הלוחמים שנפצעו בפיגוע בחדרה מדברים מבית החולים
(צילום: נדב אבס)
"היום אני מבין שהרופאים הצילו את חיי. זכיתי לחגוג את ליל הסדר בבית החולים עם אשתי": כך אמר אתמול (יום חמישי) רפ"ק ת' (50), שנפצע אנושות בפיגוע בחדרה ומאושפז במחלקה האורטופדית בבית החולים שיבא בתל השומר. ת', אב לארבעה, הוסיף שמחשבותיו עדיין עם יזן פלאח ושיראל אבוקרט, הלוחמים הצעירים שנרצחו בפיגוע.
גיבורי הפיגוע בחדרה: "בשביל זה משלמים לנו"
כמעט שלושה שבועות חלפו מאותו פיגוע בחדרה, שבו שני מחבלים פתחו באש לעבר קבוצה של ארבעה לוחמי מג"ב - רצחו שניים מהם ופצעו שניים נוספים. שלושה לוחמי יחידת המסתערבים שאכלו בסמוך הסתערו לעבר המחבלים והצליחו לחסלם, אך שניים מהם נפצעו במהלך ההיתקלות. ת' ספג כמה כדורים בגופו כשהסתער לעבר המחבל, נפצע באורח אנוש והיה בין חיים למוות. הרופאים בבית החולים הלל יפה נלחמו על חייו והצליחו לייצב את מצבו, עד שיצא מכלל סכנה. עם זאת, הוא עדיין עומד בפני שיקום ארוך וסדרת ניתוחים. "החלום שלי הוא כבר לחזור ליחידה, שבה אני נמצא כבר 25 שנים", אמר ת'.
ת' שיתף בתמונות מהפיגוע, שרצות בראשו שוב ושוב: "שמענו יריות ורצנו. ברגע כזה אני והחברים שלי לא חושבים אם ניפגע או לא. אנחנו אנשי ביטחון, זו המטרה שלנו, בשביל זה משלמים לנו משכורת. אנחנו לא חוששים להיפצע, אם נחשוש אנחנו עלולים להשתהות - וכל שנייה חשובה".
"היינו רחוקים כמה עשרות מטרים", הוסיף ת'. "לא היינו בטוחים שאלה מחבלים. מהכדור הראשון ששמענו חתרנו למגע, הכול היה על אוטומט. כל ההיתקלות לקחה דקה וכמה שניות. אני זוכר איך פגשתי את המחבלים אחרי ריצה של עשרות מטרים, הייתי במרחק מטרים ספורים ממנו והוא פתח באש ופגע בי". הדבר הבא שזוכר ת' הוא את הרגע שבו פקח את עיניו בבית החולים.
רס"ב ב' סיפר על הרגע שבו נפצע רפ"ק ת' בעת שירה לעבר המחבלים: "הוא חטף כדור, נפל וצעק 'הילדים שלי'. רצתי לטפל בו, חסמתי את הדם שיצא מהמקומות בגופו שבהם פגעו הכדורים. קשה להשתחרר מהרגע הזה".
למרות הפציעה הקשה, רפ"ק ת' אמר כי "מבחינתי - עכשיו הייתי חוזר וקם ליחידה. אבל אני לא יכול פיזית. היחידה היא הבית שלי וחלק בלתי נפרדי מחיי. השאלה היא לא אם אני חוזר אלא מתי. אני מתגעגע ללוחמים הנפלאים שלנו". לת' צפוי עוד שיקום ארוך עד שיחזור ליחידת המסתערבים, אך בינתיים חשוב לו להודות לרופאים בבית החולים הלל יפה שהצילו את חייו - ולרופאים בתל השומר שמשקמים אותו. "אחגוג את ליל הסדר בתל השומר עם אשתי, כשהילדים יהיו עם סבא וסבתא", חתם את דבריו. "אני מאחל חג שמח ובריאות לכל העם שלנו".
חברם ליחידה, רס"ב ל' (41) - נשוי ואב לשלושה - נפצע גם הוא בהסתערות על המחבלים. הוא אמנם כבר שוחרר לביתו, אך צפוי לעבור שני ניתוחים בעינו ובגופו במקום הפציעה. רס"ב ל', שיחגוג הערב את ליל הסדר ויום הולדת 80 לאמו יחד עם כל המשפחה, אמר כי "המתנה הכי גדולה לאמא היא שאני בחיים. התחושות, קשות, עצוב וכואב לי שאיבדנו לוחם ולוחמת. זה לא מניח לי. אבל מנגד אני אומר כמה מזל שהגורל שלח אותנו לאכול דווקא שם, בשווארמה אצל שאולי, כדי שנוכל להסתער לעבר המחבלים כשהתחיל הירי. הפיגוע יכול היה להיגמר בהרוגים רבים יותר".
במחלקת שיקום אורטופדי בתל השומר מאושפז גם רש"ט א' (20), שנפצע בפיגוע משלושה כדורים שחטף בגופו ביד, באגן וברגל. חברתו לפלוגה, רש"ט נ', נפצעה מכדור שחטפה במרפק היד - והיא כבר שוחררה לביתה וצפויה לחגוג את ליל הסדר עם משפחתה. ביום ראשון היא כבר תיכנס לניתוח. רש"ט א' סיפר: "אני לא מעכל עדיין שאני מדבר איתך ושנשארתי בחיים. היינו ארבעה חברים מהפלוגה שהמחבל ירה בהם מטווח קרוב. התמונה הזו של שיראל ויזן נופלים מול העיניים שלי לא עוזבת אותי. זה נס גדול שאני ונ' נשארנו בחיים".
"אני סופר את הדקות לחזור לפעילות בשטח מול הטרור עם החברים מפלוגה מ"ג", הוסיף א'. "אני מתקשה לעכל שאני פה שוכב פצוע והחברים שלי כל לילה מסכנים את חייהם בלחימה בטרור". בינתיים, א' מקבל ליווי פסיכולוגי שמסייע לו להתמודד עם מה שעבר.
רש"ט נ' עדיין סובלת מכאבים עזים ביד שבה ספגה כדור במרפק. "המחבל עמד מולי, אני זוכרת את הפנים שלו עד עכשיו", אמרה. "היה לו זקן וכובע מוזר, הוא עמד מולי וירה. איבדנו שני חברים שם על המדרכה". לדברי נ', "אני לא משתחררת מהרגע הזה שניסיתי לדרוך את הנשק, והמחבל ירה מולי ופגע לי ביד".
גם נ' מספרת על חלומה לחזור ליחידה, ואת הסדר תחגוג כאמור בביתה. "זה נס שאחגוג את הסדר עם המשפחה. אמא מאושרת שאני לידה עכשיו ושהיא יכולה לישון בלילה", אמרה. "כשהייתי בפעילות מול הטרור היא כל הזמן דאגה. הלב שלי והמחשבות עם החברים שיעשו את הסדר בפעילות מבצעית בשטח".
מפקד מג״ב, ניצב אמיר כהן, הגיע לתל השומר לאחל חג שמח לפצועים לת' וא', והוסיף: "אנחנו מחכים לכם ביחידות".
בבית החולים שיבא אומרים כי הטיפול ברפ"ק ת' כולל שימוש בטכנולוגיית תלת-ממד חדשנית, שמפותחת במעבדת PlanNet בראשות ד"ר דינה אורקין - מנהלת אגף חדרי ניתוח והרדמה בשיבא. "בעזרת דגם אנטומי שיוצר במעבדה, ניתן יהיה לבצע את הניתוח שעל המטופל לעבור באופן המיטבי ביותר על מנת שיוכל לחזור לתפקוד מרבי", נמסר. "הדגם האנטומי, שתוכנן על ידי ד"ר עמית זבטני, מותאם אישית למבנה האנטומי של כתף המטופל". ת' מטופל על-ידי ד"ר אריאל אורן, מנהל יחידה לכירורגיה של הכתף במערך האורטופדי. ד"ר אורן ברזל, מנהל מחלקת שיקום אורטופדי, מטפל בא', שעובר טיפולים שיקומיים כדי להחזירו במהרה לפלוגה.
"הילה לא מפסיקה לסרוק את השטח"
שבוע לפני הפיגוע בחדרה, יצא מחבל למסע הרג בבאר שבע שבו רצח ארבעה בני אדם. הילה אביסרור, שנפצעה באותו פיגוע - שהתרחש ביום הולדתה - עדיין לא התאוששה. למעשה, הדיבור עדיין קשה לה. בעלה שרון מטפל בה בביתם ומסייע לה לעבור את הימים הקשים. בשיחה עם ynet סיפר: "היא עדיין על משככי כאבים ולא יכולה לדבר, אבל היא בבית. אנחנו מסתכלים על חצי הכוס המלאה. נחגוג את פסח עם המשפחה, אבל נשמור עליה יותר טוב".
הילה סבלה משבר בכתף ולכן עליה לעבור תהליך שיקומי כדי שתוכל לחזור לעצמה, בנוסף לטיפול נפשי. "יש לה פיזיותרפיה", אמר שרון. "היא צריכה לעבור טיפול פסיכולוגי ועוד בדיקות. אני משתדל לא לדבר איתה על הפיגוע. כל פעם מחדש שיש פיגוע זה מציף את זה מחדש. אנחנו משתדלים לתת לה להתאוורר, אבל אנחנו חיים במדינה לא פשוטה. הכול סביב האירועים הביטחוניים".
"קשה מאוד לקחת אותה לביקורות בבית החולים כי כל דמות נראית לה חשודה", הוסיף. "היא לא מפסיקה לסרוק את השטח. אני מרגיע אותה, עוד לא חזרתי לעבוד. עד אחרי החג אין מצב בכלל. ייקח זמן. נבנה לה לאט לאט את הביטחון, שלא כל אדם רוצח ולא מחבל. זה פגע בה כל כך. נלמד ביחד".
"כולם היו במנוסה, לא היה מי שיעזור"
דופי הרפז-אוויר (45) הייתה ממול לבר אילקה ברחוב דיזינגוף בתל אביב ביום חמישי שעבר, כשמחבל פתח באש ורצח שלושה בני אדם שישבו בו. יחד עמה היו בעלה דוד שרכב על אופניים, ובנה אדם בן ה-7. הרפז-אוויר, שרכבה על קורקינט, סיפרה: "בשנייה שהתחלנו לנסוע שמענו את היריות. בעלי צעק לי לטוס קדימה ולא להסתכל אחורה. כשכולם שמעו אותו צועק לי הם גם התחילו לרוץ. היה כאוס מטורף".
עדי ראייה בזירת הפיגוע בתל אביב
(צילום: אטילה שומפלבי)
במהלך המנוסה, הרפז-אוויר נפלה מהקורקינט במהירות. "נוטרלתי, זה היה הרגע הכי מפחיד", אמרה. "צעקתי שנשברה לי הרגל אבל כולם היו במנוסה ולא היה מי שיעזור. דוד חזר אחורה כשהילד על הכיסא, לא היה ברור מה עושים, בייחוד שכולם רצים לכל מקום. הצלחתי לקפוץ על רגל אחת ונכנסנו לבניין הכי קרוב שהיה. משם דוד ניסה לקרוא לכוחות ההצלה, אבל הכול היה מבולבל. החלטנו לקחת מונית לבית החולים איכילוב".
"הייתי מאושפזת שישה ימים, נשברה לי עצם הירך בשתי מקומות", אמרה. "אני צריכה להיות עוד כמה שבועות עם רגל מקובעת. מאז אותו לילה, מתארת דופי, "הכול השתנה. אני אדם מאוד פעיל, אני ודוד בעלי עסק. הילדים שלנו בחופש, ואני לא זזה פשוט. אסור לי לדרוך על הרגל ולא להזיז אותה. אני צריכה עזרה בדברים הקטנים והפשוטים ביותר. כולנו קצת בהלם. לפעמים אני בוכה סתם, וגם לבן שלי יש את הרגעים שלו. יש כל הזמן תחושה של מה היה קורה אם, מחשבות שרצות כל הזמן.
הרופאים הסבירו לדופי שהרגל תחזור לתפקוד רק בעוד חצי שנה, אך היא מסרב לקבל את זה. "אני ממש רוצה שזה ייקח מקסימום ארבעה חודשים", אמרה. "עוד לא ביטלתי את החופשה באוגוסט כי אני מקווה שזה ייגמר מהר. זאת פעם ראשונה שאני מוגבלת בחיים, ומעבר לקושי הפיזי יש בעיקר קושי מנטאלי".
למרות המצב דופי רואה גם את נקודות האור. "היינו צריכים לחגוג את החג בסיני וזה בוטל כמובן, אבל השכנה המדהימה שלנו מארחת אותנו ובכלל גילינו קהילה מדהימה", אמרה. "כל השבוע שהייתי מאושפזת, הורים מבתי הספר של הילדים שלחו ארוחות ומתוקים. שלחו לי פרחים לבית החולים וזה מאוד מרגש".
