הדרך לגיהינום דמוקרטי וממשלי רצופה כוונות טובות והנה עוד הוכחה לתקפות ואמיתות החוכמה הזאת. בימים האחרונים, מאז התבררו התוצאות החד-משמעיות של בחירות 2022, החל זרזיף הדלפות לתקשורת על האפשרות שימונו שרים מקצועיים חיצוניים – כלומר, כאלה שאינם חברי כנסת - לממשלתו המתעצבת של בנימין נתניהו. פה עולה שמו של ראש המוסד לשעבר יוסי כהן, המוערך על ידי ראש הממשלה הנכנס, שם מוזכר שמו של מקורבו רון דרמר, וגם גל הירש – סמל הימין כקורבן של הדיפ-סטייט – לא נפקד מהרשימה.
הדלפות מסוג זה לעולם אינן תמימות. הם מהוות בלון ניסוי שמטרתו לבדוק את תגובת הציבור לרעיון, ובעיקר את תגובתם של הח"כים שכן נבחרו לכנסת ומגלים לפתע שסיכוייהם להתמנות לשרים מצטמצם אפילו יותר. ראוי להדגיש זאת מראש: בממשלה שתושבע בקרוב, ותישען על קואליציה שכל אחת מחברותיה מציגה דרישות נרחבות וקשיחות, קשה לכאורה לראות מינוי חיצוני שכזה יוצא לפועל. אבל נתניהו נדרש להתנהל במרחב שלא מצומצם רק לפוליטיקה הפנים-ימנית, ויהיה עליו לקחת בחשבון שיקולים אחרים – כמו דעת הקהל בארץ ולחץ מדיני אפשרי מבחוץ.
המערכת הפוליטית בישראל ידעה בעבר כמה וכמה מקרים שבמסגרתם מונו אנשי מקצוע חיצוניים לשרים. הבולטים בהם היו פרופ' יעקב נאמן המנוח (שר המשפטים והאוצר) ופרופ' דניאל פרידמן יבדל"א (שר המשפטים). "שרים טכנוקרטים", כינו אותם אלה שהתקשו להסתיר את התלהבותם מהתופעה הפסולה הזאת.
השמות שהוזכרו בימים האחרונים – יוסי כהן, דרמר והירש - ראויים לכל תפקיד ביצועי או מקצועי, אבל לא למשרות שרים. נקודה. שלושה דברים מרכזיים חסרים להם: הם מעולם לא נבחרו על ידי הציבור; הם מעולם לא העמידו את האג'נדה הלאומית/חברתית/ביטחונית/חינוכית/כלכלית שלהם למבחן הציבור, ומשנתם הפוליטית לא עמדה אפילו למבחן מרכזי מפלגות. מי שחושב עליהם כאופציה מיניסטריאלית לוקה בהבנה בסיסית של הדמוקרטיה ושל כללי המשחק הפוליטי.
בניגוד למשטר נשיאותי דוגמת זה שבארה"ב, שר טכנוקרט בישראל הינו מוטציה שלטונית לא ראויה. גם אם המועמדים שאוזכרו כאן הם אכן מוכשרים ובעלי קבלות מקריירות קודמות, העובדה שלא צמחו מהקרקע הפוליטית עלולה להפוך אותם מנוכרים לערכים אנושיים או מוסריים. כל מעייניו של שר טכנוקרט כזה בתחום הניהול של משרדו יהיו נגועים בשיקולי רווח והפסד – כספיים, מקצועיים או ביורוקרטיים.
ד"ר שלמה צדוקלשר טכנוקרט יש זכות הצבעה חוקית וכשרה בממשלה כמו לשר שנבחר על ידי הציבור. יש פה כשל מוסרי: הוא לא היה שותף לגיבוש מצע אידיאולוגי-מפלגתי שעמד למבחן הציבור, הוא לא היה מעורב במשחקי הכוחות הפוליטיים, הוא לא כיתת רגליו במרכזי המפלגות, וסביר להניח שהוא חסר פרספקטיבה בהבנה שלו את הספקטרום הרחב של הציבור. למשל: בניגוד לח"כים הנבחרים מהליכוד, כמה מהמועמדים החיצוניים הללו ערכו ביקורים מקצועיים בהתנחלויות, ביישובי החברה הערבית, בשכונות מצוקה או בריכוזי עובדים זרים? כשרים, ספק אם תהיה להם רגישות ציבורית, אלא רק מאזנים וביורוקרטיה.
שר טכנוקרט אמנם לא מצביע במליאת הכנסת, אבל הוא בהחלט יהיה מעורב בתהליכי החקיקה, וכשמדובר בגורם שלא נבחר על ידי העם, יש כאן בעיה ציבורית. מינוי שרים טכנוקרטים נוגד את האמנה החברתית הפוליטית ומהווה מוטציה שלטונית אסורה. רוצים להיות שרים? בשמחה, אבל קודם קחו חלק בהליך המפלגתי-הפוליטי הבסיסי.
- ד"ר שלמה צדוק הוא סוציולוג פוליטי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
