כתבת תחקיר שמתפרסמת הבוקר (שני) בעמוד הראשי של "ניו יורק טיימס" מציגה כיצד לכאורה חיילי צה"ל משתמשים בפלסטינים כ"מגן אנושי" במהלך הפעולות בעזה. הכתבה מתארת כיצד אזרחים פלסטינים נלקחו מבתיהם, הוכרחו להיכנס למבנים ממולכדים או לסרוק מנהרות של חמאס כדי למנוע פגיעה בחיילי צה"ל.
התחקיר, חשוב לציין, מופיע כסיפור הראשי על שער העיתון, בעוד שהכתבה על מתקפת הכטב"ם הקטלנית בבא"ח גולני מופיעה כשנייה לו. את מרבית השטח בדף הבית באתר האינטרנט של העיתון תופסת כתבת וידאו נוספת, שמשווה בין דרכי התחבורה הציבורית של ישראלים ופלסטינים בגדה המערבית - כשהאחרונים נאלצים, לטענת העיתון, לעקוף מחסומים ודרכים ללא גישה.
בכתבה, שמהווה המשך לתחקיר שפורסם ב"הארץ", רואיינו 16 חיילים ישראלים וגורמי צבא בהווה ובעבר ש"הכירו את הפרקטיקה", וכן שלושה פלסטינים שסיפרו כי נאלצו לקחת בה חלק. אחד מהם, מוחמד שובייר, שהיה אז בן 17, תיאר כיצד הוכרח לצעוד כשידיו כבולות דרך ההריסות של חאן יונס, לפני כוחות צה"ל, בחיפוש אחר מטעני חבלה. לדבריו, הוא נשלח לדירה ממולכדת כ"כלב", וחייו היו בסכנה ממשית כשהבחין בחוטים המחוברים לחומרי נפץ.
אחד העצורים, כך נכתב, סרק את המנהרה שהתגלתה מתחת למתחם אונר"א שבה התגלה מרכז תקשורת מרכזי של חמאס. שובייר גם מתאר בכתבה כיצד מספר ימים לפני שחרורו, הוא אולץ ללבוש מדי צה"ל ולצאת לשוטט ברחובות, כדי שלוחמי חמאס יירו לעברו ויחשפו את עמדותיהם.
צה"ל, מצידו, הגיב לדברים ואמר כי הוא אוסר בתכלית האיסור להשתמש באזרחים למטרות צבאיות, וכי יבדוק את המקרים שעלו בתחקיר. הכתבה מציינת כי לא נמצאה עדות לפגיעה פיזית בעצירים במהלך השימוש בהם כ"מגן אנושי" - למעט מקרה שבו קצין צה"ל נהרג בעקבות עציר שלא הבחין, או לא דיווח, בחמוש חמאס מסתתר באחד המבנים.
הכתבה מלווה בתמונות ובסיפורים של העצירים הפלסטינים שנאלצו להתמודד לטענם עם סכנת מוות תוך כדי הגנה על החיילים הישראלים. אחת התמונות בכתבה, שסופקה על-ידי ארגון "שוברים שתיקה", מראה חיילי צה"ל ושני עצירים פלסטינים שנשלחו לתוך מבנה חשוד בעזה. הארגון הוא אחד ממקורות המידע העיקריים של ה"טיימס" לתחקיר זה, שמספק עדויות מפי חיילים, והיה זה שחיבר בינם לבין העיתונאים.
החיילים שתיארו את התופעה אמרו כי מדובר בפרקטיקה "שגרתית ומאורגנת", שמתבצעת בתיאום עם גורמי מודיעין ישראלים. לדבריהם, חברי הצוות שלהם הביעו התנגדות לנוהל בפני מפקדיהם, אך אלה ניסו להצדיקו בטענה שהעצורים הם טרוריסטים ולא אזרחים המוחזקים ללא אישום. החיילים מתארים בכתבה כי נאמר להם ש"חיי מחבלים שווים פחות מאלה של ישראלים", למרות שהעצורים לא השתייכו לקבוצות טרור ומאוחר יותר שוחררו ללא אישום.
לפי התחקיר, חיילים בצה"ל ביחידות שונות מתייחסים בדרך כלל לעצורים באותם תנאים, אך מבדילים ביניהם: "צרעה", פירושה בדרך כלל אנשים שהובאו לעזה מישראל על-ידי קציני מודיעין למשימות קצרות וספציפיות או למשתפי פעולה בתשלום שנכנסו מרצונם לעזה. "יתוש", מתאר מקרים שכיחים הרבה יותר של עצורים שנלכדו בעזה ונלקחו היישר למשימה מבלי להגיע לישראל, לעיתים במשך מספר ימים ואף שבועות. אחד החיילים צוטט בכתבה כאומר שכך או כך, כולם נחשבו ראויים להקרבה. "אם המנהרה תתפוצץ, לפחות הוא ימות ולא אחד מאיתנו", אמר לו קצין.
הכתבה מזכירה כי למרות שהדין הבינלאומי אוסר על שימוש באזרחים כ"מגן אנושי", צה"ל המשיך להשתמש בפרקטיקה זו בחלקים נרחבים בעזה. פרופ' מייקל שמיט, מומחה למשפט צבאי שמרואיין בכתבה, אמר כי מדובר ככל הנראה בפשע מלחמה, וההשוואה נעשתה גם ל"נוהל שכן", שהיה נהוג בצה"ל בתחילת שנות ה-2000, לפני שנאסר על-ידי בג"ץ.
