זה ארון בגדים צר, אולי 40 ס"מ רוחב. קשה לדמיין אדם בוגר נכנס לתוכו. אבל בתוך הארון הזה ממש התחבאה עו"ד עמית סוסנה כשהמחבלים הציפו את קיבוץ כפר עזה. מכאן שלחה את הודעתה האחרונה: "נשמע שהם פה בחוץ, אוף שייגמר כבר. נכנסתי לארון, זה הדבר הכי מפחיד בעולם, שוב יריות, נגמרת לי הסוללה". ומכאן, מתוך דירתה הקטנה בשכונת הדור הצעיר, נחטפה לתוך עזה. וכעת הדירה שרופה כליל, והממ"ד הוא כוך מפויח, וריח האסון עדיין רובץ באוויר הדחוס. אבל הארון שרד את האש, עדות לזוועה.
7 צפייה בגלריה
ליזי אדרי. "אני באה לפה לקבל תשובות. רוצה לדעת איפה אחי נרצח ואיך"
(צילום: ד"ר ברוך צימרמן )
7 צפייה בגלריה
הדר חניה ונדב אלון חוזרים לקיבוץ. "שמענו אותם צועקים 'אללה אכבר', 'יאללה פלסטין'"
(צילום: ד"ר ברוך צימרמן )
הכותרת
או"ם-שמום: למה הארגונים הבינלאומיים נגדנו?
25:22
ובדירה הצמודה, מחוץ לדלת, עומדים בני הזוג הדר חניה ונדב אלון. זו הפעם הראשונה שלהם כאן מאז אותה שבת. כמעט יממה התחבאו בממ"ד, שהוא גם חדר השינה. בלי מים, בלי אוכל, משלב מסוים גם בלי חשמל וסוללות בטלפון, היחידים בבלוק שלהם שלא נרצחו או נחטפו. הדר מצביעה על הדירות הסמוכות ומונה את השכנים והחברים שאינם: "עמית סוסנה, חטופה. דורון שטיינברכר, חטופה. ניב רביב ובן הזוג שלה ניראל זיני, נרצחו. עוד הספקנו להגיד להם בוקר טוב. יותם חיים, חטוף. אלון שמריז, חטוף. אביעד אדרי, נרצח. יורי, ניצל".
הם עברו לכאן לפני כשנה ממושב מבקיעים. הדר גדלה במושב פאת שדה שבגוש קטיף והייתה בת 11 בהתנתקות. מאז יצאה בשאלה, אבל ב-7 באוקטובר, כשהבינו שאף אחד לא בא לחלץ אותם, פנתה לאלוהים. "לא התפללתי הרבה זמן, אז ניסיתי להיזכר בתפילות מההתנתקות".
בזמנו זה לא עזר. התפילות לא מנעו את הפינוי. "בהתנתקות זה לא עזר, אבל עכשיו כנראה כן".
לקראת הצהריים פרצו המחבלים לבית. "שמענו אותם צועקים 'אללה אכבר', 'יאללה פלסטין'", מספר נדב. "הם ניסו לפתוח את דלת הממ"ד ואני תפסתי את הידית, עד שהתייאשו והמשיכו הלאה".
איך הרגעתם זה את זה?
הדר: "שרתי לו שירים".
למשל?
"מחשבות טובות! איי איי איי יים איי איי יים...", היא מפזמת את הלהיט של הזמר החסידי מוטי וייס.
ביום ראשון, בחמש וחצי לפנות בוקר, שמעו את כוחות צה"ל והחליטו לצאת מהבית. "היה פה ג'יפ דויד של דובדבן. ניגשנו לנהג והוא אמר לנו להיכנס מאחור", מספרת הדר.
נדב: "הייתי בלי חולצה, עם כפכפים ואקדח דרוך. גם הייתה לי חזות קצת... לא מגולח בכלל. באתי לעלות לג'יפ וכשאני חצי גוף בפנים החיילים קלטו את האקדח. ואני שומע: 'מחבל! מחבל!' חשבו שאני מחבל. חייל שהיה על הג'יפ נתן לי בעיטה בחזה, ובדיוק באותה שנייה חייל אחר ירה עליי – אבל בגלל שהחבר שלו דחף אותי, הוא פגע לו ברגל. אם לא היה בועט בי, הייתי חוטף בעצמי את הכדור".
הדר: "ואז צעקתי להם: 'אנחנו אזרחים! תצילו אותנו!'".
נדב: "אפשר להבין אותם. הם היו אחרי שעות של לחימה ומחבלים עדיין התבצרו בקיבוץ, ופתאום הופעתי משום מקום עם אקדח".
בשטח שבין הבלוקים שרידים מאותה שבת. הגזייה מנוקבת הכדורים של נדב, שמשום מה לא התפוצצה. דלת מעוכה ומפויחת של ממ"ד עם מדבקות דהויות של נסיכות דיסני. את ליזי אדרי, אחותו של אביעד ז"ל, אנחנו פוגשים בפתח דירתו. "הייתי מולו בטלפון משש וחצי בבוקר. הוא עלה לגג וראה את המחבלים שנכנסו מהשער האחורי. בהתחלה חשב שזה שוטרים. כשהבין שמדובר במחבלים, הוא נכנס לממ"ד שלו. אבל הדלת לא נסגרה, אז הוא הלך לממ"ד של אלון שמריז, בדירה ליד. הקלצ'ניקוב הצליח לחדור את דלת הממ"ד", היא מצביעה על חורי הירי.
זו הפעם השלישית שלה כאן. "בפעם הראשונה עוד היה ריח של גופות. זה ריח של הפקרה. ריח של פחד. אני באה לפה לקבל תשובות".
"מה השאלות?" תוהה חייל המילואים ברוך צימרמן, דוקטור לביולוגיה ומדריך טיולים בחייו האזרחיים.
ליזי: "אני רוצה לדעת איפה הוא נרצח ואיך. מצאתי כתמי דם בממ"ד, אבל את הטלפון שלו מצאו מחוץ לבית. הוא נלחם ברגעיו האחרונים? שרפו אותו? חשוב לי לדעת. נירה שפק המדהימה, חברת כנסת לשעבר ותושבת כפר עזה, מנסה לעזור לי להשיג מידע".
אלון, שבממ"ד שלו התחבא אחיה של ליזי, חטוף בעזה. גם עמית. ודורון. ויותם. ועוד רבים, רבים מאוד, שלא ישוחררו בעסקה הקרובה. והדר, ששפר גורלה, תצטרך לגייס למענם את כל התפילות שהיא זוכרת מילדותה.
