מיצב זיכרון והנצחה לחברים והחברות בקהילת פסטיבל "נובה", שהתקיים ליד רעים ב-7 באוקטובר, נחנך היום (ד') באירוע בהשתתפות נשיא המדינה ומשפחות שיקיריהן נרצחו או נחטפו. המיצב הייחודי ששמו "06:29" הוקם בביתן 1 באקספו, תל אביב, והוא משחזר את שטח מסיבת הטבע וכולל את האלמנטים שנאספו והובאו מהשטח לאחר האסון: תפאורת הפסטיבל, הבמות וציוד ההגברה, המקררים המחוררים מכדורים, כלי רכב חרוכים, עמדות הבר שנורו, ציוד אישי (נעליים, חפצים אישיים) ועוד.
פריטי פסטיבל נובה נחשפים במיצב הנצחה
(צילום: עידו ארז)
במתחם המיצב הוצבו מסכי וידאו המשלבים תיעוד מתוך המסיבה, הקרנות אמנותיות ואמצעים נוספים שבאמצעותם מקווים להעביר ולהציג לציבור את הרגעים האחרונים הקשים שהתרחשו בשטח מסיבת הטבע במקום, במטרה להנציח את הנרצחים והנרצחות ולהעלות מודעות לטובת החזרת החטופים והחטופות ואיתור הנעדרים והנעדרות.
המיצב עתיד להיפתח לקהל הרחב בתשלום למשך שבועיים, החל ממחר, יום ה' (7.12). כל ההכנסות מהמיצב ייתרמו להנצחה, לזיכרון, לטיפול ולשיקום קהילת הנובה, שנפגעה בגוף ובנפש, וכן לסיוע לבני המשפחות של הנפגעים. לצד ההנצחה והתרומה לקהילה, מטרה נוספת של המיזם נוגעת להסברה בארץ ובעולם. הכניסה מומלצת מעל גיל 10.
עומרי סאסי, אחד ממייסדי "נובה", אמר במסיבת העיתונאים: "הצגת מתחם הפסטיבל ונגיעה בחוויה שהחלה בלילה קסום והסתיימה בשעה 6:29 באסון הנורא, נוצרה מתחושה עמוקה שלי ושל חבריי אנשי הקהילה, אנשי הנובה, שיש להנציח את הרגע שבו נעצרו חייהם של רבים מחברינו והשתנו חיינו וחיי קהילת הנובה לעד. המיצב מספר את סיפור הפסטיבל ומפגיש את המשפחות, את הקהילה ואת הציבור הרחב עם המציאות שאיתה התמודדנו. מתוך אחריות לקהילה פעלנו להנצחה ולשיקום הקהילה שלנו מהיום הראשון. את השיקום אנחנו עושים בכוכב הים יחד עם מטפלי כפר איזון, כפר טיפולי-שיקומי. את ההנצחה אנחנו עושים כאן, ואנחנו מבקשים מכל העולם לבוא ולראות".
"צמרמורת מהידיעה מה הם עברו"
בצלאל, אביה של שירן סבינה גנון שנרצחה במסיבה בשבת שמחת תורה, סיפר על התרשמותו מהמיצב שמדמה אחד לאחד את שטח המסיבה שבה התרחש הטבח: "זה מצמרר, מצמרר. אני לא צריך לראות את סרט הזוועות של 47 הדקות, אני ראיתי את הבת שלי בזיהוי, אני זיהיתי אותה. הסתכלתי עליה אולי דקה וזה מספיק לי, זה מספיק לי כדי לזכור את המראה לכל החיים, עד השנייה האחרונה אני אזכור אותה".
"אני ממורמר ומתוסכל. הפקירו את הילדה שלי, אף אחד לא הגן עליה", סיפר האב השכול על ההתמודדות עם האובדן הקשה. "היא לא אשמה. היא בחיים לא לקחה אלכוהול לפה ולא עישנה סיגריה, היא באה סתם לרקוד, היא אהבה את החיים, החיוך לא ירד מהפנים שלה. בהלוויה שלה היו קרוב ל-2,000 איש, באו אנשים שלא הכרתי וסיפרו כמה היא הייתה טובה וחמודה. היא השאירה שלושה ילדים – בן 15, בת 11 ובת 8, ואנחנו עברנו לגור אצלם. עכשיו אנחנו מחכים שנתי בעלה יבריא. הוא נפצע קשה מאוד בברך, יש לו ארבעה שברים ברגל, אבל הוא גיבור שלנו, הוא מתחזק ומשתקם, ואנחנו מקווים שעוד מעט הוא יחזור למשפחה ולילדים שלו".
לדבריו, "אני לא רוצה להגיד מה אני מדמיין כשאני נמצא כאן. קרתה זוועה, אין לי מילים. אני פשוט מתוסכל, הפקירו אותם. הם לא היו אשמים, הם רצו רק לרקוד. כל דבר שקשור לשירן חשוב לי. יכול להיות שהיא דרכה פה על איזה שטיח, או שתתה קולה מכוס שנמצאת פה. אני לא יודע. בכל דבר שיזכיר לי אותה – אני אהיה נוכח".
אבישי מליחי, אחיו של אמיתי מליחי רצאבי שנרצח בטבח הנורא, ביקר גם הוא במקום וסיפר: "יש תחושת צמרמורת מהידיעה מה הוא עבר. ידעתי שהוא אוהב לחיות את החיים, את הרגע, ילד בן 20 שאוהב לרקוד. הכרתי את הסצנה, זו אחלה סצנה ועכשיו אנחנו חלק ממנה בגללו".
כשהוא נשאל מה הוא מרגיש כשהוא רואה את הפריטים שנאספו מהזירה, הוא השיב: "זה לא פשוט, זה מכניס בי עכשיו תחושה של הלם, כי הייתי בהלם במשך 48 שעות של החיפושים אחריו, בלי שינה – כולנו, כל המשפחה. אבל אין מה לעשות, זה חלק מהחיים. פתאום אתה מקבל הלם, אבל צריך לחיות לצד זה".
"הדור שספג מכה איומה עוד יקום מעפר ואפר"
נשיא המדינה יצחק הרצוג נאם באירוע פתיחת המיצב בתל אביב ופנה למשפחות השכולות ולשורדי הפסטיבל: "נדמה לי שמאז אותה שבת שחורה משחור של 7 באוקטובר, אין אף אדם בישראל שליבו לא מחסיר פעימה כשהשעון מורה בדיוק על השעה 6:29 בבוקר. השעה הזו היא קו שבר בזמן, פצע פעור של עם שלם, תהום המפרידה בין העולם שקדם לה ובין הימים החדשים שנקלענו אליהם. ימים שכולנו נאלצים להכיר בעל כורחנו ללמוד איך לחיות בתוכם, איך למצוא מחדש את הכוח לבחור בטוב לאחוז בחיים".
עוד הוא אמר בנאומו: "מיכל ואני סיירנו קודם לבד במיצב המרגש הזה, ראינו את הפריטים, נגענו בהם. לחשוב שהם היו עם היקרים והאהובים שבאו לשמוח ולחגוג, לאהוב מוזיקה ולרקוד... המרחב המקודש הזה הפך למעין היכל זיכרון זמני מול פני המיצב שהוקם כאן, ואנחנו מבטיחים לא לשכוח לעולם את יופיים ואת טובם של אהובינו ואהבותינו חללי ה-7 באוקטובר, ביום שמחת תורה.
"המיצב הזה מוליך אותנו בתוכו, מבקש לתת ביטוי ולאחוז בה בעת גם בכאב העצום על מי שהלך ואבד וגם בבחירה העיקשת להמשיך ולשוב לחיים. במידה רבה הוא מחזיק בתוכו את תמצית החיים שלנו כאן מאז השבת הנוראה ההיא, ואת החתירה לחיים של דור שספג מכה איומה ועוד יקום מעפר ואפר ויצעד קדימה".
"אתם ואתן, שורדות ושורדים יקרים, חיים עם המראות עם הריחות, עם הקולות, עם האימה ועם הזיכרונות", הוא ציין. "הם צרובים בליבותיכם, הם לופתים חזק את ההכרה, את הנפש ואת הזיכרון. יחד איתכם כולנו, כל עם ישראל, חווים כאב עצום, געגוע אינסופי ודאגה מסוג שלא ידענו, דאגה לחטופות ולחטופים שלנו שעדיין מוחזקים ביד אויב אכזר ושטני, דאגה לחיילות ולחיילים הגיבורים והנפלאים שלנו שמסכנים את גופם ונפשם למען ביטחון ישראל – למעננו, ודאגה לשלומו של הבית שלנו האהוב הכאוב שאין שני לו בעולם".
9 צפייה בגלריה
"עוד תרקדו בכל רחבי הארץ, עוד תיהנו ממוזיקה טובה ומרגשת בטבע", אמר הנשיא הרצוג
(צילום: טל שחר)
הוא הוסיף כי "שברי המסיבה וקרעי החיים עומדים כאן כעדות שותקת מצמיתה לכל היופי האנושי העצום שאיבדנו. מיטב בני האדם. הטבח והפצע העמוק והכואב שהוא יצר הם נחלתו של דור שלם, דור צעיר, תם ומלא חיים שהקרקע נשמטה תחת רגליו, דור שמבקש ריפוי ותיקון ונחמה. דור שעלינו לתת עליו את הדעת, לתמוך בו ולחבק אותו, ללכת איתו צעד אחר צעד עד שיפרוש כנפיו מחדש".
"לא רק את הכאב אנחנו זוכרים אלא גם את הגבורה עוצרת הנשימה שהתגלתה שם, בשדה הטבח", אמר הרצוג לצד ההשתתפות באבלן של המשפחות. "סיפורי הגבורה של אותו בוקר נורא נותנים השראה, אומץ וכוח להיאבק על הבית האהוב שלנו, ולהישבע שאתם עוד תרקדו בכל רחבי הארץ, עוד תיהנו ממוזיקה טובה ומרגשת בטבע, עוד נשמח, עוד נחגוג חיים ונחיה זקופי קומה ללא פחד בארץ שלנו".
