דווקא בימי המלחמה העקובה מדם באוקראינה, נקרתה בדרכה של מדינת ישראל הזדמנות חד-פעמית – גם להיות טובת לב, רגישה ונדיבה בקליטת עשרות אלפי פליטים שאינם יהודים, וגם, כמה אירוני, עוד להרוויח מכך כלכלית.
אתחיל במשהו אישי. מעולם לא היו לי סבתות, סבים, דודים, בני דודים. כלום. ב-1939 נחסמה הדרך בפני אלה מבני משפחתי שניסו להימלט מגרמניה הנאצית, בין השאר לשווייץ. "אין כניסה", הודיעו להם. היו גם סבתא וסבא שהצליחו לברוח לבלגיה, אבל שם הסגירו אותם המקומיים לנאצים. סבתא נפטרה ממחלה שלא טופלה שם, וסבא המשיך ברכבת לאושוויץ, כמו שאר המשפחה.
אין יום שאיני חושב על כך שכולם-כולם נספו, חוץ מהוריי שהצליחו להימלט לארץ ישראל, ממש ברגע האחרון. מדינות שיכולות היו לפתוח את שעריהן בפני פליטי מלחמה ולהציל את משפחתי – נעלו את הגבולות. הן נותרו "ניטרליות". ממש כך, "ניטרליות" שהובילה לרצח של מי שביקשו למצוא אצלן מקלט.
הגעת עשרות אלפי עולים ופליטים לא רק תעשה טוב לנמלטים מהתופת, אלא תזניק את המשק הישראלי לצמיחה גבוהה, לתעסוקה מלאה וליציאה מהירה עוד יותר ממשבר הקורונה
עצוב מאוד לראות את מה שמתרחש בימים אלה ממש בשערי מדינת ישראל. מוטלות "מכסות" על קבלת פליטי מלחמה ומאות מהם, שהגיעו בחוסר כל, מגורשים בחזרה אל הלא-נודע. נכון, אין היום רכבות לאושוויץ, אך יש רחובות עם מינוס חמש מעלות, בלא שום אמצעי קיום. חלקם אולי לא ישרדו את החורף הזה.
במקרה המיוחד של ישראל מגיע לא רק השיקול האנושי-הומניטרי. דווקא כעת, במצבה הנוכחי של המדינה, קליטתם לתקופה מוגבלת, שנתיים-שלוש, של 30 או גם 50 אלף אוקראינים הנמלטים מגיא ההריגה של 2022, מעבר לאלפי העולים החדשים, יכולה אפילו להועיל למדינת היהודים.
בישראל יש כבר חודשים ארוכים כ-140 אלף משרות פנויות. מעסיקים לא מצליחים לאייש תפקידים במקצועות רבים, למרות הירידה החדה באבטלה – אל שיעורים שמתחת לתקופת טרום הקורונה. פשוט אין עובדים בתחומים רבים, ובחלק מהענפים הפחות אטרקטיביים הישראלים לא מעוניינים לעבוד. בטח לא בשכר מינימום.
המקצועות שבהם חסרים עובדים הם לכל אורך השדרה: למשל 15 אלף מהנדסים, 5,000 הנדסאים, עשרות אלפי עובדי הייטק, עשרות אלפי עובדי ניקיון, משק בית, מלצרות, סיעוד ועוד. למעשה כמעט כל פליט שיגיע מאוקראינה יוכל למצוא כאן עבודה מועילה למשק, והוא לא יהפוך מעמסה על תקציב המדינה.
הגעת עשרות אלפי עולים, לצד פליטים לא יהודים, לא רק תעשה טוב לנמלטים מהתופת, שחלקם איבדו את בתיהם ולעיתים גם את קרוביהם וחבריהם, אלא תזניק את המשק הישראלי לצמיחה גבוהה, לתעסוקה מלאה וליציאה מהירה עוד יותר ממשבר הקורונה בן השנתיים.
סגירה הרמטית של הגבולות, שתלווה בשני ביטויים הקשורים לשואה, "מכסות" ו"סלקציה", תגרום בדיוק את ההפך מהרצוי. ישראל תגונה ותבוזה על מדיניותה חסרת ההתחשבות, והמשק הישראלי יישאר תקוע במקום לנצל הזדמנות יוצאת דופן להזנקתו לשיאים חדשים. חומר למחשבה לראש הממשלה ולשרי האוצר, הפנים והעלייה.
- גד ליאור הוא עיתונאי ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com