אלפי תושבים המתגוררים במרחק של מעט יותר משני קילומטרים מגבול לבנון, ושקיבלו מהרשויות הוראה להתפנות מבתיהם, גילו כי בניגוד לעשרות אלפי המפונים מהיישובים הנמצאים במרחק של עד שני קילומטרים מהגבול הם לא יזכו לשיכון זמני בבתי הארחה במימון המדינה. ראשי היישובים הללו מזהירים כי אם ההחלטה לא תשונה, רבים מהתושבים יחזרו לביתם בשל הקושי לממן את השהות הרחק ממנו, ובכך יסכנו את עצמם.
התושבים שהתפנו מהצפון - ואלה שנשארו
(צילום: אביהו שפירא)
רשות החירום הלאומית (רח"ל) הורתה הבוקר לתושבי היישובים במרחק של עד שני קילומטרים מהגבול להתפנות, וההודעה על כך נמסרה מבלי שראשי היישובים יעודכנו מראש ומבלי שתוכנית הפינוי תוסבר להם קודם לכן. רק אחרי כמה שעות של מתח נודעו פרטי התוכנית, ומהם עולה כי המדינה החליטה שלא לדאוג למגורים חלופיים לתושבי כמה מהיישובים שקיבלו הוראה להתפנות, בהם אילון, מצובה, דן, שניר, סאסא, צבעון והגושרים. מכיוון שכך, תושבים ביישובים אלה מבקשים כעת לחזור לבתיהם, וכל זאת בשעה שצה"ל ממשיך להיערך להתרחבות הלחימה בצפון.
"אני דורש שהיישובים מצובה ואילון, שגם הם ספגו בימים האחרונים טילים, ייכללו ברשימה", אמר היום משה דוידוביץ', המכהן כראש המועצה האזורית מטה אשר ויו"ר פורום קו העימות. אף שבירך על ההחלטה להוציא צו פינוי ליישובים הסמוכים לגדר, כעת הוא נאלץ להפעיל לחצים על אנשי הממשלה, משרד הביטחון וצה"ל בדרישה שימצאו פתרונות שהייה ממומנים גם לכ-2,400 תושבי מצובה ואילון. שני היישובים חורגים בכמה עשרות מטרים מהטווח שצה"ל קבע כמדד המזכה בפתרונות הארחה במימון המדינה.
"מאכזב וכואב לראות שהמדינה מפקירה את תושביה ולא טורחת להכיר בפינוי שבוצע בהמלצת הרשויות", אומרת נעמי בכור, תושבת קיבוץ אילון. כמו מרבית חבריה לקיבוץ היא עזבה את ביתה עוד לפני קבלת ההוראה, בשל המתיחות הביטחונית. "צריך לאפשר לתושבים המפונים את מלוא הזכויות והסיוע, וצריך לעשות את זה בהקדם", אמרה. לילך אגרא, מנהלת הקהילה בקיבוץ אילון, מסבירה את תחושת האבסורד: "יישובים שנמצאים 200 מטר מאיתנו, כמו בצת ויערה, כן קיבלו את פקודת הפינוי, ואנחנו שקרובים מאוד לגבול וחשופים לירי בדיוק כמוהם - לא קיבלנו".
4 צפייה בגלריה
"הבטיחו שהצבא יעזור באבטחת הקיבוץ, אבל הוא עסוק בדברים אחרים". חיילי צה"ל בצפון
(צילום: אפי שריר)
מבין כ-1,200 תושבי קיבוץ אילון נותרו בו כעת בפועל רק כ-130, בעיקר חברי כיתת הכוננות וצוות החירום היישובי. בקיבוץ אומרים שאין מנוס מכך שמאות תושבים יבקשו לחזור לבתיהם לנוכח התנהלות המדינה. אגרא מביעה תסכול גם מהיעדר הסיוע הביטחוני לדבריה: "אנחנו כבר 8 ימים אחרי פרוץ הלחימה בדרום וכיתת הכוננות נשחקת לגמרי, כי החברים שלנו כל הזמן עומדים בשמירות בשערי הקיבוץ. בפקודת החירום הבטיחו שיחליפו אותנו בתוך 48 שעות, אבל זה לא קורה. הצבא אמנם נמצא כאן בקיבוץ, אבל הוא לא מסייע באבטחת היישוב, אלא עסוק בדברים אחרים".
זעם בקריית שמונה: "החלטה בלתי מתקבלת על הדעת"
אגרא מספרת שכמנהלת הקהילה היא נאלצת בימים האחרונים להדוף ניסיונות של חברי הקיבוץ לשוב לבתיהם, ומפצירה בהם שלא לסכן את חייהם, אבל מרגישה שלא תוכל להיאבק בכך עוד זמן רב, במיוחד בלי גיבוי מהמדינה. "התושבים יחזרו הביתה כי המדינה בעצם אומרת שהם יכולים לחזור. אנחנו לא רוצים להגיע למצב שבו היו יישובי עוטף עזה במתקפה של חמאס. אנחנו כל הזמן משכנעים אנשים לא להיות כאן כדי לשמור על הבטחון שלהם והצבא אומר לנו כמה מסוכן כאן. המתיחות בלתי נסבלת, וכל הזמן יש חשש לחדירות ולירי. חיזבאללה מחכה לתושבים שלנו, והם יחזרו. בצבא מתנערים מאחריות, כאילו לא למדו כלום ממה שקרה לפני שבוע".
אבי לוי, תושב קיבוץ מצובה, מתריע שעשרות מתושבי הקיבוץ כבר הודיעו שהם מתכוונים לחזור אחרי שהתבררו פרטיה של תוכנית הפינוי. לפי רישומי הצבא הקיבוץ שוכן במרחק של 2,180 מטרים מגבול לבנון, ולכן 180 מטר מפרידים בין תושביו לבין פינוי לבתי הארחה במימון המדינה. "אנחנו נמצאים באותו קו עם שלומי, אבל את שלומי מפנים ואותנו לא", אומר לוי, שהתפנה כבר בשבוע שעבר ושוהה כעת בדירת מפלט בתל אביב.
אזור מצובה כבר ידע בעבר חדירות מחבלים קטלניות. ב-12 במרץ 2002 חדרו לישראל שני פעילי טרור מלבנון באמצעות סולם, התמקמו בצומת מצובה, והחלו לירות בנשק קל וזרקו רימונים על כלי רכב בכביש. חמישה אזרחים וקצין צה"ל נרצחו אז. מאז תחילת מתקפת הטרור לפני קרוב לשבוע וחצי התפנו כ-95% מתושבי מצובה, אבל רבים מהם מתריעים כי הם אינם יכולים להמשיך לממן לעצמם את עלויות המחיה הרחק מהבית לאורך זמן.
גם בקריית שמונה, ששכונות בה נמצאות מטרים מעטים מיישובים שפונו לבתי הארחה, יש מי שזועמים על ההחלטה: "ההודעה הזו מקוממת", אמר ראש העיר אביחי שטרן. "דין קריית שמונה לא שונה מדין יישוב אחר. אני לא מצליח להבין במה שונה שכונת יובלים מכפר יובל או בימת תל חי מכפר גלעדי. ההחלטה הזאת בלתי מתקבלת על הדעת". לתושבי עירו אמר שטרן כי הוא מפעיל לחץ כבד כדי להביא לשינוי ההחלטה בהקדם.
התושבים שמתעקשים להישאר: "מעולם לא עזבנו"
בתדרוך שערך היום לעיתונאים אמר ראש רשות החירום הלאומית, תא"ל (מיל') יורם לרדו, כי השיקולים שנעשו בבחירת היישובים שתושביהם יזכו למימון השהייה מחוץ לבתיהם הם שיקולים צבאיים לחלוטין. הוא אמר כי אם יידרשו פינויים נוספים הם יתבצעו על פי פקודת תכנית "מרחק פתוח", המבוססת על אירוח מפונים במתקנים ציבוריים כמו בתי ספר.
למרות הנחיות הצבא, ואף שאלפים כבר התפנו מהיישובים הסמוכים לגבול, גם כעת יש מי שמתעקשים להישאר. יפעת גבישי, בת 40 מקיבוץ דן, החליטה למשל שלא לעזוב. היום הגיעה למתחם "ביג" בקריית שמונה כדי לקנות מזון וציוד, וסיפרה שבתה עזבה את הקיבוץ עם בן זוגה, והיא נותרה מאחור: "אני עובדת בתחום החינוך ולא יכולה לעזוב. מעט מאוד אנשים נשארו, בעיקר כיתת הכוננות ועובדי מקצועות חיוניים, ככה שקצת פחות נעים שם עכשיו, אבל הכול טוב".
מתחם "ביג" בקריית שמונה, שבדרך כלל הומה אדם, נראה היום כמעט ריק, ורוב המבקרים בו היו חיילים ואנשי כוחות הביטחון שעצרו להתרענן ולהצטייד במצרכים. בין האזרחים המעטים שבאו אליו הייתה מטר רחמן, בת 37 מקיבוץ נאות מרדכי שבגליל העליון, שהגיעה כשהיא מחבקת את כלבה הקטן. "אני לא מתכוונת לעזוב את הבית, זה בכלל לא עולה בדעתי", אמרה. "עברנו כבר הרבה דברים, ומעולם לא עזבנו".
