ריאיון באולפן ynet עם כתבנו אליאור לוי וראש אמ"ן לשעבר עמוס ידלין
(צילום: נויל האריס)
ירי הרקטות לכיוון גוש דן אתמול (שבת) לפנות בוקר אמנם לא גרם לנזק, אך הוא חידד היטב תובנה שהולכת ומתגבשת זה זמן מה: השקט היחסי שנשמר מאז מבצע "שומר החומות" במאי האחרון, אותו שקט שהכתירו אותו בכתרים כמו "התקופה השקטה ביותר מאז מבצע צבאי בעזה", הולך ומתמסמס.
בישראל מעוניינים להמשיך את ההסדרה מול עזה, ועושים מאמצים לשמר אותה למרות הירי, לכן גם התגובה המוגבלת של צה"ל הלילה. בנוסף, ההערכות במטכ"ל הן כי גם חמאס רוצה להמשיך לנוע באותו מסלול של הסדרה. למעשה, ובהתאם לכך, מעריכים כי שתי התקריות בשבוע האחרון - הרקטות ששוגרו לגוש דן והירי בסמוך לגבול – הן בכלל איתות לאי שביעות הרצון של חמאס מקצב התקדמות הדיונים להסדרה, בעיקר מול המצרים.
כדי להבין את המצב לאשורו, שבעה חודשים אחרי "שומר החומות", יש להתבונן בשתי הפרות השקט האחרונות גם בנפרד. אתמול היו אלו שתי רקטות ארוכות טווח של חמאס ששוגרו מעזה ונחתו בים אל מול חופי גוש דן. חמאס עורך ניסויים רבים בשיגור רקטות לים, אך הניסויים הללו לא מגיעים אל שובר הגלים של תל-אביב, ולא במקרה. מי שירה אותן הפעם, בבוקר של השנה החדשה, אולי כינה זאת "ניסוי" – אך אין ספק כי הוא התכוון להעביר מסר ברור מאוד.
התקרית הקודמת אירעה ימים ספורים קודם לכן, באזור נחל עוז, כאשר ירי מכיוון עזה גרם לפציעתו של עובד ישראלי באורח קל, כתוצאה מפגיעת רסיסים ברגלו. בתגובה, תקפו טנקים של צה"ל חמש עמדות של חמאס בצפון הרצועה, מה שהוביל לפציעתם של שלושה פלסטינים באורח בינוני וקל.
בצה"ל העריכו לאחר התקרית כי מדובר בפעולה סוררת ולא מכוונת של מי מארגוני הטרור ברצועת עזה. יחד עם זאת, כך לפי ההערכה, מי שפתח באש הושפע גם הושפע מההצהרות הלוחמניות של חמאס נגד ישראל בתקופה האחרונה. וכך, גם אם באופן רשמי לא השתנה דבר במדיניות הריסון של חמאס ברצועת עזה, השינוי בשיח הוא שהוביל לתקרית.
תקיפת צה"ל ברצועת עזה, הלילה
(צילום: דו"צ )
מה שמניע את חמאס בימים אלו הוא השאיפה להקלות. בניגוד אולי למצופה בישראל, בחמאס פחות מתלהבים ממהלך כמו הגדלת מספר הפועלים שיכולים להיכנס לעבוד בישראל – בין השאר, מפני שאנשי הארגון חושדים כי אותם פועלים הופכים בעקבות זאת למשתפי פעולה של שב"כ.
אף על פי כן, במערכת הביטחון תומכים בהגדלת מכסת הפועלים מעבר למכסה הנוכחית, שעומדת על עשרת אלפים, ומוכנים להכפיל את המספר מתוך הבנה כי מהלך כזה משפר את המצב הכלכלי ברצועה. כל פועל כזה מרוויח בישראל בין 6,000 ל-10,000 שקל בחודש – ומדובר בסכומי עתק בהשוואה למשכורות בעזה.
אל זאת יש להוסיף את גם את אי-שביעות הרצון של חמאס מההתקדמות של המהלכים לשיקום הרצועה, לצד המגעים להסדרה מול ישראל שלא מתקדמים. היו בארגון גם גורמים שהפכו את התסכול הזה לאולטימטום מפורש: האצת השיקום והמגעים עד סוף השנה, שבינתיים כבר חלפה, או שישראל תהיה זו שתשלם את המחיר.
ולאחר כל זאת, צריך לזכור שכל האמור לעיל מתייחס רק ליחסים בין ישראל לחמאס – אך חמאס איננו הגורם היחיד שמכתיב את הטון בעזה. למתיחות הנוכחית תרמה גם הכרזתו בסוף השבוע, עוד קודם לכן של מנהיג הג'יהאד האיסלאמי זיאד נחאלה, בנוגע לאסיר המנהלי הישאם אבו הוואש ששובת רעב כבר יותר ממאה ימים.
אם אבו הוואש ימות בכלא הישראלי, הצהיר נחאלה, הג'יהאד האיסלאמי יתייחס לכך כאל כפעולת חיסול – ויפעל בהתאם להתחייבותו להגיב צבאית על כל פעולת חיסול ישראלית. כך שאם האסיר ימות בבית החולים, המתיחות תגבר – ותקופת השקט עלולה להגיע אל סיומה.
בהכנת הכתבה השתתף אטילה שומפלבי
