"בשלושת העשורים האחרונים טיפחנו בטיפשותנו אצל הערבים את האשליה שיוכלו להקים כאן מדינה. אחרי כל כך הרבה שנים שבהן הרגלנו את העולם לפרדיגמה של 'פתרון שתי המדינות', טבעי שייקח זמן לשכנע את כולם שזה אינו עומד לקרות" (מתוך "תוכנית ההכרעה" של השר בצלאל סמוטריץ')
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הוא תושב קדומים. כמעט בכל בוקר, בדרכו למשרדו בירושלים, הוא נוסע על ציר 60 החולף ברחוב הראשי של חווארה. "אין יום שאין שם זריקות אבנים, בקבוקי תבערה וירי. זה כפר עוין", סיפר בוועידה שבה השתתף לפני שבועיים, ימים אחדים לאחר שמתנחלים הציתו עשרות בתים בחווארה בתגובה לרצח האחים הלל ויגל יניב ז"ל.
לסמוטריץ', שר בכיר בממשלה וחבר קבינט, גם הייתה הצעה קונקרטית כיצד לטפל בטרור שיוצא מהעיירה הפלסטינית הסמוכה לשכם. "אני חושב שאת חווארה צריך למחוק", אמר מול עדשת המצלמה, "מדינת ישראל צריכה לעשות את זה".
הצעתו של סמוטריץ', כמה ימים לפני ביקורו בארה"ב, עוררה חלחלה גם לא רק בישראל אלא גם בוושינגטון. דובר משרד החוץ האמריקני הגדיר את דבריו כ"מגעילים ודוחים" ושגריר ארה"ב בישראל תומאס ניידס צוטט כמי שאמר "הוא טיפש. יש לו טיסה לוושינגטון, ואם הייתי יכול הייתי זורק אותו מהמטוס". גם ירדן ואיחוד האמירויות הצטרפו לגינויים, והאחרונה אף ביטלה בעקבותיהם עסקה ביטחונית עם ישראל.
סמוטריץ' אמנם לא הושלך מהמטוס לוושינגטון, אבל הוא בהחלט נתקל שם השבוע בכתף קרה של הממשל, ונאלץ להתנצל באנגלית שכבר שמענו טובה ממנה: "אני חוזר עכשיו על החרטה הכנה שלי. האמירה שלי לאחר אירועי חווארה יצרה רושם מוטעה לחלוטין".
- המטרה האמיתית שלא הכרנו: רון בן ישי כתב על תוכנית ההכרעה של סמוטריץ' בטורו בחודש שעבר
בצלאל סמוטריץ' בארה"ב, השבוע
(מתוך טוויטר)
עוד קודם לכן פרסם סמוטריץ' מכתב חרטה המופנה לטייסי חיל האוויר במילואים, שרבים מהם פירשו את דבריו כקריאה להשמיד את הכפר על תושביו והבהירו שלא יתנו יד לפשעי מלחמה. "חשוב לי להתנצל בפני צה"ל ומפקדיו, בדגש על אנשי חיל האוויר, אם היה לי חלק בשבירת האמון החשוב כל כך בין צה"ל, כצבא העם, לדרג המדיני הנבחר", כתב בפוסט ארוך בפייסבוק. "הייתי חייב לקחת בחשבון איך אמירות שלי יכולות להתקבל אצל הטייסים הגיבורים שלנו".
אפשר להניח שהימים האחרונים היוו עבור סמוטריץ' שיעור מאלף במגבלות הכוח, בדיפלומטיה ובאחריות הנלווית למעמדו החדש. אם למד את הלקח, הוא כנראה ינסה, להבא, להתנהל מתחת לרדאר בסוגיות רגישות הקשורות ליהודה ושומרון. ואין הכוונה רק לשאיפתו למחוק כפרים פלסטינים, פיזית או מטאפורית, אלא גם לתוכניתו הכוללת לעתיד השטחים – תוכנית שהממשל האמריקאי לא יאהב, בלשון המעטה, שמרבית הציבור בישראל יתנגד לה, ושהוצאתה לפועל תסבך אותנו עם העולם ועלולה להבעיר את המזרח התיכון.
על קיומה של התוכנית הזו רמז סמוטריץ' באותו אירוע שבו הציע למחוק את חווארה. בתגובה לקריאת ביניים מהקהל הסביר סמוטריץ' כי הוא דוגל בהפעלת יד קשה נגד הטרור, ואף המליץ למעיר ההערה לעשות עבודת מחקר קטנה כדי להבין לעומק את גישתו כלפי הפלסטינים. "פשוט תיכנס לגוגל ותעשה חיפוש 'תוכנית ההכרעה'", אמר.
הפוגרום בחווארה בחודש שעבר
אז עשינו גוגל. "תוכנית ההכרעה" של סמוטריץ' פורסמה לראשונה בספטמבר 2017. במניפסט מנומק ומנוסח היטב הוא מציג תוכנית שתצליח, לדעתו, במשימה שבה נכשלו רבים לפניו – סיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בפתח הדברים מודה סמוטריץ' כי הוא "מאמין בקדוש ברוך הוא, באהבתו לעם ישראל ובהשגחתו עליו. מאמין בתורה שהזהירה מפני הגלות והבטיחה את הגאולה", אך מתחייב שבין אמונה זו לבין התוכנית אין דבר וחצי דבר. "המאמר הזה איננו מניפסט דתי-אמוני אלא תוכנית ריאלית, גיאופוליטית ואסטרטגית", התחייב.
תוכניתו של סמוטריץ' מסרבת להכיר בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית ומתנערת מרעיון "שתי המדינות", שהיוו עד כה בסיס לכל משא ומתן מול הפלסטינים. היא יוצאת מנקודת הנחה ש"שלום לא יהיה כאן כל עוד תיוותר על כנה תפיסת המוצא שנגזר על הארץ הזו להכיל בקרבה שני קולקטיבים בעלי שאיפות לאומיות סותרות". התוכנית מבקשת גם לנפץ את תפיסת "ניהול הסכסוך", שהשתרשה בקרב מקבלי ההחלטות בישראל מאז האינתיפאדה השנייה. "מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך ולדשדש במלחמה הסיזיפית בטרור, ולא פחות חמור מכך – בדה-לגיטימציה שהתנהלות זו מייצרת לנו בעולם", מסביר סמוטריץ' במסמך.
טרנספר או רילוקיישן?
התוכנית נשענת על שלוש הנחות יסוד: פתרון שתי המדינות אינו ריאלי, ומעולם לא היה כזה; המפעל הציוני של שיבת עם ישראל לארצו אחרי אלפיים שנות גלות, נדידות ורדיפות הוא המפעל הצודק והמוסרי ביותר שהתרחש בעולם במאות השנים האחרונות; והאמירה שלא ניתן לדכא את השאיפה הערבית לביטוי לאומי בארץ ישראל אינה נכונה.
השלב הראשון למימוש התוכנית הוא יצירת תודעה שממערב לירדן יש מקום להגדרה לאומית אחת בלבד, זו היהודית. "ממילא אין, ולא תקום מדינה ערבית בלב ארץ ישראל שתאפשר את מימוש השאיפות הלאומיות הערביות בה", פוסק סמוטריץ'. "גניזת החלום הזה תצמצם את המוטיבציות למימושו, וממילא את הטרור".
את התודעה הזו, גורס סמוטריץ', יש לקבע בהצהרות – כמו "אמירה ישראלית חד-משמעית לערבים ולעולם כולו שלא תקום מדינה פלסטינית", ובמעשים, כמו החלת ריבונות ישראל ביהודה ושומרון. אבל בעיקר באמצעות חיזוק ההתיישבות. סמוטריץ' מציע "הקמה של ערים ויישובים חדשים בעומק השטח, והבאת מאות אלפי מתיישבים נוספים להתגורר בהם", ומסביר כי ההתנחלות המואצת ביהודה ושומרון "תצרוב בתודעה של הערבים ושל העולם כולו שאין שום סיכוי להקמת מדינה ערבית בארץ ישראל".
השלב השני של "תוכנית ההכרעה" עוסק בגורלם של הפלסטינים בשטחי יהודה ושומרון. סמוטריץ' מציע להם שתי חלופות, שהן למעשה שלוש. "מי שרוצה ומסוגל לוותר על מימוש שאיפותיו הלאומיות, יוכל להישאר כאן ולחיות כפרט במדינה היהודית, וכמובן ליהנות מכל השפע, הטוב והקִדמה שהעם היהודי הביא ומביא לארץ ישראל", מציג סמוטריץ' את החלופה הראשונה. התושבים הללו לא יחשבו כאזרחי ישראל, אך יחיו תחת מודל שיאפשר להם "ניהול חיים קהילתי עצמי" באמצעות הקמת "מינהלות" או רשויות מקומיות עצמאיות, שראשיהן ייבחרו בבחירות דמוקרטיות.
לפלסטינים שיחליטו להישאר ביהודה ושומרון תוך כדי ויתור על שאיפותיהם הלאומיות מציע סמוטריץ' להשתלב בהמשך – "עם התקדמות התהליך והפנמתו" – כאזרחים של מדינת ישראל. "ניתן יהיה לשקול גם מתן אזרחות מלאה, לרבות זכות הצבעה לכנסת, בהתאם לכמות התושבים הערבים שיבקשו לעשות זאת, ובמקביל לגילוי נאמנות מוחלטת למדינה היהודית באמצעות קיום חובת שירות צבאי, כמו לאזרחי ישראל הדרוזים שכרכו את גורלם עם מדינת ישראל כמדינה יהודית ומקיימים עימה שותפות אמיצה". זו אולי ההצעה מרחיקת הלכת ביותר של סמוטריץ'.
החלופה השנייה נועדה עבור "מי שאינו רוצה או אינו מסוגל לגנוז את שאיפותיו הלאומיות". פלסטינים אלו, מציע סמוטריץ', "יקבלו מאיתנו סיוע להגר לאחת ממדינות ערב הרבות שבהן הערבים יכולים לממש את שאיפותיהם הלאומיות, או לכל יעד אחר בעולם". אם זה נשמע כמו טרנספר, סמוטריץ' ממהר להבהיר: "לא, אין הכוונה לגירוש אכזרי וגם לא להצפתן של מדינות בפליטים חסרי כל; ההגירה שאנו מדברים עליה היא כזו הנעשית ברצון ומתוך חיפוש עתיד טוב יותר... לא מדובר בהגירה של סירות רעועות, אלא בתופעה המודרנית המצויה כל כך של עלייה על מטוס אל עתיד מסודר, 'רילוקיישן'".
סמוטריץ' מודע לכך שלא כל תושבי יהודה ושומרון הערבים יבחרו באחת משתי החלופות לעיל. "יהיו מי שיתעקשו לבחור ב'אופציה' השלישית – להמשיך בהפעלת אלימות כלפי צה"ל, מדינת ישראל והאוכלוסייה היהודית", הוא כותב. "מחבלים כאלה יטופלו בנחישות על ידי כוחות הביטחון, בעוצמה גדולה מכפי שאנו עושים כיום, ובתנאים נוחים יותר עבורנו".
סמוטריץ' מודע לכך שהתוכנית תיתקל בהתנגדות קשה, בארץ ובעולם. "תוכנית ההכרעה תהיה אולי קשה לעיכול ברגע הראשון, אולם ההיגיון הרב הטמון בה, כמו גם היותה הכרחית ובלתי נמנעת, יביאו בסופו של דבר לאימוצה על ידי החברה בישראל ועל ידי הקהילייה הבינלאומית", הוא משוכנע.
הוא גם מבין שהחלת הריבונות על יהודה ושומרון ללא מתן אזרחות לתושבים הפלסטינים עשויה להתפרש כיצירת משטר אפרטהייד. "(אבל) משטר של חירות אינו מתחיל ונגמר בזכות לבחור ולהיבחר", הוא קובע. "גם בהיעדר זכות הצבעה לפרלמנט ריבוני מלא, אין מדובר בשלטון אפרטהייד, אלא לכל היותר במרכיב חסר בסל החירויות, או אם נרצה – גירעון במובהקות הדמוקרטית (...) ניתן להחיל את הריבונות הישראלית על כל שטחי יהודה ושומרון מבלי להעניק לערבים המתגוררים בהם זכות הצבעה לכנסת כבר ביום הראשון, ועדיין להישאר דמוקרטיה".
כבר לא קוריוז
תוכנית ההכרעה של סמוטריץ' הופיעה בזמנו בגיליון השישי של כתב העת "השילוח" מיסודה של "קרן תקווה", הניזונה מכספים של יהודים אמריקאים אולטרה שמרנים – ארגון המקביל בעוצמתו הכלכלית, בדי-אן-איי ובאג'נדה שלו לפורום קהלת. בימים הרחוקים ההם, הרבה לפני הרפורמה המשפטית ו"ממשלת הימין על מלא", אפשר היה להתייחס אליה כקוריוז.
באותה תקופה גם היה סמוטריץ' ח"כ טרי למדי, בקדנציה הראשונה שלו, שהוצב במקום השמיני ברשימת "הבית היהודי" בבחירות 2015. הוא כיהן אמנם כסגן יו"ר הכנסת, אך השתייך לספסלים האחוריים של הקואליציה. משום כך נותרה התוכנית שלו מתחת לרדאר התקשורתי, ולא עוררה תשומת לב ציבורית רבה גם לאחר שמפלגת "האיחוד הלאומי", שבה היה חבר, אישרה אותה פה אחד כתוכניתה המדינית הרשמית. בשש השנים שמאז פרסום התוכנית לא עשה סמוטריץ' כמעט דבר כדי לשווק אותה לציבור, ואפילו אנשי ימין בולטים כמו פרופ' אריה אלדד ופנחס ולרשטיין לא מכירים אותה.
אלא שמאז זרמו מים רבים בפלגים הצונחים מפסגות השומרון לנהר הירדן. מעבר להיותו יו"ר מפלגה וגורם דומיננטי בממשלה ובקואליציה, סמוטריץ' מכהן גם כשר האוצר וכמי ש"תופס אנשים ומערכות במקומות רגישים – התקציב", כפי שמנסח זאת אדם שמכיר היטב את המערכת הפוליטית. וזה עוד לפני שמדברים על סמכויותיו כשר במשרד הביטחון. לאור מעמדו ועמדותיו הנוכחיות של סמוטריץ', יש מי שנחרד מכך ש"תוכנית ההכרעה" שלו תהפוך מנייר עמדה שפורסם בכתב עת נישתי, למדיניות רשמית שתיושם הלכה למעשה.
"אם זו התוכנית של האיש הכי משפיע בממשלת ישראל היום, מצבנו רע", אומר הרמטכ"ל לשעבר ח"כ גדי איזנקוט. "החזון של סמוטריץ' הוא אסון למפעל הציוני וסכנה לעתיד המדינה כיהודית, דמוקרטית, מתקדמת ושוויונית ברוח מגילת העצמאות. אבל הבעיה היא לא סמוטריץ', שמייצג עשרה אחוז מהציבור הישראלי שתומך בחזון המדינה האחת. הבעיה היא עם מפלגת השלטון ועם נתניהו, שמביאים אותנו למצב שבו שוליים קיצוניים מובילים את המדינה למקום הרסני. התוכנית הזו צומחת על רקע היעדר אסטרטגיה ישראלית בזירה הפלסטינית במשך שנים. אם לא מחליטים זו גם החלטה, שמנוצלת על ידי אנשים קיצוניים ונחושים".
איזנקוט אינו לבד. שורה של בכירים לשעבר במערכת הביטחון מזהירים מפני תוכנית ההכרעה של סמוטריץ'. "זו תוכנית מסוכנת, כי היא תשנה את אופייה של ישראל באופן בלתי הפיך", אומר האלוף (במיל') עמוס גלעד, שכיהן בעבר כמתאם פעולות הממשלה בשטחים ובכראש המטה הביטחוני-מדיני במשרד הביטחון. "אני עוסק כל חיי באיומים על המדינה, ותוכנית ההכרעה היא אחד מהם".
גם ראש השב"כ לשעבר יורם כהן מזהיר מהתוכנית. "אני מתנגד לפתרון המוגדר כ'שתי מדינות לשני עמים' בגין החולשה הביטחונית והתפקודית של הרשות הפלסטינית", הוא מבהיר. "ובכל מקרה, הפתרון הזה אינו ריאלי למימוש בעשור הקרוב לפחות. אבל אני מתנגד גם לרעיון של מדינה אחת לשני העמים, כי המשמעות היא שבתוך גבולות ישראל יהיו שבעה מיליון יהודים וחמישה מיליון ערבים-פלסטינים. מדינה דו-לאומית כזו תפגע קשות בחלום הציוני. היא לא תהיה יהודית מובהקת ולא ממש דמוקרטית".
כהן לא מקבל את ההערכה של סמוטריץ', שלפיה הפלסטינים יקבלו בסופו של דבר את התוכנית. "הסבירות היותר גבוהה היא לפרץ של אלימות רחבה מצידם, שאחריתה מי ישורנו". גם המחיר המדיני, מזהיר כהן, יהיה כבד. "מהלך כזה יוביל לניתוק הקשרים עם מדינות ערביות במזרח התיכון ולביקורת קשה ואולי אף לסנקציות מצד מדינות רבות בעולם, כולל ידידות של ישראל". והוא מסכם: "על הממשלה לוודא שבתפקידו הנוכחי כשר במשרד הביטחון, סמוטריץ' אינו עושה צעדים שקטים ובלתי הפיכים למימוש החזון שלו".
אלא שהחזון של סמוטריץ' כבר מתורגם למדיניות בשטח.
קמ"טים על הכוונת
לפני כחודשיים נתקלו אנשי משרד הביטחון באירוע שאינם מורגלים בו: בשעת אחר הצהריים, במבואה של קומה 15 בקריה בתל-אביב, התקיימה תפילת מנחה. הגברים והנשים שהשתתפו בתפילה – ועמדו בפינות מנוגדות של המבואה – הם רובם ככולם אנשי "מינהלת ההתיישבות" החדשה שהוקמה במשרד הביטחון וכפופה לשר סמוטריץ', שמשרדו נמצא גם הוא בקומה 15 – קומה אחת מעל שר הביטחון יואב גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי. באמצעות המינהלת הזו שואף סמוטריץ' להוציא לפועל את השלב הראשון בתוכנית ההכרעה שלו.
אחד התנאים של סמוטריץ' לכניסה לממשלה הייתה לקבל לידיו את הסמכות למנות את מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) ואת ראש המינהל האזרחי, שניהם קצינים בצה"ל הממונים ישירות בידי שר הביטחון. דרישתו הוכנסה להסכמים הקואליציוניים, אך לא התממשה לאור התנגדות מערכת הביטחון, כולל השב"כ.
כפיצוי הוחלט למנות את סמוטריץ' לשר נוסף במשרד הביטחון, לצידו של גלנט, ולהקים עבורו את מינהלת ההתיישבות. בראשה העמיד סמוטריץ' את מקורבו, יהודה אליהו, לשעבר מנכ"ל המועצה האזורית בנימין. המינהלת מאפשרת לסמוטריץ' לשלוט בכל זאת במתפ"ש ובעיקר במינהל האזרחי, הגוף שמנהל מטעם המדינה את הפעילות האזרחית ביהודה ושומרון, בדגש על תחום התכנון והבנייה, שאליו, כך נראה, לטש סמוטריץ' עיניים מלכתחילה.
מאז כניסתו לתפקיד מקדיש סמוטריץ' יום בשבוע (חמישי) לעבודה במשרד הביטחון. באחת הישיבות אף נשמע אומר שהתפקיד במשרד הביטחון חשוב לו יותר למימוש המדיניות שלו מאשר תפקידו כשר האוצר. "אם ייקחו לסמוטריץ' את התפקיד במשרד הביטחון בגלל עוד התבטאויות כמו 'למחוק את חווארה' או שטיקים של ביבי, הוא יפרק על זה את הממשלה בלי למצמץ", מעריך גורם במשרד.
גורם אחר במשרד הביטחון טוען שסמוטריץ' משתמש בתפקידו כשר אוצר כדי לחזק את מעמדו במשרד הביטחון. "שים לב שמיד אחרי שסמוטריץ' וגלנט חתמו על הסכם חלוקת הסמכויות ביניהם, משרד האוצר חתם על הסכם עם משרד הביטחון להגדלת תקציב הביטחון", אומר אותו גורם. "אי-אפשר לשלול את הקשר בין שני הדברים".
כדי להבין מדוע המינהל האזרחי חשוב כל כך לסמוטריץ' וחיוני למימוש תוכנית ההכרעה שלו, צריך להכיר את אופן השליטה הישראלית ביהודה ושומרון. כיוון שמדובר בשטח שאינו נמצא בריבונות ישראלית, הפקידה המדינה את סמכויות השליטה בו בידי אלוף פיקוד המרכז. האלוף פיצל את הסמכויות הללו לשתיים – את הנושאים המבצעיים הפקיד בידי אוגדת איו"ש, ואת הנושאים האזרחיים הפקיד בידי המינהל האזרחי.
המינהל האזרחי הוא יחידה צבאית שבראשה עומד קצין בדרגת תת-אלוף, שממונה בידי שר הביטחון וכפוף לו ישירות. "ברגע שאתה מעקר את המינהל האזרחי ומוציא אותו ממערכת הביטחון, אתה הופך אותו למכשיר רדיפה למימוש החזון המסוכן מאוד של סמוטריץ'", אומר גלעד. "השיקולים של הצבא נוגעים לביטחון, וחלק מזה הוא ההתמודדות מול האוכלוסייה האזרחית והשמירה על האיזון העדין במרקם היחסים בין יהודים לפלסטינים ביהודה ושומרון. ברגע שהמינהל האזרחי הוא לא יחידה צבאית, סמוטריץ' יכול למשל להנחות אותם לא לבצע אכיפה נגד התיישבות בלתי חוקית של יהודים. מכאן ועד הישנות של אירועי חווארה הדרך קצרה".
"מערכות הביטחון והמינהל האזרחי עובדים בממשק צמוד", מצטרף גורם לשעבר במשרד הביטחון. "אם למשל סמוטריץ' מחליט עכשיו שהוא עוצר את אישורי הכניסה לישראל עבור פועלים מצפון השומרון, ברור שזה משפיע על צה"ל כי זה יוצר מתח ביטחוני. לכן עד היום הנושא הזה היה באחריות שר הביטחון, שקיים הערכת מצב מול כל הגורמים הרלוונטיים ולקח בחשבון את מגוון השיקולים בקבלת ההחלטה. ברגע שזה פורק – המינהל האזרחי תחת סמוטריץ' וצה"ל תחת גלנט – זה יוצר כאוס ארגוני שמקשה מאוד על ההתנהלות".
פינוי כרם אליהו
(צילום: ירון ברנר)
את הכאוס הזה אפשר היה לראות לפני כחודש במהלך פינוי כרם בן אליהו בבנימין. גלנט הורה לפנות את הכרם, סמוטריץ' דרש מאנשי המינהל האזרחי לעצור את הפינוי, ורק אחרי שמרבית העצים כבר נעקרו התערב נתניהו והורה לעצור את הפינוי. שבוע אחר כך חתמו גלנט וסמוטריץ', בתיווכו של נתניהו, על הסכם לחלוקת הסמכויות במשרד הביטחון. במסגרת זו הוחלט כי גלנט יהיה אמון על הפן הביטחוני של המינהל וימנה את מפקדו, וסמוטריץ' ימנה את סגנו ויהיה אחראי על קציני המטה של המינהל – הקמ"טים.
"סמכויות המינהל האזרחי מופעלות דרך הקמ"טים, שהם בעצם המקבילה של משרדי הממשלה השונים ביהודה ושומרון", מסביר תא"ל (במיל') אילן פז, לשעבר ראש המינהל. "קמ"ט התחבורה אחראי על תשתית התחבורה ביהודה ושומרון, קמ"ט החקלאות על נושאי החקלאות וכן הלאה".
עם כניסתו של סמוטריץ' למשרד הביטחון הוא פירסם את תוכניתו ל"אזרחות שווה", שבמסגרתה ביקש לבטל למעשה את מעמד הקמ"טים, כך שמשרדי הממשלה – ולא המינהל האזרחי – יטפלו בסוגיות האזרחיות הנוגעות למתנחלים ביהודה ושומרון. "ה'נרמול' הזה של ההתיישבות בשטחים, כמו גם הכפפת המינהל האזרחי לשר שאינו שר הביטחון, זו החלת ריבונות מתחת לשולחן", אומר פז. "מאז 67' בכל פעם שבית המשפט הבינלאומי רצה להתערב בנושאים אזרחיים כמו בנייה בשטחים, הטיעון המרכזי של מדינת ישראל ושל היועץ המשפטי לממשלה היה שהשטח הוא שטח תחת מחלוקת, וישראל הקפידה לא להחיל ריבונות על השטחים ולהשאיר את הקביעה על מעמד השטח למו"מ עתידי. ברגע שאתה מעביר את הסמכויות בשטח הזה לשר אזרחי, על אחת כמה וכמה אחד שאומר שהתוכניות שלו זה להחיל ריבונות על השטח הזה – אתה מאבד את הטיעון המרכזי שהיה עד עכשיו למדינת ישראל כנגד התערבות של בית המשפט הבינלאומי".
נראה שגם את השלב הבא בתוכניתו – עיבוי ההתיישבות היהודית והפעלת לחץ על הפלסטינים לעזוב את אדמותיהם – מקווה סמוטריץ' לממש באמצעות גופי המינהל האזרחי. למשל מועצת התכנון העליונה, שאחראית על התכנון והבנייה בשטחים. כל עוד הייתה כפופה לשר הביטחון, לא הייתה יכולה המועצה להתכנס ללא אישורו. "אבל גם את זה סמוטריץ' לקח לידיים שלו", אומר פז. "אם עד עכשיו שר הביטחון היה זה שמווסת את הבנייה בשטחים ומאזן בין הסיכונים לצרכים ולרצונות של ההתיישבות, אפשר להניח שסמוטריץ' מתכוון לא רק לאשר למועצה להתכנס, אלא לתמרץ אותה להתכנס".
במינהל האזרחי קיימת גם יחידת פיקוח שתפקידה לזהות ולעצור בנייה בלתי חוקית, של יהודים ופלסטינים כאחד. "אלה הנודניקים שכשאתה עושה מאחז בחומש, הם באים. אתה מקים את אביתר, והם באים", אומר בכיר לשעבר במערכת הביטחון. "אלה החבר'ה של המינהל האזרחי שסמוטריץ' אחראי עליהם עכשיו".
למעשה, סמוטריץ' שולט עכשיו בגוף שנגדו התקומם במשך שנים. את הקריירה הציבורית שלו החל כמנכ"ל תנועת רגבים, שמטרתה "שמירה על אדמות העם היהודי" ומהווה את אחד ממנופי הלחץ המרכזיים על המינהל בניסיון לקדם הרס של בנייה פלסטינית בלתי חוקית. רק לפני כמה חודשים, כשישב עדיין באופוזיציה, הגיש סמוטריץ' הצעת חוק לפירוק המינהל האזרחי.
"סמוטריץ' למעשה מתחרה במינהל האזרחי, מסביר מה לא טוב ומה לא עובד במינהל האזרחי, למה המינהל האזרחי דופק את הציבור הישראלי, ואיך רגבים יכולים לעשות את זה יותר טוב. זה מפעל חייו של בצלאל סמוטריץ'", אומר גורם במשרד הביטחון. הוא מסביר שהכפפת המינהל לסמוטריץ' דומה למקרה של איתמר בן גביר ומשטרת ישראל, רק בווליום נמוך יותר. "ברור לגמרי שבמינהל האזרחי נעים בחוסר נוחות על הכיסאות מאז שסמוטריץ' הגיע", מצטרף גורם לשעבר במינהל. "אבל מפאת הממלכתיות הם לא מדברים על זה בגלוי".
מתברר שתוכנית ההכרעה של סמוטריץ' מוצאת אוזן קשבת במקום הכי פחות צפוי – הציבור הפלסטיני. "בשבע השנים האחרונות המיינסטרים הפלסטיני גורס שאין שום סיכוי לשתי מדינות ואין חלופה אסטרטגית אחרת שקוסמת לפלסטינים", מסביר ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר באוניברסיטאות רייכמן ותל-אביב ולשעבר יועצו של מתאם פעולות הממשלה בשטחים. "הרעיון של מדינה אחת הולך וקונה לבבות בעיקר בקרב הדור הצעיר הפלסטיני. לא רק בגלל אכזבתם מישראל, אלא גם מההנהגה הפלסטינית. רבים מהפלסטינים אומרים היום: 'אני לא מוצא פסול ברעיון של מדינה אחת, בתנאי שישראל מאזרחת אותנו לחלוטין – תעודת זהות כחולה, ביטוח לאומי, יכולת לצאת מהארץ דרך נתב"ג וכו'''.
- נשמע כמו אוטופיה. אם סמוטריץ' וגם הפלסטיניים רוצים מדינה אחת, למה לא ללכת על זה?
"כי הם מדברים על אותו דבר, אבל כל אחד מתכוון למשהו אחר. פלסטינית מאוד בכירה אמרה לי: 'לעולם לא נפסיק להיות פלסטינים. אנחנו פשוט משהים באופן זמני את הלאומיות שלנו. אתה תהיה חייב לתת לי אזרחות, ובעוד כמה שנים הדמוגרפיה תעשה את שלה באופן שהמדינה האחת הזו תהפוך למדינה עם רוב ערבי ומיעוט יהודי'".
מסה קריטית של יהודים
ולמרות כל אלה, ישנם בכירים לשעבר במערכת הביטחון שמסרבים להיבהל מתוכנית ההכרעה של סמוטריץ' ואף מבינים את ההיגיון שבה. "אחרי ההתנתקות הגיעו ראשי ההתיישבות למסקנה שבגלל שהם שלחו רק 8,000 מתיישבים לרצועת עזה ולא הייתה שם מסה קריטית של יהודים, אפשר היה לפנות את גוש קטיף", מסביר אחד מהם, שמכיר היטב את מערכת קבלת ההחלטות בנוגע למדיניות ישראל ביהודה ושומרון. "לעומת זאת, ביהודה ושומרון יש מושג שהמתנחלים המציאו ושאפילו האמריקאים אימצו – גושי ההתיישבות. היום אף אחד לא שוקל לפנות את גוש עציון, מעלה-אדומים או אריאל, כי המסה של ההתיישבות היהודית שם לא מאפשרת זאת. נקודת המוצא היא ש'אם אנחנו, המתיישבים, ניצור מציאות בשטח, אז גם אם יציירו אלף מפות ויגבשו הסכמים, לא יוכלו לפנות אותנו מיהודה ושומרון'".
לדברי אותו גורם, ההצעה של סמוטריץ' לגבי האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון דווקא מתחשבת בקהילה הבינלאומית. "סמוטריץ' כביכול בא בטוב", הוא מסביר. "הוא אומר: 'פנינו לשלום, אנחנו לא רוצים לגרש מפה אף אחד ואתם מוזמנים להישאר'. ואתה יודע מה, אני מאמין לו".
מעבר לכך, טוען הבכיר לשעבר, פירוק המינהל האזרחי הוא כורח המציאות. "אתה, כאזרח מדינת ישראל, לא רוצה לראות קצינים קובעים איפה יעבור קו הביוב בשכונת היובל בעלי. גם ההנחה שבגלל שהשטח כבוש אסור למשרדי הממשלה האזרחיים לטפל בנושאים מהסוג הזה, היא שגויה. אחרי 55 שנים מותר לך לשנות את המנגנון ולהסביר את זה לאמריקאים כדי שלא יקפצו. נכון שיש עניינים אזרחיים ביהודה ושומרון שהמשמעות שלהם ביטחונית, אבל בדיוק בגלל זה נתניהו בנה מנגנון שבאמצעותו הוא מאזן בין האינטרסים של גלנט וסמוטריץ'. יש לנו פה בייביסיטר שהוא לא פחות מאשר ראש ממשלת ישראל".
השר סמוטריץ' סירב להתייחס לנאמר בכתבה.
