בליל שבת חורפי ומושלג בגוש עציון לפני 40 שנה הגיע לישיבת הר עציון חבר קיבוץ ראש צורים מתנשם ומתנשף. הוא סיפר שהחשמל בלול קרס ואלפי אפרוחים עלולים לקפוא מקור, וביקש לדעת אם ניתן בדרך כלשהי לחדש את זרם החשמל מפני צער בעלי חיים? הרב יהודה עמיטל שמע את השאלה, התעטף במעיל, נעל מגפיים ויצא עם חבר הקיבוץ להליכה בשלג. כששאלו אותו תלמידיו לאחר מכן מדוע נדרש ללכת לקיבוץ, הרי כל מה שהיה זקוק לו על מנת לפסוק בשאלה נמצא כבר בבית המדרש, השיב הרב: "צריך לשמוע את ציוץ האפרוחים, לחוש את הצער, את הבעיה. אי אפשר לשבת בבית המדרש המחומם שלנו ולתת תשובה על מה שמתרחש בלול הקפוא".
בכך העביר הרב עמיטל שיעור מוסרי חשוב, אך לא פחות מכך הוא לימד אותנו עיקרון מהותי על מקצועו של הרב כפוסק הלכה: לא ניתן לפסוק הלכה מבלי להרגיש את סבלם של האפרוחים, לא רק מפני שמבלי לחוש את הקור לא ניתן להזדהות עימם, אלא מפני שבלי "לרדת לשטח" לא ניתן להבין את הבעיה.
דרישות מפלגת הציונות הדתית בהסכמים הקואליציוניים לשינוי שיטת בחירת הרב הצבאי הראשי (הרבצ"ר) פוגעות באופן משמעותי בשני העקרונות הללו. הסמכות שאמור לקבל הרב הראשי הספרדי עלולה להוביל להפיכת תפקיד הרבצ"ר למינוי פוליטי שישרת את חלוקת התפקידים של מפלגת ש"ס, אך מעבר לכך, הפיכתו של מינוי צבאי-מקצועי לפוליטי היא סכנה לשרשרת הפיקוד, ובעיקר למקצועיות הרבצ"ר וחיל הרבנות.
רב צבאי הוא מקצוע הדורש מומחיות, ניסיון צבאי והיכרות עם צורכי המערכת והתחומים ההלכתיים המיוחדים לה. מיותר לציין שרב צבאי צריך לדעת מה עובר על החייל בשטח, בייחוד אם אנו רוצים שהוא יהווה גם דמות ערכית בנוסף לתפקידיו המקצועיים, אבל גם שירות קרבי אינו מספיק כדי להפוך לרב צבאי מקצועי.
עיסוקו המרכזי של רב צבאי בשעת חירום נסוב על זיהוי וטיפול בחללים, תחום הלכתי מורכב וייחודי. גם כשרותו של מטבח צבאי, והגורמים המקצועיים והחברתיים שמשפיעים עליו, אינה דומה לכשרות מטבח מוסדי רגיל. רב צבאי צריך לדעת מהי המשמעות של זיהוי חללים תחת אש, להבין את תפקיד נגד הכשרות וכיצד שומרים על כשרות בצבא המורכב מדתיים וחילונים, מיהודים ושאינם יהודים. בקיצור - הוא לא יכול להיות רב מנותק מצורכי המקום והקהילה, כפי שלצערנו נהוג בשיטת מינוי רבני ערים בישראל. הוא צריך להיות מי שלבש את המעיל, נעל את נעלי הצבא וירד לשטח.
יתר על כן - כפי שאי אפשר לפסוק מבלי להרגיש את הקור של חצות לילה מושלג, לא ייתכן שרבנים שבניהם אינם משרתים בצבא ימנו את הרבצ"ר, יהוו את הסמכות המקצועית שלו ואף יפסקו עבור המשרתים.
בשנים האחרונות מטפחים בחיל הרבנות שדרת רבנים מקצועיים ומנוסים שמקרבם צפויים לצמוח מפקדי החיל בשנים הבאות. "הצנחה" או מינוי רבנים לא מקצועיים לא רק תפגע ביוקרתו ומקצועיותו של החיל, אלא תהווה מסר בוטה וברור לכלל הצבא ובפרט לחיל הרבנות על האופן שבו יש להתייחס אליו. הצנחת בכירים בלתי מקצועיים עלולה לגרום לבריחה של קצונה איכותית, ופוליטיזציה גוברת תוביל לפגיעה במקצועיות הנדרשת.
במקום חיל מקצועי וערכי אנו עלולים לעמוד בפני מוקד נוסף של סידור עבודה למקורבים. כפי שקורה במינוי רבני ערים, וכפי שקרה בעבר במינוי רבני שכונות, כך מנסים לייבא את הנורמות המקולקלות הללו למקום - אולי האחרון - שבו מקפידה המדינה על מינוי ענייני וממלכתי של רבנים.
- גלעד הסה הוא מנהל תחום תקציבים ושקיפות בתנועת "נאמני תורה ועבודה", וקצין משאבי אנוש במילואים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il