שימוש רב נעשה במושג "קונספציה" מאז טבח 7 אוקטובר, לרוב במשמעות שלילית כמובן. אבל קונספציה אינה בהכרח דבר רע משום שבני אדם לא יכולים לפעול ולתפקד ללא מסגרת תפיסתית כלשהי. הבעיה אינה בעצם קיום הקונספציה אלא בשאלה עד מתי היא רלוונטית. קרי – האם בחלוף הזמן היא עדיין עולה בקנה אחד עם המציאות? ככל שנוצר פער בינה לבין הנעשה בשטח, כך ההשלכות עלולות להיות קשות. כאלה היו אירועי 7 אוקטובר: הם חשפו את הפער שהתרחב בין תפיסת המציאות של הדרגים המדיניים והצבאיים בישראל לבין המציאות.
הדיון בישראל מתמקד אך ורק בשגיאת התפיסה לגבי חמאס - בהפתעה שהנחיל לנו, בתכנון ארוך הטווח מתחת לאפנו, בחוסר הקשב לאותות החלשים והברורים שקדמו למתקפה הרצחנית על יישובי הנגב המערבי ובסיסי צה"ל. וזה מטריד כי מדובר בדיון במובן מאליו, שהוא כשלעצמו מהווה קונספציה שמכסה על אמת בלתי מבוררת.
צריך להציג את הדברים בצורה ברורה: טבח 7 באוקטובר, זוועתי ככל שהיה, אינו אירוע מבודד ונתיק במציאות הגיאו-פוליטית שהתקיימה לפניו. הוא התחולל על קרקע של אלימות מתמשכת כלפי ישראל שהתנהלה על אש קטנה מאז אירועי שומר החומות במאי 2021. האלימות הזו באה לידי ביטוי באופן מגוון, והמאפיין הבולט שלה היה הטרור פלסטיני ביהודה ושומרון, שהגיע לשיאו בשנה האחרונה ומוסגר בתקשורת כעוד גל הדומה במאפייניו לגלים קודמים. אלא שגם "גל הטרור" הזה לא היה מנותק מסדרה של תופעות אחרות מאז 2021.
הן החלו בשומר החומות וכללו פרעות שביצעו ערבים ביהודים בערים המעורבות ונמשכו בשתי מערכות מול הג'יהאד האסלאמי ("עלות השחר" ו"מגן וחץ"). הן קיבלו ביטוי בסדיקת המציאות הביטחונית בצפון, שהביאה את ישראל לחתום - תחת לחץ של איום צבאי מצד חיזבאללה - על הסכם הגז עם לבנון. ברקע מתנהלת מערכה שקטה מול איראן, חלקה בסוריה וחלקה בזירות גיאוגרפיות אחרות. במקביל שטף את הארץ גל של אלימות מצד כנופיות פשע ערביות ובדרום ניכרו סממנים קשים של אנרכיה מצד בדואים.
ישראל התמודדה עם התופעות הללו בנפרד, וחמור מזה - היא לא ראתה את החוט המחבר ביניהן. מדובר למעשה בתחילת ה"מב"ם" הערבית-איראנית-פלסטינית נגד מדינת ישראל. מב"ם – ראשי תיבות של "המערכה שבין המלחמות" - הוא מונח צה"לי לתיאור הפעילות נגד התבססות איראן בסוריה. משמעותו היא שבין המלחמות הקלאסיות הגדולות מתקיימות מערכות נמוכות עצימות שמתנהלות לצד שגרת קיום נורמלית. בשנתיים וחצי האחרונות התחולל היפוך מגמה: היריב אימץ את הרעיון של המב"ם והפך אותו לשיטת פעולה. נגד ישראל מתנהלת מערכה צבאית לכל דבר בעצימות נמוכה בעיקר מצד פלסטינים (ביו"ש, במזרח ירושלים, בעזה ובתוך ישראל), בגיבוי ובהשתתפות עקיפה של איראן וחיזבאללה.
הרעיון במב"ם הזו הוא לשחוק את הסדר האסטרטגי שנבנה בעשור ומחצה האחרונים, הגיע לשיא בחתימת "הסכמי אברהם" ועמד להשתדרג בהסכם הנורמליזציה עם סעודיה. אויבי ישראל מבקשים למשוך אותה מהמודל הכלכלי-טכנולוגי המשגשג שפיתחה, לרסק את יסודות חברת השפע שלה ולהחזיר את המזרח התיכון לפוליטיקת הזהויות הקלאסית שלו המבוססת על הגדרות אידיאולוגיות לאומיות ודתיות.
מנקודת מבט זו, טבח 7 אוקטובר אינו אלא ניסיון שדרוג של המב"ם הפלסטיני-ערבי-איראני נגד ישראל. חמאס העלה את רף עצימות המלחמה ואחריו שאר השחקנים במחנה "ההתנגדות" – חיזבאללה בלבנון, החות'ים בתימן, המליציות הפרו-איראניות בסוריה ועיראק וגם השלוחות האסלאמיות האנטישמיות במערב.
מדובר לא רק במסגור כרונולוגי יבש של השנתיים וחצי האחרונות אלא בהפנמת ההקשר הרחב שממנו נגזרת משמעות מעשית. התכלית האסטרטגית של המב"ם הערבית-פלסטינית-איראנית היא לשחוק את ישראל, לפגוע בחוסנה הלאומי ולסדוק את הכלכלה שלה במלחמה כרונית של אלימות מטפטפת שכופה עליה מציאות נוסח אוקראינה.
ד"ר דורון מצאהאתגר הישראלי הוא כיצד לכבות את המב"ם. אם מנתחים לעומק את הלוגיקה של היריב אפשר להבין שאין באמת משמעות למושג "אחרי המלחמה" שגורמים בישראל משתמשים בו, מאחר שהיא אמורה להימשך – בזירות שונות ובעצימות משתנה – גם בתום הפעילות הצבאית בעזה.
ברמה התודעתית צריך למהר ולהפנים זאת כי המשמעות היא שעל ישראל להיערך למלחמה ארוכה, כאמור "אוקראינית" במאפייניה. היא חייבת לפתח שרירים שהוזנחו כמו ייצור עצמי של נשק כדי לצמצם את התלות בארה"ב, או פיתוח שיתופי פעולה צבאיים נקודתיים (למשל בים סוף). ובעיקר, יש להכין את הציבור הישראל לקראת הסתגלות למציאות. זו תדרוש חברה ספרטנית, לוחמת, רזה בשומניה ובנהנתנותה כדי להתמודד עם המערכה שבין המלחמות שהפכה למלחמה לכל דבר ועניין.
- ד"ר דורון מצא הוא מזרחן, מרצה במכללת אחוה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
