1 צפייה בגלריה
הח"כיות מאי גולן, גילה גמליאל, אורית סטרוק ומירי רגב
( צילום: מוטי קמחי, טל שחר, הדר יואביאן, לע"מ)
הנה הן צועדות בסך, חיילות צייתניות בצבאו של ראש ממשלה לשעבר, לובשות חגור אופוזיציה מלא ומתייצבות בראש חץ גברי המכוון להינעץ בגב אחיותיהן המצפות לגאולה.
ממפקדן החבול למדו הלכות מלחמה פרלמנטרית, ובעזרתו יטפסו חזרה לכיסאותיהן בממשלה. שנים שהן נוהות אחרי הגבר הלבן רב הזכויות ועתיר הניצחונות, מתורגלות בזחילה על שדות קוצים חקיקתיים למענו ‑ מספרות לעצמן שאלו ערוגות פרחים, וכעת לא נותר להן אלא להמשיך. כשיבואו בברכיים שרוטות לקהל הבוחרות שלהן, כשישובו הביתה לבנותיהן הישנות במיטותיהן, יוכלו רק לומר להגנתן שדוקטרינה של מנהיג לא מחליפים, גם לא למען מי שהייתה יכולה להיות את עצמך.
חברות הכנסת קרן ברק, אורית סטרוק, גלית דיסטל-אטבריאן, אתי עטיה, מאי גולן, גילה גמליאל, מיכל וולדיגר, אורלי לוי-אבקסיס, מירי רגב וקטי שטרית, כך התברר אתמול (יום ד') במליאת הכנסת, מעוניינות להושיע אך ורק את עצמן. במשפט שלמה של "החוק לשמירת דגימות מנפגעי עבירות מין ללא הגבלת זמן" הן בחרו להתייצב לצד האם המתחזה, ולצפות באדישות איך קורעים אותו לשניים.
החלטתן של חברות הכנסת מהאופוזיציה להתנגד לחוק מסמלת את קץ האחווה הנשית, כפי שנחזתה בספרים ובמחקרים סוציולוגיים, ומאותתת על ניצחונה ‑ הזמני, יש לקוות - של קליקה גברית
הצרימה המגדרית הדהדה מתקרות המשכן, צבעי השנאה העצמית של נשים שהרימו אצבע נגד חוק המגן על גופן נמרחו היטב על פני קירותיו, ונראה שאפילו שמו של החוק והמילים המפורשות "אונס", "דגימות" ו"עבירות" לא הצליחו לחלחל את דפנות רחם הברזל של הפרלמנטריות האמיצות.
אין אישה בעולם, גם לא אשתו של ראש הממשלה לשעבר, שהייתה מתנגדת לחוק כזה. אבל בכנסת, מתברר, יש כמה נשים שמפחדות מאוד. הן מבועתות רק מלדמיין את עצמן הולכות עד הסוף עם האמת שלהן, מתמודדות עם חרדת נטישה, חשות בושה לחלוק פרטים על הרגעים המשפילים שבהם הוכרחו להרים אצבע בניגוד לצו מצפונן, הח"כיות של בנימין נתניהו לא יעזו לשבור את קשר השתיקה. הן במלחמת הישרדות פוליטית, נאבקות על מקומן הרעוע בירכתי המפלגות, נשים קשות יום ששכחו לשמוח ולחייך אפילו כשיש סיבה אמיתית.
מרב בטיטואסור לשפוט נשים כאלו בכאבן. תוצאות החלשתן המתמשכת בידי פוליטיקאים שחלקם מתנגדים לייצוג נשי במפלגות שלהם היו רק עניין של זמן, ומי שעדיין מצפה מהן לבצע את שליחותן הציבורית היסודית כנשים לאחר הצבעתן אתמול לא הבין כנראה את המשמעות של דיכוי נשי.
החלטתן של חברות הכנסת מהאופוזיציה להתנגד לחוק מסמלת את קץ האחווה הנשית, כפי שנחזתה בספרים ובמחקרים סוציולוגיים, ומאותתת על ניצחונה ‑ הזמני, יש לקוות - של קליקה גברית שקובעת את הכללים. גם אם נשללה מהן הזכות להיות חתומות על החוק החשוב, עליהן יהיה לנצח הקלון של אלו שמצווה התגלגלה לידיהן אך הן בחרו להחמיצה, להתכחש לחובתן המוסרית, ולאבד בדרך את הרפלקס הנשי.
- מרב בטיטו היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
