קיבוץ בארי הודיע כי תושב הקיבוץ מני גודארד נרצח, וגופתו מוחזקת ברצועת עזה. עד הימים האחרונים, ההערכות היו כי נרצח ב-7 באוקטובר - אך גופתו לא אותרה. אשתו, איילת גודארד, נרצחה במתקפה על ביתם בקיבוץ. כעת עדכנו בקיבוץ כי הגופה של גודארד למעשה נחטפה בשבת הארורה לרצועה.
עד כה נמנה גודארד עם נרצחי 7 באוקטובר ונופליו, אך נכלל גם ברשימת החטופים של מטה משפחות החטופים. כעת עודכן הסטטוס שלו באופן רשמי לחטוף שגופתו מוחזקת בעזה. כמו גודארד ישנם עוד לפחות כ-30 חטופים שבישראל אישרו כי אינם בחיים - וגופותיהם מוחזקות ברצועה.
שלשום פרסם ה"ניו יורק טיימס" כי במודיעין הישראלי מעריכים שיותר מחמישית מהחטופים שמוחזקים ברצועת עזה אינם בין החיים. לפי מסמך שנבחן על ידי העיתון, לפחות 32 מתוך 136 החטופים מתים, ובני משפחותיהם עודכנו. גורמים צבאיים מסרו כי בנוסף נבחן "מידע מודיעיני לא מאושר" שמצביע על כך שייתכן שלפחות 20 חטופים נוספים נהרגו.
בתגובה לכתבה מסר צה"ל ל"ניו יורק טיימס" כי רוב המתים המדוברים נהרגו ב-7 באוקטובר, וכי "אנחנו משתמשים בכל המשאבים הזמינים כדי לאתר ולמצוא מידע רב ככל האפשר על בני הערובה המוחזקים כיום בידי חמאס".
במטה משפחות החטופים מדגישים בשבועות האחרונים שוב ושוב את הסכנה לחייהם של החטופים שנותרו בשבי. אמש, לאחר שבישראל דחו את "דרישותיו ההזויות" של חמאס, כלשון ראש הממשלה בנימין נתניהו, כינסו מסיבת עיתונאים בהשתתפות חמש חטופות ששוחררו. ברקע ההצעה החדשה של חמאס לעסקת חטופים נוספת, וציון ארבעה חודשים למתקפה של ארגון הטרור ב-7 באוקטובר, הן אמרו כי "הפקרה תהיה גזר דין מוות, כתם לדורי דורות".
"הפקרה תהיה כתם לדורי דורות": הצהרת החטופות, אמש
(צילום: דוברות מטה משפחות החטופים)
"אזרחי ישראל כולם עוקבים אחר גורל החטופים. 124 ימים של גורל משותף. אם נציל אותם, נציל את מדינת ישראל - וזה יהיה הניצחון המוחלט", אמרה החטופה ששוחררה אביבה סיגל. עדינה משה, שדיברה אחרי אביבה, פנתה לראש הממשלה נתניהו בדמעות: "אני מבקשת לפנות אל ראש הממשלה שלי, ואל משפחתו. אני הייתי שם אבל שוחררתי, וחברים שלי, והנערים והנערות שאותם חינכתי, עדיין שם. אני חושבת שיש חלק מהם שלא שרדו כבר. שוב אני פונה אליך מר נתניהו, הכול בידך, אתה הוא זה שיכול, ואני מאוד פוחדת ומאוד חוששת שאם תמשיך בקו הזה של מיטוט החמאס, לא יישארו שבויים לשחרר".
לדברי משה, "אני מניר עוז. אנחנו שמרנו על הגבולות האלה עשרות שנים - לא ברחנו. גם כשהפציצו אותנו לא התפנינו, גם כשהיו מטחים כבדים היינו שם. כי אנחנו אוהבים את המקום ואת המדינה, ואת זה לא ייקחו ממני - אבל אני רוצה את המדינה שלי בחזרה. אני מדברת על המוסר של המדינה שלי - הוא איננו".
גם סהר קלדרון בת ה-16, שדיברה אחרי עדינה, דמעה במהלך דבריה: "אני פה בשביל לזעוק את הכאב שלי - אני אעשה הכול כדי שאבא שלי יחזור", אמרה הנערה שאביה עופר עדיין נמצא בשבי החמאס. "הוא כבר 124 יום נמצא בשבי אצל רוצחים, ורק שעה זה גיהינום. הייתי שם במשך 52 יום. למה אני, ילדה בת 16, הייתה צריכה לעבור את כל הסיוט הזה? למה הייתי צריכה להיקבר חיה בתוך המקום הזה? בנפש נרצחתי, וכל מי שנמצא שם נרצח בכל יום מחדש. אתם יודעים מה זה ההרגשה שמחבל בוהה בך במשך שעות בפרצוף של רצח? שהייתי צריכה לפחד פחד מוות שהולכים לאנוס אותי? חיכיתי וחיכיתי במשך חודשיים, ודבר אחד אמרתי לעצמי - איפה הממשלה שלי?"
