מעולם, צריך להודות, לא הפך את עצמו הדין הבינלאומי לעבד נרצע של ציר הרשע והטרור. עכשיו זה קורה. ארגון טרור שראשיו מכריזים בראש חוצות שהם בעד חיסול ישראל, חיסול יהודים ונוצרים והשתלטות על העולם, ארגון טרור שיצא להתקפה הרצחנית ביותר נגד יהודים מאז השואה, ארגון טרור שראשיו מצהירים שהם ימשיכו ברצח – הופך לשווה ערך למדינה שמתגוננת מהמנגנון הרצחני שיצא עליה להשמידה.
האם העובדה שמול מדינה ריבונית עומד אויב רצחני מצדיקה תגובה קשה? אין צורך לפנות לתיאוריות מלומדות. יש עובדות. כאשר ארה"ב הרגה מאות אלפי יפנים חפים מפשע בהפצצות טוקיו – מי היה אשם? ארה"ב או יפן? כאשר בריטניה הפציצה את דרזדן והמבורג – מי היה אשם? היטלר או צ'רצ'יל? כאשר המלחמה בטרור גרמה למותם של חצי מיליון בני אדם, 70 אחוז מהם אזרחים חפים מפשע, לפי הערכה צנועה - מי היה אשם? אוסמה בן-לאדן או ג'ורג' בוש וברק אובמה? כאשר ארה"ב הרסה 70 אחוז מבנייני מוסול וא-ראקה – מי היה אשם? ארה"ב או דאעש? התשובות ידועות. עד שזה מגיע לישראל.
אפשר לבוא באלף ואחת טענות להתנהלות של מנהיגי ישראל. אפשר וצריך לבקר את האיוולת של הצהרות הרהב המיותרות על ניתוק מים, על עצירת אספקת מזון, על "אין חפים מפשע" ועוד ועוד. וגם כאשר החרב המתהפכת עמדה מול עיניהם, גם כאשר רבים הזהירו אותם – הם המשיכו. לאחר שכבר התקיים הדיון ב-ICJ (בית הדין לצדק), לאחר שכבר הוצגו לשופטים התבטאויות של בכירים ישראלים ששימשו את התביעה, התעקש בצלאל סמוטריץ' לעשות מאמץ מיוחד כדי להחמיר את הפגיעה בישראל. באירוע מימונה הוא הצהיר: "אין חצי עבודה. רפיח, דיר אל-באלח, נוסייראת - השמדה מוחלטת. 'תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים' - אין מקום מתחת לשמיים". סינוואר ודרום-אפריקה שולחים לו פרחים. ואם הנזק שגורמים נציגי הימין הקיצוני בממשלה למדינת ישראל לא היה ברור, אז הגיע הזמן שהוא יהיה ברור.
ישראל, אנחנו כבר יודעים, היא לא ארה"ב. זה לא רק שארה"ב לא חתומה על אמנת רומא, שמכוחה אפשר להעמיד לדין אישים שהצטברו נגדם חשדות על פשעים, אלא שהקונגרס, על שתי מפלגותיו, העביר את "חוק הפלישה להאג", כך הוא מכונה, שמאפשר לצבא ארה"ב לנקוט בכל פעולה כדי לשחרר – בכוח, כן, בכוח – כל אזרח אמריקאי או מי שפעל בשירות ארה"ב מציפורני התביעה בהאג. כאשר התכוונה התובעת הקודמת של בית הדין, פאטו בנסודה, לחקור פשעים שלכאורה בוצעו על ידי חיילי ארה"ב – הוויזה שלה בוטלה. הרכב של שלושה שופטים שדן בבקשת בנסודה הבין את הרמז ודחה את הבקשה. אנחנו עדיין בשלב המקדמי. הבקשה של התובע, כרים חאן, צריכה לעבור את אישור השופטים. בהתחשב באווירה הבינלאומית בקרב חוגי הקדמה והנאורות, יש יותר סיכוי שהם יהיו נגד ישראל.
בשלב הזה היה מותר לצפות שארה"ב תרעים קול נגד התנכלות התובע הכללי לישראל. הרי לא ייתכן שאותם חומרים שנאספו על ידי דרום-אפריקה, שליחת איראן, ישמשו גם את התובע הפלילי. הרי ארה"ב יודעת שמדובר בניצחון לטרור ולציר הרשע. דווקא בשבועות האחרונים היא הטיפה מוסר לישראל ועיכבה משלוחי נשק, בחשד מעורפל לכך שישראל חורגת מכללי הדין הבינלאומי. זה יפה שנזכרה אתמול, קצת מאוחר, להתייצב לימין ישראל ולגנות את החלטת התובע. ועדיין, היא יכולה לעשות יותר. הרבה יותר. ההודעה על כך שישראל על סף נורמליזציה עם סעודיה בהחלט משמחת. וגם על הרקע הזה נדמה שארה”ב צריכה וחייבת למנוע הצלחה של ציר הרשע, ולהפעיל את מלוא השפעתה כדי למנוע את הוצאת הצווים.
הצביעות הבינלאומית לא פוטרת את ההנהגה הישראלית מהשפל החדש שאליו היא גררה את ישראל. זה לא מספיק להיות צודקים. זה לא מספיק לומר שגם ארה"ב ובריטניה ביצעו פעולות חסרות רחמים כדי לעקור את דאעש מעיראק ומסוריה. משום שישראל הייתה חייבת לקחת בחשבון שצביעות בינלאומית היא שחקן מרכזי בזירה. וישראל הייתה חייבת לדעת שהיה צורך, מהיום הראשון, להבהיר שהתגובה לטרור חמאס תהיה רק ואך ורק לפי כללי הדין הבינלאומי. ודובר צה"ל לא היה אמור להפיץ לכל העולם קטעי וידאו של בניינים הרוסים בלי לציין למה שימשו הבניינים הללו. וצה"ל לא תידרך את החיילים בנוגע להתנהגות הראויה והרצויה. וצה"ל לא הציג כנדרש את העובדה שמתנהלות חקירות רציניות נגד אותם חיילים שחרגו מהכללים. הרי לפי "עקרון המשלימות" – ברגע שמערכת המשפט של מדינה פועלת בעצמה נגד חריגות – בית הדין הבינלאומי מנוע מלהתערב.
חריגות היו וחריגות יהיו. אין מלחמה נגד הרשע שאין בה חריגות. אבל כפי שהתברר גם מהתיקונים שאפילו האו"ם פירסם על מספר ההרוגים בעזה – ישראל מבצעת פחות חריגות מכל צבא מערבי אחר. אבל אנחנו משלמים עכשיו לא רק את המחיר על צביעות בינלאומית. אנחנו משלמים מחיר על האיוולת של עצמנו.