הצלה בשמיים ובארץ: סרן (במיל') א' סיים בתחילת העשור את שירותו הסדיר כסגן מפקד סוללה ביחידת "חרב מגן" שמפעילה את טילי החץ בחיל האוויר. בבוקר פלישת הפתע של חמאס לישראל הוא מצא עצמו בין 3,000 המבלים בפסטיבל "נובה", סמוך לקיבוץ רעים. בתושייה רבה הוא הוביל כ-200 צעירים תחת אש בלתי פוסקת לחוף מבטחים, ומאז התייצב להגן על ישראל מאיומים אסטרטגיים בהרבה - שהולכים ומתקרבים.
א', בן 25 מנס ציונה, אזרח שעובד באחת מהתעשיות הביטחוניות בזיקה למערך החץ בו הוא משרת עדיין באופן פעיל כקצין במילואים, היה בטוח שיעביר סוף שבוע חגיגי ומהנה עם ארבעת חבריו במסיבה המרכזית שבנגב המערבי. "ב-6:29 האדמה פשוט רעדה כשהאנשים עדיין רוקדים, והבנתי מהר שאלו שיגורים כבדים וחריגים מעזה הסמוכה", הוא שחזר בשיחה עם ynet. "ואז החלה בריחה המונית של האנשים עם הכוונות צפונה ודרומה של המשטרה. נכנסו לאוטו והתחלנו להימלט צפונה, ואז נקלענו למחסום של חמושים של חמאס שירו צרור לכיווננו. הכדורים נתקעו במנוע של האוטו וצעירים ממכונית שחלפה על פנינו צעקו לנו לפרסס ולברוח לכיוון הנגדי. היה כאוס".
הכותרת
חולם על בתים בלי ממ"ד | היום שאחרי המלחמה עפ"י חיים ילין
20:38
בינתיים, מאות מחבלים החלו להקיף את מתחם המסיבה, לרצוח את כל מי שנקרה בדרכם, וצירי המילוט נחסמו בפקק אדיר בשל הירי על המכוניות וההמולה ששלטה בכל עבר. "היו מטחים מטורפים, אבל הסתכלתי למעלה וראיתי מחבלים שנוחתים לכיווננו עם גלשני רוח ממונעים", סיפר א'. "היה מי שצעק למצוא מחסה ומסתור כאן בגלל צבע אדום, והבנתי שזו טעות, שהאיום הוא אחר - גדול יותר".
"החלטתי לעזוב את האוטו שהפך למלכודת ולרוץ לכיוון הפרדס הסמוך", המשיך א' לשחזר. "קבוצה של כ-200 בליינים שראתה אותי והייתה בפאניקה, ורובה הכילה אנשים ששתו אלכוהול במהלך הלילה, באה בעקבותיי והחלטתי להוביל אותם. תוך כדי ריצה הכדורים שרקו לנו מעל הראש וחלק מהאנשים לצידי נפגעו או שכבו וצעקו שירו עליהם, אבל הייתי חייב להמשיך עם מי ששרד כי לא הייתי חמוש, ולא היה עוזר אם הייתי נעצר לנסות לטפל בנפגעים כשהמחבלים דולקים אחרינו ומרססים".
א' נזכר באחת בכל מה שלמד בקורס הקצינים, בניסיון המבצעי שצבר בצה"ל, בערכי המנהיגות וביכולות הניווט, הגם שהוא איש הגנה אווירית. הוא הוביל את הקבוצה למסתור באחד הנחלים הסמוכים והורה להם להיות בשקט ופתח מפה בגוגל מאפס כדי להבין איזה יישוב הכי קרוב - העיר אופקים שמרוחקת כ-6-7 ק"מ בקו אווירי כמהנקודה בה היו - והחליט להתקדם רגלית לעברה.
"אמרתי להם להיות מאחורי, לשמור על שקט ולא לעלות לגבעות או לנקודות גבוהות, כי מי שנחשף כך מקודם ספג אש ונפגע", הוא אמר. "רצנו בשלבים הראשונים לתוך פרדסים, והרגשתי כמו הפרטיזנים והיהודים שבורחים חסרי ישע ליערות ב-1941 מהנאצים. חצינו נחלים מחורצים בעומק של 30 מטרים עם אנשים צעירים, ממש ילדים בני 20 מהקבוצה שקיבלו התקפי חרדה. הרגעתי אותם כדי שימשיכו איתי. היו סצנות שקפצנו לתוך שיחים כדי להסתתר מירי המחבלים, כמו שראיתי בסרט רשימת שינדלר. המושג 'פחד מוות' קיבל משמעות חדשה עבורי באותו בוקר".
תחת שמש קופחת, כשתמרות עשן מהקיבוצים והמוצבים הסמוכים נמתחים מאחוריהם ושדות הקטל עדיין לפניהם, א' פגש עם הקבוצה שהוביל שני שוטרים, והם נצמדו אליו כחוליה כקדמית בראש דבוקת 200 הניצולים. "ידעתי שאסור שנישאר סטטיים, ושני אקדחים עם 15 כדורים מול מחבלים חמושים במקלעים על טנדרים זה לא כוחות. השתדלתי להימנע מהתקדמות בשדה הפתוח כדי לא לחשוף את הקבוצה למחבלים. כשראינו את אופקים מולנו נעצרתי לרגע כי קיבלתי פוש מ-ynet על המון מחבלים שהגיעו גם לעיר. בהתאם לכך פניתי שמאלה וחיפשתי במפה חוף מבטחים חדש - מושב פטיש.
"השעות נקפו ולא היה צבא באופק, אבל ידעתי שככל שנחזיק מעמד יותר זמן כך יגדל הסיכוי שנינצל. בפרדס חקלאי מצאנו פירות זרוקים על האדמה והתחלנו לאכול מהם כי האנשים היו תשושים מריצה לאורך קילומטרים בחום כבד ואחרי לילה של צריכת אלכוהול. חלק מאיתנו כבר התעלפו, אז אמרתי להם שישתו מים מהבוץ בשלוליות צנרת ההשקיה שעבדה בשעות שקדמו להגעתנו. כשהתקרבנו למושב פטיש, ב-700 המטרים האחרונים, אנשי המושב זיהו אותנו ודהרו לעברנו עם הטנדרים שלהם, למרות הסיכון והגעת מחבלים גם לקרבת המושב. הם העמיסו אותנו לרכבי השטח שלהם כמה שיכלו ונתנו לנו מסתור, מים ואוכל בבתים שלהם. אנחנו חייבים להם המון למושבניקים של פטיש - הם היו מדהימים. ברגע מתקפת הפתע הייתה לי 83% בסוללה של הטלפון ובהגעה לפטיש, ברגע האחרון, נותרו 3%. רק ב-17:00 הגיעו אוטובוסים מאובטחים מטעם המועצה אזורית אשכול שחילצו אותנו לבאר שבע, ומשם איש איש חזר לביתו או לטיפול רפואי".
אחרי ימים בודדים של מנוחה בביתו א' עלה על מדים, ולא סיפר למפקדיו בהתחלה על החוויה הטראומטית שעבר כדי שלא יציעו לו לנוח עוד בבית. בשבועיים האחרונים הוא לוקח חלק מרכזי בהגנה על שמי המדינה עם סוללות החץ: "למעט מדינות בעולם יש יכולות הגנה כמו שלנו. אני מוכן ודרוך כאן עם כל חבריי, 24/7".
