תקלה ערכית מול אומץ לב, שגיאות מקצועיות חמורות לצד חתירה למגע וקרבות הרואיים: תחקיר הקרבות בבארי הוצג היום (חמישי) למשפחות השכולות ולבני קהילת הקיבוץ, שספגו את אחת המכות הקשות ביותר ביום פלישת חמאס לנגב המערבי ב-7 באוקטובר. בתחקיר נעשה שימוש במושגים קשים שלא הוזכרו בצה"ל מאז מלחמת יום הכיפורים: "היישוב נכבש על ידי האויב".
אילוסטרציה שמציגה את מהלך הקרב בקיבוץ בארי
(צילום: דובר צה"ל )
תיעוד: לחימת כוחות שלדג בקיבוץ בארי וחילוץ תושבים
(צילום: דובר צה"ל)
את בארי תקף גדוד נוסייראת של חמאס, הנמצא בערך במקביל לקיבוץ, מערבה ממנו, ו-25 המחבלים הראשונים מכוח החוד של הנוחבה פלשו לתוכו בשעה 6:42. 340 מחבלים היו בקיבוץ בשיא הכיבוש שלו, בין 12:00 ל-13:00, בהם 120 מכוח הנוחבה של חמאס, כ-70 פעילי חמאס, כ-150 פעילי הג'יהאד האסלאמי, בוזזים למיניהם ומפלגי טרור אחרים. 18 מכלל המחבלים בלבד נתפסו בחיים ונחקרו. מחבלי חמאס שהגיעו ממסיבת הטבע ברעים רצו לפלוש לנתיבות, אך בשל היתקלויות שם נסוגו, ובמקום לברוח חזרה לרצועה נכנסו גם הם לבארי.
מנתוני ההרג עולה כי בבוקר 7 באוקטובר היו בקיבוץ בארי 1,071 איש, שרבים מהם הגיעו כאורחים לרגל חג שמחת תורה. 31 אנשי ביטחון נרצחו בקיבוץ, בהם לוחמי צה"ל וחברי כיתת הכוננות, בנוסף ל-101 אזרחים.
העיכוב בחילוץ האזרחים
התחקיר קובע כי צה"ל, כולל אוגדת עזה, לא נערך לתרחיש הייחוס של תוכנית חמאס לכבוש את יישובי העוטף ומוצביו. הכוחות הקבועים משני המוצבים הסמוכים, שהיו אמורים להגן על הקיבוץ, לא עשו זאת כי היו עסוקים בהגנה על עצמם מהסתערות מאות מחבלים גם על בסיסיהם, וחלק גדול מכוחות התגבור שזרמו בשעות הצהריים המוקדמות השתהו לסירוגין במשך כמה שעות בכניסה לקיבוץ מבלי להיכנס לתוכו, כדי לחכות למפקדיהם או להבין את תמונת המצב – שלא הייתה קיימת עד שעות אחר הצהריים.
מוצב פגה הסמוך לבארי מוגדר באופן רשמי בצה"ל "מגן בארי", אך חייליו לא הגיעו לקיבוץ באותן שעות, כי היו עסוקים כאמור בקרבות הגנה על הבסיס שלהם. בפלוגה זו היו באותו בוקר 33 לוחמים, נגמ"ש נמ"ר אחד של גולני ושני טנקים. המחבלים נטרלו במהירות את אחד הטנקים, והטנק השני, שבו היו לוחמים שנפגעו, ניהל לחימה עיקשת באותן שעות. אלוף-משנה ניסים חזן, שהגיע מביתו, הצליח להשתלט על הטנק, לנקותו מהדם ומהרימונים הרבים ולהשמישו מחדש תחת אש. זה הטנק שהוכנס ב-16:00 לבארי וירה את הפגזים לעבר "הבית של פסי".
עוד עולה כי שניים מכוחות העתודה המטכ"ליים שזינקו לקיבוץ, מיחידת שלדג של חיל האוויר ומגדוד 890 של הצנחנים, הגיעו אמנם בשעות הבוקר המאוחרות, אך נכנסו לבארי בפועל רק סביב 13:00 בצהריים כי נאלצו להילחם בצירי ההגעה לקיבוץ ששרצו במארבים של מחבלים, שחדרו גם לקיבוץ עלומים. למעשה, עד 13:30 הלחימה התנהלה על בסיס כיתות הכוננות, והתושבים נלחמו כמעט לבד. עוד התברר כי ההחלטות שהתקבלו באשר לירי ארבעה פגזים לגג "הבית של פסי", שבו היו 13 בני ערובה לצד מחבלים, ולקרבת המבנה היו סבירות, ונפרשו על פני שעה וחצי של פעולה.
מהתחקיר עלה כי רק אחד מ-13 הקורבנות בבית של פסי, מתוך כ-101 נרצחי הקיבוץ, נפגע, אך שלא בטוח שנהרג מרסיס של פגז. התחקיר העלה כי התנהלותו של מפקד הכוחות בקיבוץ תת-אלוף ברק חירם, שאישר את הירי לבית, הייתה סבירה, ויועדה לחלץ את בני הערובה שבפנים בגלל חשש שהמחבלים ירצחו אותם בטווח הזמן המיידי.
בתנאי המצב התחקיר העלה אירוע ערכי אחד: בשעת ערב ב-7 באוקטובר, כאשר התחילו הכוחות להשיג שליטה על הלחימה בקיבוץ ותושביו הנצורים החלו לצאת ממנו כדי להתפנות לחוף מבטחים, עמדו מולם חיילים ולא סייעו להם לעלות לאוטובוסים – חוץ מקצינת עורף אחת שעזרה.
מלבד העובדה שחיילים מחוץ לקיבוץ לא עזרו בשעת ערב לתושבים לעלות על האוטובוסים, צוין גם כי חיילים אלו לא העניקו למפונים, כמצופה, את הקסדות והשכפ"צים שלהם. התושבים גם פונו כשהם מדלגים מעל גופות מחבלים ומעל גופות יקיריהם.
"צה"ל נכשל במשימתו להגן על תושבי בארי. גבורת התושבים ולוחמי כיתת הכוננות של הקיבוץ ראויה לציון לשבח, והיא שהביאה לייצוב קו ההגנה בשעות הלחימה הראשונות, תוך בלימת התרחבות ההתקפה לשאר חלקי הקיבוץ"
הרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי ציין: "מדובר בתחקיר הראשון כחלק מתהליך התחקור הפנימי הרחב בצה"ל. התחקיר הוא ראשון ויחיד ולא משקף את התמונה המלאה, אך ממחיש בצורה ברורה את גודל הכישלון וממדי האסון שפקד את תושבי הדרום. צה"ל לא היה שם כדי להגן עליהם".
עורך התחקיר, מפקד אוגדת עזה לשעבר והאלוף במיל' מיקי אדלשטיין, קבע שמדובר בכישלון עצום. אדלשטיין הוסיף כי הוא יערוך בימים הקרובים השלמות נוספות אחרי מאות שעות עבודה, איסוף אלפי עדויות, האזנה לשיחות וקולות קשר וניתוח המידע הרב – גם ממחבלי הנוחבה שפעלו בקיבוץ ונותרו בחיים.
באשר לאמצעים שעליהם התבסס התחקיר, קהילת בארי העבירה למתחקרים גם את התכתבויות הוואטסאפ הרבות מהשעות הגורליות שבהן שורדי הטבח היו נצורים בממ"דים ללא מזגן, בשל החשמל שנותק.
התחקיר העלה שרשרת כשלים שקיבלו ביטוי נוראי כבר ברגעים הראשונים של הטבח ההמוני: מחלקת נוחבה ראשונה של חמאס נכנסה לקיבוץ בשעה 7:20, אחרי שכבר בשעה 6:53 בבארי זיהו ודיווחו לגורמי הביטחון על תנועה חשודה של מחבלים על אופנועים, שחלקם יצרו פרצות בגדר ההיקפית של היישוב.
כאמור, 40 דקות לאחר תחילת מתקפת הטרור – בשיא שעות הרצח, האונס והחטיפה – פעלו בבארי לא פחות מ-340 מחבלים לעומת כמה ישראלים בודדים שנשאו נשקים. בסך הכול נמצאו בקיבוץ כ-100 גופות מחבלים. רק בשעה 13:00 החל "היפוך הקערה", עם כניסת כוחות התגבור מהצנחנים ומשלדג. את מרבית החטיפות, מתוך 32 שאירעו בסך הכול, הצליחו המחבלים לבצע עד השעה 13:00.
בשיא הכיבוש היו בקיבוץ 26 לוחמים, בהם חברי כיתת הכוננות ולוחמי שלדג מהצוות הראשון שקפץ. ב-9:00 היו 50 מחבלים לעומת 13 חברי כיתת הכוננות, ובשעה 11:00 היו יותר מ-80 מחבלים לעומת 26 חיילים ישראלים.
התחקיר העלה כי בשני צידי המתרס פעלו הכוחות במהירות: מחבלי חמאס שהגיעו ראשונים באופנועים לקיבוץ, ובהמשך מיהרו להצית בתים על יושביהם, ומאידך לוחמי שלדג וסיירת מטכ"ל שניסו לנוע מהר בין הבתים בשעות הצהריים, אחרי שהגיעו לקיבוץ עצמו רק בשעות הצהריים.
התפקוד של שלדג וגבורת חברי כיתות הכוננות
התחקיר הקדיש פרק מרכזי לתפקודה של יחידת שלדג באירוע: צוות כוננות מטכ"לי הוגדר לאירוע חירום ארצי באותה השבת, מיחידת הקומנדו של חיל האוויר. הצוות, שמנה 13 לוחמים, יצא בסביבות 8:00 בבוקר מבסיס היחידה ליד יבנה, אך די מהר הבין שהוא חייב "לפרסס" כדי להגיע מהר יותר לעוטף – באמצעות מסוק.
בסביבות 8:30 הגיע צוות שלדג לאזור בארי, ישירות לתופת המחבלים, ואיבד לוחם שנהרג ולוחם נוסף שנפצע. הלוחמים הצליחו להיכנס לקיבוץ בזמן שלמחצית מחברי כיתת הכוננות, שישה אנשים, לא היה נשק בכלל. הסיבה: הרובים שלהם ננעלו בנשקייה, הרבש"צ אריק, שברשותו היה המפתח, נהרג, והם המתינו ליצור מגע עם סגנו שפעל במקביל.
שני חברי כיתת כוננות שראו לובשי מדים רצו לעברם, כנראה כדי לקבל סיוע, אבל גם הם נרצחו כשהתברר שמדובר במחבלים. אחד מחברי כיתת הכוננות הצליח בתופת הזו לבצע פעולה שהצילה חיים רבים – הוא יצא לכביש הסמוך והזהיר את התושבים שנסעו בכביש 232 לא להיכנס לקיבוץ, ובכך, כאמור, הציל את חייהם לפני שחזר להילחם.
לפי התחקיר, איש כיתת הכוננות וחבריו נלחמו גם בידיים חשופות ובנחיתות אדירה מול עשרות מחבלים חמושים במקלעים, מטולי נ"ט ותחמושת רבה. בשלב זה חלק מהתושבים בקיבוץ, אנשי צבא לשעבר כמו האלוף במיל' יוסי בכר שאימו-שכנתו נרצחה, ניהלו לחימה באמצעות אקדחים וקיבלו החלטות הרות גורל שהצילו חיים רבים: ריכוז הפצועים במרפאת השיניים של הקיבוץ ו"השתלטות" על צומת מרכזי בבארי, כדי למנוע מעבר של מחבלים ליתר השכונות ביישוב.
סמוך לשעה 9:00, כאשר לוחמים נוספים בצוות שלו נפגעו והתחמושת אזלה לו, החליט מפקד הכוח הקטן משלדג לסגת ולחכות מחוץ ליישוב ליתר הכוחות, להצטייד מחדש ולטפל בנפגעי הכוח. מפקדו מהיחידה הבטיח לו ש"תוך רבע שעה" הוא יהיה אצלו, אך בפועל הוא הגיע תוך שלוש שעות. הסיבה: המפקד הבכיר משלדג ולוחמיו נלחמו בעשרות מחבלים שחסמו את כבישי העוטף במכוון באותה שבת. את ההחלטה הוא קיבל בעצת מפקדיו שעשו את דרכם לאזור. בשעה זו הצטברו כבר 60 מחבלים בקיבוץ, שחלקם הגיעו ממסיבת הנובה הסמוכה לאחר שרצחו רבים מאוד מהמבלים בה.
בכר וחבריו לקיבוץ החלו, כך לפי התחקיר, לשמור תחמושת בזמן שהשעות נקפו וצה"ל לא הגיע. במקביל הם חילצו תחת אש את אחד מחברי כיתת הכוננות שנפצע קשה מרסיסים בבטנו, למרפאת השיניים. בסך הכול ריכזו האזרחים כ-50 פצועים ישראלים במרפאה, גם בסיוע נדב, בנו של בכר, שהגיע לקיבוץ מהשומרון כדי לסייע ללא כל אמצעי, במקום להימלט על נפשו.
בשלב זה, בשיא התופת, סמוך ל-11:00, העלה התחקיר עד כמה חמאס השתלט ברצחנות על קיבוץ בישראל. כ-70 עזתים, "אספסוף", מתוך כ-3,000 מחבלים שפלשו באותה שבת לישראל, הצטרפו כבר בשלב זה לטבח באין מפריע והגיעו גם לבארי. שניים מאותם עזתים, מבוגרים כבני 60 שאינם שייכים לחמאס וגם לא נראו חמושים, החלו לערום גופות של ישראלים שנרצחו במכוניות פרטיות שתפסו, כדי לחטוף גם אותן לשטח הרצועה. בחקירתם הודו: "רצינו לקבל תמורתן כסף מהחמאס".
ההתנהלות של תא"ל חירם
בשעה 11:00, עקב אובדן השליטה, התקבלה במטה הכללי ההחלטה לחלק את עוטף עזה לגזרות לחימה אוגדתיות: כך קיבלו תתי-אלופים אחריות על אזורי לחימה בנגב המערבי, כדי לנסות לייצר תמונת מצב ולחלק את הכוחות. מפקד אוגדה 99, תא"ל חירם, קיבל אחריות גזרתית על האזור שבמרכז העוטף, הכולל גם את נתיבות ובארי.
במקביל, בשעה 12:00 הוזרמו לקיבוץ ראשוני הלוחמים מסיירת מטכ"ל, וכניסתם ללחימה לצד לוחמי 890 אפשרה בחלוף כשעה את תחילת ההשתלטות על הקיבוץ, הגם שהלחימה שבו נמשכה גם ביומיים שלאחר מכן. סמוך לשעה 14:00 הבין תא"ל חירם שבארי הוא מוקד לחימה שמתרחש בו מרחץ דמים בלתי נשלט – אזרחים העולים בלהבות בממ"דים שלהם ועשרות מחבלים המתבצרים בבתי התושבים הנצורים. הוא הודיע למטה הכללי שמעתה הוא מפקד רק על הנעשה בבארי, והגיע אליו לקראת השעה 16:00, אחרי שעות של לחימה תחת אש וניהול הכוחות באזור בארי.
הגבורה של חברי כיתת הכוננות הפכה ברגעים אלו של צהרי היום לבלתי נתפסת: התחקיר העלה כי אחד מחברי כיתת הכוננות של היישוב התמקם במרפאת הפצועים כדי להגן עליהם ולמנוע השתלטות גם על השכונה הצמודה. הוא קיבל הודעות וטלפון מאשתו הנצורה בקיבוץ שבהם מסרה לו שהיא שומעת מחבלים ליד הבית, והשיב לה: "תהיי חזקה ותחזיקי שם מעמד", כדי למנוע כיבוש שכונה נוספת ולהציל חיי הפצועים תחת אש.
התחקיר העלה כי הגעתו של תא"ל חירם עשתה סדר בחלוקת הכוחות: אמנם שלדג ומטכ"ל חילקו ביניהן היטב עוד קודם את גזרות הלחימה בקיבוץ לשני אזורים, מזרחי ומערבי, אך יתר הכוחות, גם מהצנחנים ומיחידות נוספות שזרמו פנימה החל מ-13:00 והלאה, הוכוונו על ידי מפקד האוגדה לגבולות גזרה מסודרים. תא"ל חירם גם עבר בין הבתים והרחובות בקיבוץ, התחיל למפות את מוקדי הלחימה ויצר לראשונה תמונת מצב בצהרי היום.
תיעוד מהריסות המבנים בבארי לצורך שיקום ותקומה
אירוע בני הערובה בבית של פסי
בשעה 15:45 נוצר מגע ראשון של הכוחות עם המחבלים שהתבצרו בבית של פסי, שבו כבר היו 13 תושבים וקרובי משפחה. המחבלים פתחו ממנו אש תופת לעבר לוחמי מטכ"ל שהתקרבו לעברו, ומהבית נוהלו באותן שעות כ-30 שיחות טלפון מהתושבים שהתבצרו בו למוקד המשטרה. בהתאם, הגיע לקיבוץ בצהריים כוח ימ"מ עם פקד ארנון זמורה, שנהרג בפעולת חילוץ החטופים בנוסייראת לפני כחודש. באחת השיחות אמרה חטופה למוקד המשטרה שהם ליד פינת האוכל של הבית, אך נוצר בלבול, ובמוקד חשבו שההתבצרות היא בחדר האוכל של הקיבוץ, ולכן תחילה זרמו כוחות הימ"מ לשם.
המחבלים התבצרו וירו גם מהבתים שצמודים לבית של פסי, ובסביבות 16:00 הייתה הבנה מלאה, כך צוין לטובה בתחקיר, שיש לנהל את "הבית של פסי" כאירוע מלא של בני ערובה – כיתור של הימ"מ, פתיחת חפ"ק של השב"כ, דיאלוג בטלפון בין "חסן", אחד החוטפים שבבית, לנציג צוות המו"מ המטכ"לי ואחיזה באוויר של אמצעים מיוחדים.
חסן דרש לצאת עם החטופים לעזה ללא פגע, אך יתר המחבלים לא נעתרו לבקשת חסן והמשיכו לירות. בימ"מ התקבלו שתי אינדיקציות שחייבו פריצה למבנה: אחת הניצולות התקרבה לקיר נסתר של המבנה, לעבר פקד זמורה שעמד בזווית המבנה, ואז נשמע צרור ואחריו שקט. בנוסף, לשב"כ הגיע מתוך הבית מודיעין שלפיו המחבלים שבתוכו נערכו להתפוצץ כמתאבדים, באמצעות מטעני החבלה הרבים שהיו עימם. בהתאם, ולאורך כשעה וחצי, עד סמוך לשעה 18:00, נורו ארבעה פגזי טנק – שלושה לקרבת המבנה ואחד לגג המבנה, שכנראה ניתר ופגע אך לא הרג את אחד החטופים.
בסך הכול היו בתוך הבית של פסי שמונה בני ערובה, ועוד שישה בצמוד לו. הכוחות השתמשו גם בטיל לאו בקרבת המבנה, ולמעשה פעלו בו בנוהל סיר לחץ לדרדור אמצעים. לזירה הגיע תא"ל חירם מיתר מוקדי הלחימה בקיבוץ, רק לאחר שהפגז הראשון נורה, ויחד עם מפקד כוח הימ"מ הוחלט על המשך הירי מהטנק, אך לא ישירות לבית – ובטח לא כדי להרוג כך את המחבלים שבפנים. בתחקיר צה"ל נקבע כי מפקד בימ"מ, ניצב משנה ח', הוא שהורה על ירי הפגז הראשון על הבית של פסי, תחילה לבדו ובהמשך בתיאום עם תא"ל חירם.
במשטרה אמרו מנגד כי "הטענה שמפקד הימ"מ הוא שהנחה או אישר את ירי פגזי הטנק לבית של פסי חוטאת לאמת. הלכה למעשה, ההחלטות בשטח, לירי פגזי הטנק לחצר ולרעפי הגג, התקבלו בצורה משותפת בין המפקדים מהימ"מ, הצבא והשב"כ ואושרו לביצוע על ידי מפקד הגזרה (מפקד אוגדה 99), שהוא המפקד הטריטוריאלי". לפי המשטרה, "תחקיר מקיף ויסודי על האירוע התקיים ביחידה בחודשים האחרונים והוצג לגורמים הרלוונטיים, ובאף שלב בתחקיר לא עלתה טענה כזו".
הרמטכ"ל קבע כי מדובר באירוע ייחודי במאפייניו, שכלל אירוע בני ערובה באזור לחימה. באירועים מסוג זה על המפקד בשטח לקבל החלטות קשות שמטרתן להציל כמה שיותר אזרחים. מהתחקיר עולה כי ערך זה הנחה את קבלת ההחלטות של המפקדים בשטח באירוע זה. שיקול הדעת וניהול האירוע על ידי כוחות הביטחון שנכחו בו בוצע באופן מקצועי וערכי, תוך שימוש נכון באמצעים שעמדו לרשות הכוחות ובהם ניהול משא ומתן, מודיעין ושימוש בטנק כאמצעי אחרון ליצירת לחץ על המחבלים.
המתקפה על בארי – דקה אחר דקה:
06:50 – בקיבוץ מזהים תנועה של מחבלים על אופנועים ומדווחים לגורמי הביטחון
07:00 – מחלקת נוחבה ראשונה נכנסת לקיבוץ ורוצחת את הרבש"צ אריק קראוניק ז"ל שהיה בדרכו לנשקייה
07:45 – עשרות מחבלים מתחילים במסע רצח וחטיפה ברחבי הקיבוץ
08:30 – צוות הכוננות המטכ"לי המונה 13 לוחמי שלדג יוצא לבארי וחובר לאלוף במיל' יוסי בכר
09:00 – לוחמים נוספים נפגעים והתחמושת אוזלת: מפקד הכוח בשלדג מחליט לסגת ומבקש תגבורת. צוותים נוספים משלדג נתקלים בעשרות מחבלים בכבישי העוטף בדרכם לקיבוץ. עשרות מחבלים מגיעים משטח מסיבת הנובה
11:00 – בהחלטת המטכ"ל תא"ל ברק חירם מקבל אחריות גזרתית. המחבלים מתחילים לרכז חטופים בבתים
11:20 – עשרות בוזזים פורצים את גדר הקיבוץ
11:50 – מסוק עם לוחמי צנחנים נוחת בעלומים
12:00 – לוחמי סיירת מטכ"ל מגיעים לקיבוץ ונלחמים עם לוחמי הצנחנים
12:15 – כוח נוחבה נוסף פורץ לקיבוץ
13:00 – כוחות התגבור מצנחנים ומשלדג נכנסים לקיבוץ ומנהלים קרבות עם המחבלים. 32 מתוך 33 חטופים נלקחים לשטח עזה עד שעה זו
14:30 – הקרב על מרפאת השיניים מסתיים במותם של שלושה אזרחים וחבר כיתת הכוננות
15:20 – כוח נוסף של שלדג בפיקודו של יצהר הופמן ז"ל מגיע לקיבוץ עם 25 לוחמים
15:45 – מגע ראשון של הכוחות עם המחבלים שהתבצרו בבית של פסי כהן ז"ל עם 13 בני ערובה. בשעות אלו כ-200 מחבלים נמצאים בקיבוץ
17:00 – טנקים מגיעים להילחם בבארי, בהם מג"ד 53 סגן-אלוף סלמאן חבקה ז"ל
18:00 – ארבעה פגזי טנק נורים לסביבת הבית של פסי
מאיר תורג'מן השתתף בהכנת הכתבה
