כמו בממשלה הקודמת שיצאה באוגוסט אשתקד למבצע דומה למדי שכוון נגד ראשי הג'יהאד האיסלאמי, גם הפעם מכת הפתיחה של מבצע "מגן וחץ" כוונה נגד בכירי ארגון הטרור – וגם היא נעשתה ללא כינוס מוקדם של הקבינט המדיני-ביטחוני. בשני המקרים הייתה זו היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה שאישרה לא לכנס את הקבינט כדי לצאת לפעולה הצבאית היזומה בעזה, תוך הסבר שמהמידע שהוצג לה הסיכולים לא אמורים להביא למלחמה.
במקרה הנוכחי האישור שהעניקה היועמ"שית לראש הממשלה בנימין נתניהו שלא לכנס את הקבינט ניתן כבר ביום ראשון. זאת כאמור בעקבות תמונת המצב הביטחונית שהוצגה לה אודות יעדי והיקף הפעולה הצבאית. על פי המצב המשפטי, כאשר מדובר במבצע צבאי שאינו צפוי להידרדר למלחמה ניתן להסתפק בכינוס הקבינט - או לחלופין צוות מצומצם שיכנס ראש הממשלה כדי לקבל החלטה.
בכל ההתייעצויות הביטחוניות שהתקיימו לקראת היציאה לפעולה השתתפו גורמים משפטיים, רובם צבאיים וביטחוניים, והם דנו בבדיקת המטרות ובתרחישים שעלולים להתפתח בעקבות תגובתו הצפויה של הג'יאהד האיסלאמי לחיסול שלושת הבכירים שלו.
מקורות משפטיים מציינים כי השתתפות המשפטנים נחוצה משני היבטים מרכזיים. ראשית: ההכרח שישראל תגיב בעזה בהתאם לכללי דיני הלחימה ובהתאם לפסיקות בג"ץ שמיפו, בחנו ואישרו את רוב הצעדים המעשיים שישראל נוהגת לנקוט כלפי טרוריסטים - שכדי להגן על עצמם נטמעים ומסתתרים לעתים קרובות בקרב אוכלוסייה אזרחית חפה מפשע. שנית: ישראל מבקשת להימנע מעימות עם הקהילה הבינלאומית ועם בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג, שכבר מנהל נגדה חקירה בעקבות אירועי מבצע "צוק איתן".
עוד בימי כהונתו של היועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט, שקודם לכן כיהן כפרקליט הצבאי הראשי, הוכנסו היועצים המשפטיים לדרגי קבלת ההחלטות - עד לרמת האוגדה. היועצים יונקים את סמכותם מהפצ"ר, ובמידת הצורך מתייעצים עמו באשר לחוקיות פעילות כזו או אחרת. צמרת הייעוץ המשפטי הצבאי והביטחוני יושבת במהלך מבצעים כאלה ב"בור", בזמן ניהול הלחימה. אנשי ענף הדין הבינלאומי בצבא ("דבל"א") יושבים באגף המבצעים, מתוך הבנה בצורך להיות רלבנטיים ולהטמיע בקרב המפקדים את הייעוץ המשפטי.
גורם משפטי הבהיר כי בהתייעצויות אודות מטרות התקיפה מסביר הדרג הביטחוני מהן המטרות. הניתוח עוסק במהי מטרה לגיטימית שמציע הדרג המבצעי והביטחוני ומה אינו יעד חוקי או לגיטימי. במקרה של "מטרה פרסונלית" וסיכולים ממוקדים, מדובר בדילמה קשה. יש צורך לשקול את התועלת הצבאית - בכירות היעד והפעילות הטרוריסטית שלו במישרין או בעקיפין, כוונתו לבצע פיגועים ועיתוי הביצוע (למשל: ההזדמנות החד-פעמית המאפשרת לבצע את הסיכול) - וכל זאת ביחס לנזק מבחינת הפגיעה באזרחים לא-מעורבים הנמצאים בסמיכות לאותו מחבל.
במבצע הנוכחי, יצוין, הייתה פגיעה גם באזרחים, ולפי הפלסטינים לצד שלושת בכירי הג'יהאד שחוסלו נהרגו עוד עשרה בני אדם לפחות, בהם ארבעה ילדים וארבע נשים. הגורמים המשפטיים מבהירים כי בעבר אירעו מקרים שבהם בוטלו הפצצות שתוכננו, כשמטוסי הקרב כבר חגו באוויר, לאחר שהתברר כי צפוי הרג נרחב של חפים מפשע.
בתשובת ממשלת ישראל לבית הדין בהאג בקשר למבצע "צוק איתן", הורחבה היריעה על שימוש באזרחים לא-מעורבים: "חמאס וארגוני טרור נוספים הטמיעו את הנכסים הצבאיים שלהם ואת פעולותיהם בתוך אזורים מאוכלסים בצפיפות ובתוך מבנים אזרחיים ברצועת עזה כחלק מהאסטרטגיה הצבאית שלהם. באמצעות ביצוע לחימה מתוך סביבה אזרחית, חמאס וארגוני טרור נוספים הפכו לעתים קרובות את המבנים האזרחיים למטרות צבאיות, ובכך חשפו אותם ואת האזרחים בסביבתם לסיכון של פגיעה. זאת, באופן שהפר את דיני הלחימה ועלה לעתים קרובות לכדי פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות".