הצטרפו למשדר הבוקר באולפן ynet
לא מעט בכירים בקריה הזיעו למשמע החלטתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאישר אתמול (שלישי) כי הוא צפוי לצאת לביקור בסין - יריבתה הגדולה של בת הברית החשובה ביותר של ישראל, ארה"ב.
נתחיל דווקא עם האמירה של נתניהו, ולפיה "שיתוף הפעולה הביטחוני והמודיעיני בין ארה"ב וישראל נמצא בשיא של כל הזמנים". זה נכון. כל גורמי הצבא הבכירים ואנשי משרד הביטחון מאשרים זאת. שיתוף הפעולה מצוין והוא ניכר בתרגילי מלחמה בשנתיים האחרונות, שדימו תקיפות באיראן, וגם במודיעין האינטימי שחולקים גורמי המודיעין על האויב המשותף.
5 צפייה בגלריה
תרגיל ישראלי-אמריקני, בשנה שעברה. שיתוף הפעולה הביטחוני בין המדינות מצוין
(צילום: דובר צה"ל)
ועדיין, בצה"ל חשים היטב את המשבר בין ירושלים לוושינגטון. בהערכת המצב שהעלתה את הסבירות למלחמה השנה, נמנו שלוש סיבות עיקריות שהאויבים מזהים. הראשונה היא חולשת ארה"ב באזור, שלפי ראייתם לא יודעת להגן על בנות בריתה. דוגמה לכך, היא בחירתה של סעודיה לחזק את הקשר עם איראן. סיבה נוספת היא המשבר הפנימי בארץ, בעקבות המהפכה המשפטית. והסיבה החשובה לעניינו היא ההבנה שלהם כי הקשר הישראלי-אמריקני התרופף, עד כדי כך שלא בטוח שארה"ב תצא להגנת ישראל במלחמה כוללת.
אתמול אמר ראש אמ"ן לשעבר, אלוף (במיל) תמיר הימן - כיום מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), כי "הביקור בסין לא יגרום לבית הלבן להזמין את נתניהו, נהפוך הוא, זה יגרום לכעס. לפיכך זה עיתוי גרוע מבחינה טקטית. אם יש דבר שמרגיז את הממשל האמריקני הוא השיח על 'גיוון משענות' - קרי, ניסיון ישראלי ללהטט בין ארה"ב לבין מתחרותיה ובראשן סין. היחסים המיוחדים עם ארה"ב בסכנה. אין הרבה דברים שאנו יכולים לעשות בכדי להועיל, אבל אנחנו בהחלט יכולים להזיק. המעשה הזה הוא סוג של מאיץ שלילי שכזה".
ארה"ב מצידה בינתיים לא הגיבה באופן רעשני לביקור, אולם סין נחשבת שם לסדין אדום. השנאה אליה היא היחידה שמצליחה לאחד בין רפובליקנים לדמוקרטים. ישראל עוד סוחבת ברקע את משבר מטוס הפלקון - מטוס הביון שרצתה ישראל למכור לסין, אך נתקלה בהתנגדות חמורה שהביאה למשבר ביטחוני חריף בין המדינות.
היום, כאמור, הקשר הביטחוני בין המדינות מצוין - אך לא מעבר לדרג הרמטכ"לים. הגנרל מארק מילי, יו"ר המטות המשולבים, היה אמור לבקר כאן בתחילת השבוע וביטל בגלל ניסיון המרד ברוסיה, אבל מעבר לכך, נתניהו לא מאפשר לשר הביטחון גלנט לבקר בוושינגטון. את הפגישה בינו לבין מזכיר ההגנה, לפני עשרה ימים, הם נאלצו לקיים בבריסל. הפגישה אמנם הייתה טובה, אבל העובדה שלא נערכה בארה"ב מעידה שוב על עומק המשבר בדרג המדיני.
אז נכון, נתניהו יאמר שהביקור הזה הוא סוג של איתות לאמריקה, ואולי גם חיקוי של כמה שחקנים אחרים באזור, כמו סעודיה שמחזיקה את החבל משני הקצוות - גם איראן וסין, וגם ארה"ב. אבל אנחנו לא סעודים. הקשר שונה בתכלית, וכך גם המחויבות האמריקנית לביטחונה של ישראל. זה בא לידי ביטוי לא רק בתקציב הסיוע, שמתקרב לארבעה מיליארד דולר בשנה, אלא גם בעליונות הטכנולוגית שאנחנו זוכים לה בזכות התעשיות הביטחוניות שם, ובגיבוי הכמעט מלא באו"ם.
כשמדברים על תקיפה באיראן, די ברור גם לציבור שבלי ארה"ב זה לא בר ביצוע. רק עם היכולות שלהם ניתן להביא הישג, ורק איתם ניתן לקבל את ההגנה להמשך הלחימה.
ביידן אומר שלא יזמין את נתניהו לבית הלבן
ישראל - בוודאי במצבה האסטרטגי הנוכחי שהשתנה לרעה, ושנמצאת במקביל במשבר פנימי חריף שמעודד אויבים כמו חיזבאללה ליזום פעילות נגדנו - לא יכולה לחשוב אפילו על פגיעה ביטחונית בקשר עם ידידתה הטובה ביותר. אנחנו לא יכולים לעצבן עוד את האמריקנים, בטח לא עכשיו. אנחנו זקוקים יותר מתמיד לסיוע ביטחוני שיבטיח עליונות ובעיקר אורך נשימה במלחמה רב-זירתית וארוכה, אם תפרוץ. יש לנו עסקאות רכש חשובות בקנה, ממטוסי קרב ועד חימושים מדויקים.
במיוחד עכשיו, הדבר האחרון שאנחנו צריכים הוא שהאמריקנים ינקטו צעדים נוספים נגד מערכת הביטחון, מעבר לצעדים האישיים שכבר ננקטים נגד נתניהו, שלא מתקבל שם.
