1 צפייה בגלריה
המפכ"ל שבתאי והנרצחים בסופ"ש: עבד קורמטה, אנאס ווחוואח ואיברהים אבו עמרה
(צילום: אלעד גרשגורן)
סוף שבוע מדמם עבר על החברה הערבית בפרט והחברה הישראלית בכלל עם שלושה נרצחים ביממה אחת, ירי רודף ירי ורצח רודף רצח. טרור האלימות, הפשיעה והנשק הלא חוקי הפכו למילים נרדפות של החברה הערבית, כשנכון לכתיבת שורות אלה ובהתאם לנתוני יוזמות אברהם, 76 בני אדם נרצחו מתחילת השנה.
לא מעט מילים והצהרות נזרקו לאוויר בשנים האחרונות על ידי בעלי תפקיד ופוליטיקאים מכל קצות הקשת, אבל אין שום דעיכה ומספר הקורבנות רק עולה משנה לשנה כשהמשטרה עומדת חסרת אונים וחלשה מול גל האלימות המשתולל על בסיס יומיומי ביישובים הערביים שהפכו מזמן למערב פרוע.
תחילה בואו נקרא לילד בשמו ונגיד באופן הכי מפורש – לו היה מדובר בקורבנות יהודים - מזמן היו עוקרים את גל האלימות מהשורש. איך אני יודע? ראשית, ההיסטוריה מוכיחה שהמדינה יצאה בתחילת שנות האלפיים למבצע למיגור הפשיעה בחברה היהודית, והוא אכן הניב תוצאות. שנית, רק במאי האחרון, ועל רקע האירועים שהתפתחו ביישובים המעורבים, התעוררו פתאום ויצאו לא מעט בעלי תפקידים וכל מיני "לשעברים" נגד הנשק הלא חוקי בחברה הערבית. פתאום, ברגע שהנשק הופנה נגד יהודים, הדבר הפריע להם. מה שרק מוכיח את האמרה השגורה בפיו של כל אזרח ערבי במדינה: "כל עוד מדובר בערבים היורים בערבים - זה לא מזיז לאף אחד".
אחת הבעיות בניתוח טרור האלימות והפשיעה בחברה הערבית היא שמסתכלים על כל המקרים כמקשה אחת. האלימות בחברה הערבית לא מתחילה ונגמרת במקרי רצח אלא בזה שהחיים הפכו לסיוט מתמשך. רק בשבוע שעבר היה ניסיון שוד מזוין בחתונה בטייבה כשכמה רעולי פנים ניסו לגנוב את כספת אולם האירועים. ירי לעבר בתים, בתי עסק וכלי רכב במהלך הלילה במטרה להרתיע ולהפחיד כבר הפכו לדבר שבשגרה, שלא לדבר על העובדה שהוויכוח הכי מטופש ביישוב או עקיפה בכביש עלולים להתפתח לאלימות, בין אם לירי לעבר רכוש או בירי על מנת לרצוח כדי להציל את האגו והכבוד העצמי שנפגעו לכאורה.
וזו בדיוק הפואנטה שצריך להדגיש: לא כל האלימות בחברה הערבית היא פשע מאורגן. יש לא מעט מקרים שהם תוצר ישיר של אי-חינוך בבית, תוצר ישיר של המחשבה שאלימות יכולה לשמש פתרון לכל סוגייה ובעיה ותוצר של תפיסת האלימות כדרך חיים וכמקור פרנסה. את זה אפשר לפתור דרך חינוך והספקת פתרונות הולמים לבעיות שסובלת ממנה החברה הערבית – דיור, תעסוקה, צעירים חסרי מעש, ועוד.
עפיף אבו מוךצילום: עמית שעלולמרות המצב העגום המתואר כאן, יש להדגיש שלדברי ניצב ג'מאל חכרוש, 97.5% מהאזרחים הערבים הם אזרחים נורמטיביים הסולדים מאלימות ורק 2.5% עוסקים באלימות והם האחראים להכתמת שמם של השאר. לכן, אין מקום לשיח המכליל מצד כל מיני גורמים בחברה היהודית על בעיה תרבותית בחברה הערבית, ואין לצפות מאחמד או ממוסא לסכן את חייהם ולאסוף את הנשק הלא חוקי, בדיוק כפי שאבי ומשה לא קיימו את תפקיד רשויות אכיפת החוק ואספו את הנשק בנתניה ובנהריה בזמנו.
יש לבוא בטענות למי שהחליט להחליש את המשטרה במשך שנים, התעלם מהבעיה וגידל את המפלצת שנקראת אלימות בחברה הערבית.
- עפיף אבו מוך הוא איש הייטק, יוזם שבתרבות בחברה הערבית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
