נהוראי מלכה, בן 23 מאשקלון, השתחרר רק לפני שנה מגולני, שם שירת בגדוד 13. בבוקר השבת השחורה של 7 באוקטובר הוא התעורר לקול האזעקות, אבל מכיוון שהוא רגיל אליהן, לא התרגש. "אני שומר שבת ולא ידעתי מה קרה", הוא מספר. "הלכתי לבית הכנסת, והמתפללים שם דיברו על המצב. הם אמרו שמחבלים השתלטו על שדרות ושיש הרבה חטופים. לא האמנתי לרגע שדבר כזה יכול לקרות, אבל אחרי כמה דקות באו אנשים וקראו לכולם לחזור לבתים".
2 צפייה בגלריה
נהוראי מלכה בבית החולים. "חברים שלי במילואים, וחשוב לי להיות איתם"
(צילום: דוברות בלינסון)
כשיצא לרחוב ראה נהוראי את כוחות הביטחון מסתובבים עם כלי נשק שלופים. "הסתכלתי על אחי, לוחם גולני בסדיר, שהיה איתי, ולשנינו היה ברור שאנחנו רצים הביתה, מסדרים תיקים - ויוצאים". שני האחים יצאו למרפסת הבית והחלו לארגן בה את הציוד, ואז נשמע פיצוץ אדיר. "הספקתי לשים ציצית ירוקה, ואיך שיצאנו הייתה נפילה של רקטה בלי אזעקה בחניה שלנו".
משפחתו של מלכה גרה בקומה החמישית של הבניין, אבל רסיסי הרקטה והזכוכיות שהתנפצו פגעו בו. "לקח לי כמה שניות לעכל, ואז ראיתי שהכול סביבי דם. אבא שלי עשה לי חוסם עורקים, וניסינו להשיג עזרה ראשונה". אלא שהניסיון הזה לא היה פשוט בשעות הקשות של אותו בוקר, כשהמוני מחבלים הסתובבו בדרום וניהלו את מסע ההרג: "אף אחד לא ענה, ועברה כמעט שעה עד שמישהו הגיע. זה הרגיש כמו שבועות, כאבים שאי אפשר לדמיין. תוך כדי זה גם הייתה הפסקת חשמל".
נהוראי מספר שרגלו כמעט נקטעה, ושהדם לא הפסיק לרדת. "התרחיש ה'טוב' באותו רגע היה שאני אאבד את הרגל. למזלי יש לי חברים שמתנדבים במד"א, והצלחנו לתפוס אותם. הם קשרו אותי לאלונקה והורידו אותי למטה על הגב שלהם כי המעלית לא עבדה. כל השכנים התגייסו ועזרו".
נהוראי פונה לבית החולים ברזילי ומשם לבילינסון, והיה למעשה הפצוע הראשון של המלחמה שהגיע לבית החולים בפתח תקווה. "טיפלו בי מיד, עברתי שישה ניתוחים וגם היה זיהום ברגל. הרופאים אומרים שאני אוכל ללכת עליה בעתיד, אבל הם לא יודעים מתי. יש עוד ניתוחים והשתלת עור שאני צריך לעבור".
2 צפייה בגלריה
פרופ' דין עד-אל. "מאמין שנהוראי יוכל לחזור לפעילות ספורטיבית כמו בעבר"
(צילום: שלומי יוסף)
עכשיו הוא מספר שכל מה שהוא מחכה לו הוא לחזור למילואים: "חברים שלי נמצאים שם וחשוב לי להיות איתם. התיק שלי מוכן כבר מ-7 באוקטובר". הוא אומר שקרה לו נס: "הציציות ששמתי הגיעו לי עד הברכיים ועד האזור הזה לא נפגעתי בכלל, זה מה שהציל אותי. נפגעתי מהברכיים ומטה, זה היה יכול להסתיים הרבה יותר גרוע".
פרופ' דין עד-אל, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית וכוויות בבית החולים בילינסון, הבהיר כי דרכו של נהוראי לשיקום עוד ארוכה. "כמו בחיים, גם כמטופל הוא לוחם ומתמודד בצורה טובה עם המצב. מבחינתו הוא רוצה לרוץ לחזית ולעזור לחברים שלו מגולני, אבל כרגע הוא לקראת תהליך שיקום. אני מאמין שבסופו הוא יוכל לעשות פעילות ספורטיבית כמו בעבר".
