הריאיון עם פואד, אביו של סאמר
(צילום: תומר שונם הלוי, כתב: אסף קמר)
באירועי הדמים בשבת השחורה והטרגית שהחלה את המלחמה נחטפו 240 חיילים ואזרחי ישראל בידי מחבלי חמאס. כמו בכל המגזרים האזרחיים המרכיבים את מדינת ישראל, גם במגזר הבדואי יש חטופים בעזה - חלקם אנשי כוחות הביטחון, אחרים עבדו בחקלאות בשדות הקיבוצים של העוטף. בקרב האוכלוסייה הבדואית נרשמו גם לפחות 20 נרצחים.
פואד טלאלקה מחורה, שבנו סאמר בן ה-24 עבד במדגרה של קיבוץ ניר עם, ונחטף לעזה, סיפר: "בבוקר של יום שבת הייתי בבית ושמעתי המון אזעקות. סאמר, שהיה תורן במדגרה של הקיבוץ, מצלצל אלי ואומר לי שקורה משהו מוזר ושיש ירי מתוך הקיבוץ, ואני אומר לו להיזהר ולהישאר בממ"ד. אני מצלצל לבעל הבית והוא בודק במצלמות ואומר לי שאלו חיילים שלנו".
בדיעבד, מדובר היה במחבלים אכזריים במדים שבאו עם תוכנית זדונית והתבצרו בבמדגרה, שהפכה למדגרת מחבלים. על הקרב ההרואי של כיתת הכוננת של ניר עם וענבל ליברמן, ראש כיתת הכוננות וגיבורת ישראל שהצילה את התושבי הקיבוץ מרצח, סופר רבות. כאן אנחנו מתרכזים בסיפורו האישי והכואב של בחור צעיר וחרוץ, עובד וותיק בקיבוץ ניר עם, שנחטף לעזה. אביו משתף אותנו במילים האחרונות שהחליף עם בנו.
"בשעה שבע ועשרים הייתה השיחה האחרונה עם סאמר", הסביר. "הוא אומר לי שהירי מתחיל להתקרב. אני אומר לו להשאר בפנים. הוא לא יכול היה לצאת, כי אם היה יוצא - היו יורים בו על המקום. אני מתקשר ומתקשר והוא לא עונה". כאן מתחיל השלב הנורא והקשה מכול - הנתק המדמם בין הבן האהוב לבין המשפחה המודאגת ושבורת הלב.
"בשעה 8:20 חמאס העלה בטלגרם תמונה מעזה של סאמר", שיתף אביו. "חברים שזיהו אותו שלחו לי את התמונה. החמאס חטף לי את הבן עם הרכב שלו לעזה". בתמונה הקשה לצפייה נראים מחבלי החמאס מובילים את סאמר ברחובות העיר עזה, ומגינים עליו מאזרחים אכזריים. טלאלקה שיתף כי המשטרה וגופי הביטחון האמונים על הנושא שומרים איתו על קשר רציף, אולם אין להם מידע נוסף חוץ מהצילום האחרון של סאמר ברצועה.
טלאלקה ביקש עם דמעות בעיניים לספר על בנו: "סאמר בן 24, בחור רווק. בקיץ הוא היה אמור להתחתן, והתחיל לבנות את הבית שלו מאחורי הבית שלי. הוא עובד איתי כבר שש שנים במדגרה של הקיבוץ והוא מאוד אוהב אופנועים, אופנועים הם החיים שלו, המחלה שלו. הוא בחור נחמד וישר ולא עושה בעיות".
"לפעמים אחרי הצהריים אני עושה פה סיבוב, יושב לבד עם דמעות באחד החדרים הלא גמורים, מעשן סיגריה ושותה קפה בתוך הבית הלא גמור של סאמר - ומחכה לו, מחכה שהוא יחזור הביתה", שיתף אביו. "אחד מבני המשפחה הציע להמשיך את הבנייה, אבל אני לא מסוגל. איך אפשר להמשיך לבנות את בית של סאמר כשהוא לא כאן?".
טלאלקה ביקש למסור מסר לבנו השבוי: "אנחנו כל הזמן מתפללים. כל המשפחה לא מצליחה לישון, כולל כל האחים ואמא שלך, שסובלת ולא מדברת כבר חודש. כל פעם שאני סוגר את העיניים אני שומע את סאמר קורא לי 'אבא, איפה אתם? למה אתם לא באים לקחת אותי הביתה?'. אם סאמר היה יכול לשמוע אותי הייתי אומר לו ש'כל המשפחה והחברים שלך מחכים לך שתחזור כבר הביתה ובשלום וכמה שיותר מהר, כל העולם מחכה לך'".
התנדב לנקות את החוף בזיקים אחרי הטבח: "לא ראיתי דבר כזה"
איוב אלקרינאוי, בדואי תושב רהט, סיפר ל-ynet Live כי התנדב לנקות את זירת הטבח בחוף הים בזיקים, שבו נרצחו 19 בני אדם ב-7 באוקטובר. "אני מוסלמי ותושב ישראל שגר פה. אם לא נשים יד, אף אחד לא יעזור", הסביר. "אני מתנדב לעשות את זה כי הרבה אנשים לא רוצים לעבוד בעבודה הזאת. לקחתי את העבודה על עצמי ואמרתי 'אני הולך ולא מסתכל אחורה. אני מוכן לעזור מתי שירצו".
בהמשך אמר אלקרינאוי כי חזה במראות קשים, וציין כי "ראיתי הרבה דם, בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה - דברים מזעזעים. כואב לי מבפנים, אני שבור. מה שקרה למדינה שלנו - לא האמנתי שיקרה".
הריאיון עם אלקרינאוי: תיאור קשה לשמיעה
(צילום: שמוליק דודפור)
יש דברים שקשה לך לקלוט כמוסלמי?
"בטח. זו לא הדת שלנו. היא לא אומרת ככה לשחוט בן אדם. מי אתה שתשחט בן אדם, שתירה בו? אין לך זכות לירות בבן אדם. אלו דברים מזעזעים. אני משתתף בעבודות הללו כדי שאנשים אחרים לא יראו את מה שאני ראיתי. זה לא כאב רק לדרוזי או למוסלמי, אנחנו כולנו תושבי מדינת ישראל, אנחנו בדואים. נתנו יד. יש הרבה מהמשפחה שלי שקפצו לשם עם אקדחים כדי להציל אנשים. אנחנו הולכים אחרי המדינה".
לחמאס לא אכפת אם אתם מוסלמים, היו עושים לכם אותו דבר?
"ראינו בעיניים שמחבל תפס בדואי. הוא אמר למחבל שהוא מוסלמי, והמחבל ירה בו. אנחנו נמשיך לנקום בהם איפה שיהיו, זה מה שצריך לעשות. דרוזים, בדואים ויהודים - במלחמה הזאת כולנו אותה יד. חמאס הגיע לכולנו וירה בכולנו, ירה בעם שלנו. הוא שרף את העם שלנו".
