אלף אריתריאים מתוך 50 אלף מבקשי מקלט ומסתננים שהיו כאן בשיא. מספר זה לא כולל כמה אלפי ילדים שנולדו בישראל. רק השנה עזבו את הארץ מעל 2,000 אריתריאים. חלקם חזרו לארצם וחלקם התאחדו עם בני משפחותיהם בקנדה, ארצות הברית, גרמניה ומדינות נוספות.
נפגעי דקירות בגינת לוינסקי
במשטרה מודים: "הופתענו מעוצמת האלימות, חד-משמעית"
(צילום: דוברות המשטרה )
מרבית מבקשי המקלט הגיעו לארץ בין 2006 ל-2011. מרביתם, כ-80 אחוז, הם גברים. רובם מדברים עברית אחרי השנים הארוכות בארץ וכמעט כולם ברחו מאימת הדיקטטורה באריתריאה, מדינה אשר יצאה לעצמאות בשנת 1991 לאחר 32 שנה של מלחמת גרילה מזוינת נגד אתיופיה. מאז הכרזת העצמאות לאריתריאה שליט אחד, איסאייס אפוורקי - והיא קיבלה את הכינוי "צפון קוריאה של אפריקה". פליטים שברחו מהמדינה העידו כי אזרחים מגויסים שם לצבא בגילים צעירים, ונאלצים לעבוד תחת איומים בעבודות כפייה בתנאי עבדות.
שגרירות אריתריאה בישראל קיימת כאן מאז שנת 2004. השגרירות מנוהלת כיום על ידי ממונה בהיעדר שגריר. היא הגישה בקשה רשמית לקיום פסטיבל תרבות וגיוס כספים למשטר בתל אביב וביקשה מהרשויות הישראליות הגנה. פסטיבלי תרבות כאלה התקיימו בעוד שורה של מדינות שבהם יש קהילות אריתריאיות גדולות, וגם שם היו התפרעויות קשות ועימותים בין מתנגדי המשטר לתומכי המשטר שכללו עשרות פצועים ומאות עצורים. התפרעויות אלימות היו בין היתר בקנדה, גרמניה ושבדיה. בכמה מקומות, כמו בטורונטו, הרשויות ביטלו את הפסטיבל מחשש למהומות.
רוב האריתריאים בישראל מתנגדים למשטר ולכן הם ברחו לארץ. הם לא היו מוכנים לקיומו של פסטיבל התרבות הזה בטענה שמדובר בפסטיבל של מדינה דיקטטורית שרודה באזרחיה ומשתמשת בתעמולה. השגרירות האריתריאית בישראל שנואה מאוד על ידי רוב יוצאי אריתריאה בישראל ולו רק בגלל החוק המחייב אותם לתרום שני אחוז מההכנסות שלהם לאריתריאה. מי שלא משלם את הכסף לא מקבל שירותים מהשגרירות כדרכון או תעודות רשמיות.
מתנגדי המשטר טוענים שתומכיו הם מרגלים של המשטר שמדווחים לו על כל צעד ושעל של המתנגדים. הם אף טוענים שהמשטר באריתריאה רודף אחרי המשפחות שלהם, מנהל משטר הפחדה ומחזיק אותם כבני ערובה.
אגב לישראל משבר דיפלומטי חריף כבר זמן רב עם ממשלת אריתריאה, לאחר שזו סירבה לאשר הגעת שגריר ישראלי לאסמרה הבירה זה יותר מ-3 שנים. שגרירות ישראל באסמרה נטושה מאז אפריל 2020 ומדינת ישראל משלמת שכירות למבנה השגרירות הנטוש ואף משלמת משכורות לעובדים מקומיים שנותרו חסרי מעש.
