נעמי משה (58), אמא לשניים וסבתא לשלושה נכדים מחולון, היא אחת ההרוגות בתאונת הדרכים הקטלנית בגיאורגיה, בדרך למפלי מאחונצ'אטי. בנה הראל סיפר ל-ynet כי הוריו טסו לטיול אחרי זמן רב שלא טיילו בעקבות הקורונה, וסיפר על התסכול הרב שהוא חש על הדרך שבה טיפלו הרשויות בפרשה. "אמא טסה ולא חזרה הביתה", אמר בכאב.
צביקה משה, בעלה של נעמי שנפצע בתאונה וסובל משברים בחזה, היה עם אשתו עד הרגע שהבין שהיא כבר לא בחיים. "לקחתי לה את היד ובדקתי לה את הדופק, אז הבנתי שאשתי מתה", שחזר צביקה. "חיכיתי עשרים דקות, אחזתי לה את היד עד שהגיעו אנשים לחלץ אותנו. צעקתי לה שיצילו אותה ואמרתי לה 'נעמי'לה תתעוררי, אל תשאירי אותי לבד'. לא רציתי להאמין, התפללתי שטעיתי ושלא בדקתי את הדופק כמו שצריך. קשה לי לחזור הביתה בלי נעמי".
"היא הייתה מאושרת כשטיילה", אמר הבן וסיפר כי אביו צביקה (62), שנפצע בתאונה, עדיין בטראומה. "הוא ישב ליד החלון כל הטיול, ודווקא אז התחלפו. אחרי התאונה הוא קפץ החוצה וצעק 'איפה אשתי? איפה אשתי'?", סיפר הראל. "הוא עדיין פצוע וסובל משברים באזור החזה. הוא הוסיף כי המשפחה שילמה עשרות אלפי שקלים כדי להטיס לארץ את גופת האם, ופנה בטענות קשות גם לסוכנות הנסיעות הישראלית שאחראית על הטיול, שיצא לדבריו בתנאי מזג האוויר גרועים.
צביקה ציין כי עוד לפני הטיול התריע בפני המדריך שמזג האוויר בעייתי מדי לנסיעה - אך המדריך אמר לו שמדובר רק בטפטוף. "הוא אמר שהגשם ייפסק, ושזה טיול מפורסם שכולם עושים אותו", נזכר משה. "הגענו למפלים והצטלמנו, ומשם עלינו למיניבוס בדרך למשפחה מארחת. בדרך למעלה הכיסאות נמחצו על אשתי והיא נהרגה במקום. אף אחד לא דיבר איתי, עד עכשיו סוכנות הנסיעות לא שלחה נציג לבית החולים כדי לראות מה איתנו, נעזרנו באחד הפצועים כדי לתרגם".
ההרוגה השנייה בתאונה היא אלינה אומנסקי, תושבת נהריה בת 36. אלינה עלתה לארץ בשנת 1995, ואת בעלה סטאס הכירה בשנת 2008. הם טסו לגיאורגיה כדי לחגוג את יום הולדתו ה-40, שהסתיים באסון. "היא הרימה הפקה מטורפת", הוא סיפר, "לא ידעתי בכלל שאנחנו נוסעים לחו"ל. היא סיפרה לי שנוסעים לסופ"ש מטעם העבודה שלה, שמביאים בני זוג. 'עבדה עליי', כמו שאומרים. יצאנו ביום חמישי בערב, נכנסנו לנתב"ג ואז היא אומרת לי יום הולדת שמח, אנחנו נוסעים לבטומי. הייתי בהלם. הצטרף אלינו עוד זוג חברים".
תאונת המיניבוס התיירים בגיאורגיה אירעה ביום שישי האחרון באזור קאדה ההררי, כ-40 ק"מ מעיר החוף בטומי. למעט שתי ההרוגות, בתאונה נפצעו בסך הכול 17 ישראלים, חלקם הוטסו להמשך טיפול בישראל - ורובם שוחררו מבתי החולים.
סטאס שחזר את נסיבות האסון שהוביל למותה של אשתו אלינה, אהבתו הגדולה: "נרשמנו לטיול למפלים, וביום שישי היה גשום. התלבטנו אבל בסוף אמרנו 'יאללה', ניסע כי רוב המקומות בהם נבקר הם מקורים ואין בעיה. בנקודה הראשונה שעצרנו היה נוף מרהיב. המשכנו לנסוע במעלה ההר והכביש נהיה מאד צר. שני נתיבים צרים. אנחנו ישבנו מאחורי הנהג. לא כל כך ראינו מה קורה כי הכיסא של הנהג היה גבוה. אנחנו התעסקנו בלחפש איזו מסעדה לערב כדי ללכת לחגוג את יום ההולדת".
אז הבחין סטאס במשאית שהתנגשה במיניבוס התיירים - וסיפר כי הנהג הצליח לסטות ימינה בשנייה האחרונה, ומנע תאונה קטלנית עוד יותר. "המשאית 'גילחה' את כל הצד השמאלי. אני שמעתי 'בום' ענק. עברו כמה שניות והרגשתי פתאום שאני לא נושם ושיש לי צפצוף באוזניים. לקחתי נשימה ואז ראיתי את הזוועה של החיים שלי. היא מתה במקום. אני עוד ניסיתי לעזור. ניסיתי להציל אותה. לעשות משהו. אבל הפגיעה הייתה קטלנית".
הוא סיפר על "כאוס" בזירת התאונה ואמר כי "לקח זמן עד שבאו כוחות הצלה ובינתיים אנשים שהיו שם התחילו לפנות ברכבים פרטיים. אם הנהג לא היה מושך ימינה ברגע האחרון אז זו הייתה התנגשות חזיתית ורוב הסיכויים שהמיניבוס היה עף מעל ההר". אלינה אומנסקי הותירה אחריה בעל, תאומים בני תשע וחצי וילדה בת ארבע וחצי.